פורטל:הדף היומי/תמצית הדף/בבלי/בבא מציעא צה
מקורות חיובי שומרים
ערכים מורחבים – דיני שומרים, שואל, שומר שכר, שמירה בבעלים
בהמשך לדף הקודם הגמרא ממשיכה לדון במקורות חיובי השומרים, למסקנא החיובים נלמדים מהמקורות הבאים:
- גניבה ואבידה בשואל: נלמד בקל וחומר משומר שכר, מה שומר שכר שפטור באונס חייב בגניבה ואבידה, שואל שחייב באונסין לא שכן.
- פטור בעליו עמו בשומר שכר: נלמד מהוא"ו של הפסוק "וכי ישאל" (ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק י"ג)
- פטור בעליו עמו בגניבה ואבידה דשואל: נלמד משומר שכר יחד עם כל חיוב גניבה ואבידה שנלמד ממנו.
פשיעה בבעלים
נחלקו רב אחא ורבינא האם שומר שפשע בבעלים נפטר. הגמרא מביאה שתי ראיות שחייב, אך דוחה אותם.
מימרותיו של רב המנונא
הגמרא מביאה שני דינים בשם רב המנונא:
- דין בעליו עמו נאמר רק אם הבעלים עסקו באותה מלאכה יחד עם החפץ הנשאל. דין זה נדחה עקב ברייתא שבה נכתב שיש פטור בעליו עמו "אף על פי שהבעלים עושים מלאכה במקום אחר", והגמרא הוכיחה שמקום אחר הכוונה מלאכה אחרת.
- בשביל להיפטר מדין בעליו עמו צריך שהבעלים יהיו גם בשעת השאילה וגם בשעה שבו הוזק החפץ. דין זה נדחה עקב שתי ברייתות שבהם מפורש שהבעלים צריך להיות בשעת השאילה בלבד.
הזמן שבו צריך הבעלים להיות שאול
בתורה מובאים שני פסוקים, האחד "אם בעליו עמו לא ישלם" והשני "בעליו אין עמו שלם ישלם", שמאחד מהם מוכח שצריך שהבעלים יהיו גם בשעת השאילה וגם בשעת הנזק של החפץ, ומהשני מוכח שצריך שיהיה או בשעת השאילה או בשעת הנזק (אביי ורבא הסבירו בשני אופנים איך מוכח כן), ולכן משמע שצריך שהבעלים יהיו רק בשעת שאילה או רק בשעת הנזק, והגמרא אמרה שמסתבר יותר שצריך שיהיו בשעת השאילה, והביאה לכך שתי סיבות:
- כי בזמן זה מתחייב השואל במזונותיה של הפרה הנשאלת.
- כי משמע מלשון הפסוק "וכי ישאל איש מעם רעהו... שלם ישלם" שרעהו לא היה עמו בשעת השאילה.