פורטל:החלב/מאמר נבחר/3
הרב זאב וייטמן - רב תנובה - תגובה למאמרו של הרב דוב לנדאו, חבר בד"צ ועדת מהדרין
ההנחה שמניח הרב דוב לנדאו היא, שאם לא ניתן להפיק ממי הגבינה המשמשים לייצור לקטוז וחלבוני מי גבינה חריצי גבינה, הרי שדינם כמו מימי חלב שהם המים הנשארים לאחר ייצור גבינה ממי הגבינה הראשונים.
גבינת הריקוטה המיוצרת ממי הגבינה בתהליך החמצה ובישול של מי הגבינה, מורכבת מהחלבונים שנותרים במי הגבינה ממעט השומן שנותר ומהלקטוז. הסינון שנעשה במחלבה נועד לסלק שאריות של הגבינה המקורית שנשארו בתוך מי הגבינה ושאריות אלו אינן חלק מהרכיבים הנחוצים לתהליך יצירת גבינת הריקוטה. הדבר היחיד שמוציאים שבמהלך ייצור גבינת הריקוטה הופך להיות חלק מהגבינה הוא השומן שנותר במי הגבינה. המשמעות היא שאם ייצרו כעת מהמים ריקוטה היא תהיה ריקוטה דלת שומן או חסרת שומן. ובכל אופן ברור, שהרכיבים העיקריים מהם מייצרים את גבינת הריקוטה – החלבונים והלקטוז נשארים במי הגבינה והם הם החומרים אותם מפיק המפעל ממי הגבינה ושמיועדים לכל רשימת מוצרי המזון שנמנו בפתח מאמרו של הרב לנדאו.
אשר על כן פשיטא שהמים מהם מייצרים את מוצרי מפעל מי הגבינה – נחשבים למי חלב ולא למימי חלב והם מותרים לכל הדעות ולכל העדות ודין הלקטוז והחלבונים הללו כדין החלב או כדין מי החלב. כל השאלה היא רק לגבי המים הנותרים אחר הוצאת החלבונים והלקטוז, שהם בדרך כלל מים טהורים ללא כל רכיבי חלב.