פורטל:ערכים מומלצים/ערכים/סימולאקרה
סימולאקרה הוא מושג מתחום הפילוסופיה, הנגזר מהמילה הלטינית simulacrum שפירושה "דיוקן", "דמות" וגם "מחזה תעתועים" ו"העמדת פנים". מושג זה מהווה חלק מהותי בשיח הפוסטמודרני ומשמש כאמצעי ביטוי ביקורתי לתיאור המציאות, ככזו שהופר היחס בינה לבין ייצוגיה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך, היא ריבוי דגמי ערים ומבנים המוצגים לקהל באתרים שונים ברחבי העולם. אלה נוצרו, לפי הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר, כתולדה מצורך בלתי נשלט לייצר חיקויים שישמשו כתענוגות להמונים.
כבר בעת העתיקה הייתה התייחסות למציאות כלסימולאקרה. על פי תורת האידאות של אפלטון, האידאות כוללות בתוכן את המהות, ואילו העצמים עצמם נחותים בשל היותם העתק של האידאות, ולפיכך, האמת הפנימית שלהם פחותה.
המושג תועד לראשונה בשפה האנגלית בסוף המאה ה-16, ותכליתו, בראשית דרכו, הייתה לתאר ייצוגים אמנותיים, כגון פסלים וציורים, באופן נאמן למציאות. בסוף המאה ה-19, קיבל המושג משמעות נוספת המצביעה על נחיתות: חיקוי הלוקה בחסרון איכויותיו של המקור. הפילוסוף פרדריק ג'יימסון הצביע על הפוטוריאליזם כדוגמה לסימולאקרה אמנותית, המחקה צילום, שהוא כבר כשלעצמו חיקוי של המציאות.
בודריאר הרחיב את המושג סימולאקרה. הוא חילק אותו לארבע דרגות והתייחס באמצעותן לתרבות הצריכה האמריקאית, המושתתת לטענתו, על צריכת דימויים חסרי מקור. על אף שבודריאר הנחיל את המושג בהקשר חברתי, נעשה בו שימוש נרחב בפרשנות האמנות הפוסטמודרנית. בספרו "סימולקרות וסימולציה", תיאר בודריאר כיצד החליפה החברה האנושית את המציאות והמשמעויות שלה בסימנים ובסמלים, וכיצד הפכה החוויה האנושית בעקבות זאת להדמיה של המציאות. מרטין היידגר ניסח זאת במילים הבאות: "האירוע היסודי של העידן המודרני הוא כיבוש העולם כתמונה" ואילו לודוויג פוירבך (1804-1872), פילוסוף ואנתרופולוג גרמני, כתב במבוא למהדורה השנייה של "מהות הנצרות" (1841), כי ”אין ספק שתקופתנו מעדיפה את הדימוי על פני הדבר, את ההעתק על פני המקור, את הייצוג על פני הממשות, את המראית על פני הישות”.
