פורטל:פיזיקה/סוגיה נבחרת/20
והפעם — הצורך באנרגיה שאובה כדי להשתמש באנרגיה מתחדשת
למרות הרצון לשמור על איכות הסביבה, רוב החשמל בעולם עדיין מיוצר בעזרת דלק מאובנים (נפט, גז ופחם) ולא בעזרת אנרגיה מתחדשת, כגון קרינת השמש ותנועת רוח ומי נהרות, וזאת בשל בעיה טכנית. כמות הדלק המאובן הנשרפת בכול רגע בתחנת כוח מתאימה בדיוק לביקוש החשמל, שיש לצרכנים באותו רגע. כך שעות שיא הצריכה, הן שעות שיא השריפה. אולם נוהל זה בלתי ישים עם קולטי שמש או שבשבות. כמות נשיבת הרוח או קרינת השמש, לא יכולה להתאים בכול רגע, בדיוק לביקוש הצרכנים. לכן הסתמכות על קולטי שמש ושבשבות מצריכה שימוש בסוללות חשמליות ענקיות, שיאגרו את עודפי החשמל המיוצרים, כשיש מעט ביקוש, ויאפשרו שימוש בהם, כשיש הרבה ביקוש. אולם, סוללות עם קיבולת כה גדולה, שהן גם בטיחותיות וזולות דיין, טרם פותחו. בשימוש בסכר מים לייצור חשמל, אמנם אפשר לשלוט בכמות המים המוזרמת בכול רגע. אבל, בהרבה ממדינות בעולם אין מספיק מים בנהרות, כדי לספק את צריכת החשמל. אחד הפתרונות המוצעים הוא להשתמש, בו זמנית, באנרגיית רוח, שמש ומי נהרות, ולאגור את אנרגיית השמש והרוח במאגרי אנרגיה שאובה. דהיינו, בזמן שיש עודף שמש ורוח, יפסק ייצור החשמל בסכרים, ועודפי אנרגיית השמש והרוח ינוצלו כדי לשאוב מים ממאגר נמוך למאגר גבוה יותר, תוך המרת האנרגיה העודפת לאנרגיה פוטנציאלית. כך, משמש המאגר הגבוה כסוללה ענקית.