איי קוק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה

פרמטרים [ תמונת סמל, שמות מנהיגים, תמונת דגל, מפה מתבנית, מנהיגים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

איי קוק
Cook Islands
Kūki 'Āirani
המנון לאומי Te Atua Mou E
(אלקים הוא אמת)
ממשל
משטר מונרכיה חוקתית
ראש מדינה המלכה אליזבת
שפה רשמית אנגלית, מאורית בניב מקומי
עיר בירה אוורואה 21°12′0″S 159°46′0″W / 21.20000°S 159.76667°W / -21.20000; -159.76667
(והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת אוקיאניה
שטח יבשתי[1] 240 קמ"ר (216 בעולם)
אזור זמן UTC -10
היסטוריה
הקמה 4 באוגוסט 1965
דמוגרפיה
אוכלוסייה[2]
(הערכה 27 במאי 2021)
17,578 נפש (223 בעולם)
צפיפות 73.24 נפש לקמ"ר (139 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 20.68%
גילאי 15 - 24 15.99%
גילאי 25 - 54 38.06%
גילאי 55 - 64 12.72%
גילאי 65 ומעלה 12.55%
כלכלה
תמ"ג[3] (הערכה לשנת 2016) 300 מיליון $ (214 בעולם)
תמ"ג לנפש 17,061$ (98 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2018)
(ללא דירוג)
מטבע דולר ניו זילנדי, דולר איי קוק‏ (NZ$)
שונות
סיומת אינטרנט Ck
קידומת בינלאומית 682

איי קוּקאנגלית: Cook Islands, במאורית: Kūki 'Āirani) הם שתי קבוצות איים בדרום האוקיינוס השקט, ממזרח לקו התאריך הבינלאומי, הקרויים על שם מגלה הארצות האנגלי ג'יימס קוק. האיים בעלי שטח מעשי של כ-240 קילומטרים רבועים, אך בתוספת שטחי המים הטריטוריאליים מגיע השטח הכולל ל-1.8 מיליון קמ"ר. באיי קוק מונהג משטר פנימי פרלמנטרי דמוקרטי בהסכם חופשי עם ניו זילנד, כאשר יחסי החוץ הם באחריות ניו זילנד, וכל התושבים הם בעלי דרכון ניו זילנדי.

היסטוריה

באיי קוק התיישבו לראשונה הפולינזים במאה ה-6 לספירה. הנווט הבריטי, ג'יימס קוק הגיע לאיים ב-1773 ו-1779 וקרא לאיים "איי הרוי".

השם "איי קוק", לכבודו של ג'יימס קוק, קפטן בריטי שעבר באזור (אך לא באיים עצמם) ,הופיע במפה רוסית של הצי הרוסי הקיסרי ב-1880. איי קוק הפכו למדינת חסות בריטית על פי בקשתם של התושבים ב-1888. ב-1901, עברו האיים לרשות ניו זילנד. איי קוק קיבלו עצמאות ב-1965.

כלכלה

שני מקורות ההכנסה העיקריים באיים הם תעשיית הפנינים השחורות המפורסמות בכל העולם, אשר מיוצרות בעיקר בחוות באיים הצפוניים מניהיקי (Manihiki) ופנרהין (Penrhyn) ומהווים כ-80 אחוזים מההכנסה של האיים, וכן תיירות. מקורות הכנסה נוספים הם בנקאות, סחר בדגה ובפירות ים. בנוסף בשנת 2006 צולמה במקום העונה ה-13 של הסדרה המצליחה "השרדות" מה ששיפר את הכלכלה לאור ההשקעה הרבה בסדרה (על כל פרק כמיליון דולר) וגם בזכות התיירות הרבה שהסדרה הביאה למקום.

גאוגרפיה

מפת איי קוק

איי קוק מורכבים משתי קבוצות, הדרומית והצפונית. הקבוצות מרכיבות ביחד 15 איים ראשיים. הקבוצה הדרומית היא השלטת, ובה חיים רוב התושבים ונמצאים אי הבירה- ררוטונגה (Rarotonga), שדה התעופה הבינלאומי, הפרלמנט ומשרדי הממשל.

בקבוצה הדרומית האי הגדול ביותר הוא ררוטונגה, ובו מרוכזים רוב התושבים. איים נוספים בקבוצה הם-

הקבוצה הצפונית היא נידחת ביותר, והגישה אליה מתבצעת בטיסות אחת לשבוע, בספינות משא אחת לחודש וכן על ידי בעלי יאכטות פרטיות. בתחילה, הקבוצה לא נחשבה לחלק מאיי קוק ורק מאוחר יותר נוספה לקבוצה הדרומית. קבוצה זו ידועה בתעשיית הפנינים שלה. כמו כן בקבוצה זו שוכן אטול סווארו, אשר התפרסם בזכות הסופר הניו זילנדי טום ניל, שגר במקום במשך שנים, וכתב בו את הספר An Island to Oneself. בספטמבר 2011 פרסם אנטון באקוב, יושב ראש מפלגת המונרכיה של רוסיה, בעיתון הרוסי איזבסטיה כי הוא רכש את האי סווארו מראש ממשלת איי קוק בעבור "מיליוני דולרים", ועליו הקים את הכס האימפריאלי. ראש ממשלת איי קוק, הנרי פונה, קבע כי טענתו של באקוב היא שקר מוחלט[5].

האיים בקבוצה הצפונית הם-

דמוגרפיה

באיי קוק חיים כ-10 אלף תושבים, רובם מאורים אשר מדברים מאורית של איי קוק וכן אנגלית. בנוסף ניתן לפגוש באיים מהגרים מניו זילנד, אוסטרליה, פיג'י, ואיים נוספים באוקיינוס השקט. למעשה, האיים סובלים מהגירה שלילית, וכיום חיים בניו זילנד יותר "קוק-איילנדרים" מאשר באיים עצמם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  2. דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  3. דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. מדד הפיתוח האנושי לשנת 2018 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם ב-2019
  5. Rachel Reeves, Russian mission foiled by seasickness, ‏04 באוקטובר 2011 (באנגלית)


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0