פיאט 600
 | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| יצרן | פיאט |
| שנות ייצור | 1955–1969 |
| הרכבה |
 איטליה |
| מודל קודם | אין |
| מודל אחריו | פיאט פנדה |
| סיווג | מכונית מיני |
| פלטפורמה | מנוע אחורי, הנעה אחורית |
| משקל | 580 ק"ג |
| מפרט טכני | |
| מנוע |
בנזין מקורר מים, 4 צילינדרים בנפחים שונים-
|
פיאט 600 (מכונה גם "סייצ'נטו", 600 באיטלקית) הייתה מכונית נוסעים עירונית איטלקית שיוצרה על ידי יצרנית כלי הרכב פיאט בין השנים 1955–1969. אורכה היה 3.22 מטר בלבד, היא הייתה הפיאט הראשונה עם מנוע אחורי והצטיינה במחיר נוח של כ-7,300 דולר אמריקני דאז. יוצרו בסך הכול 2,604,000 מכוניות פיאט 600 במפעל מיראפיורי באיטליה.
מאפיינים
בפיאט 600 הותקנו בלמי תוף הידראוליים בכל הגלגלים. המתלים התאפיינו במבנה מיוחד של קפיץ עלים רוחבי אשר שימש גם כמייצב בין בולמי הזעזועים מבוססי הגז של הגלגלים הקדמיים. מאחור הותקנו בולמי זעזועים במבנה "קויל-אובר" וזרועות עוקבות למחצה. בכל מודלי ה-600 הייתה תיבת הילוכים בת 4 הילוכים מסוג טרנסאקסל (מותקנת על הציר האחורי), ההילוך הראשון לא היה מסונכרן. שלא כמו בפולקסווגן חיפושית, מנוע הפיאט מקורר מים ומאפשר חימום סביר לתא הנוסעים. קירור המנוע הספיק לרכב סטנדרטי, אך בגרסאות מחוזקות ומשופרות הותקן מצנן מים או שמן נוסף בחזית הרכב. בכל הדגמים מערכת החשמל התבססה על גנרטור עם מווסת מתח חיצוני. היות המנוע אחורי והקרור על ידי מים גרם הדבר לבעיות רבות וקשות של התחממות המנוע. שכן לא היה קרור ישיר של רוח בזמן הנסיעה על המצנן, להבדיל ממכוניות עם מנוע קדמי ששם עצם הנסיעה יוצרת רוח המקררת את חזית המצנן.
המהירות המרבית הייתה 95 קמ"ש בדגמי המנוע הקטן, ו-110 קמ"ש בדגמי ה-767 סמ"ק. שנה לאחר הצגת הדגם הבסיסי, הוצגו דגמי גג בד ו"מולטיפלה" - מכונית נוסעים בעלת 6 מושבים, הורתה של הפיאט מולטיפלה המודרנית. סיאט יצרה בספרד ברישיון גרסה של מכונית זו מ-1957 ועד 1973. למעלה מ 797,000 "סיאט 600" יוצרו ויוצאו בהצלחה לפינלנד, פולין, ארגנטינה ומקסיקו, שם כונתה בחיבה "פיטיטו". בספרד הפכה הפיאט 600 לרכב העממי הנפוץ ביותר לאחר מלחמת האזרחים.
גם ביוגוסלביה יוצרה המכונית כ"זאסטבה 750" (מאוחר יותר 850), וכונתה "פיצ'ו". מפעל זאסטבה בקרגויבאץ' (סרביה) פעל מתחילת שנות השישים ועד 1985 ויצר את דגמי ה-750 ו-850 שזכו לפופולריות רבה ביוגוסלביה.
מנועי ה"פיאט 600" הועברו לדגם פיאט 600 מולטיפלה.
דגם הסיאט 600 אשר יוצר על ידי יצרנית המכוניות הספרדית סיאט בין השנים 1957–1973 התבסס על ה"פיאט 600", ונבנה ברישיון פיאט.
הפיאט 850 מבוססת במידה רבה על הפיאט 600, אך כל הילוכיה מסונכרנים, הותקנו בה בלמי דיסק קדמיים ואלטרנטור. רבים משפרים את מכוניות הפיאט 600 שלהם בחלקי פיאט 850, אך לעיתים נדרשות התאמות ושינויים.
דגם זסטאבה 750 יוצר ביוגוסלביה ברישיון פיאט והתבססה על "פיאט 600"[1].
דגם ה"ג'ולי"
ב-1958 העבירה פיאט מספר מכוניות פיאט 600 לסדנת ג'יה לשם דיגומן כדגם "ג'ולי" (Jolly). במכונית זו הותקנו מושבי קש וגג בד מתפרק. הן יועדו לבעלי יאכטות עשירים ואריסטוטל אונאסיס היה בעליה של אחת. מכוניות אלו יוצרו בסדרה מוגבלת ומחירן היה כפול משל פיאט 600 רגילה. כיום שרדו כפי הנראה פחות מ-100. 32 מהן שימשו כמוניות באי קטאלינה מול חופי לוס אנג'לס בשנים 1958–1962.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "זסטאבה 750" - היסטוריה (היסטוריה) Historia del Zastava 750: El "Topolino" Criollo" [History of the Zastava 750: the home-grown Topolino]. El Tiempo: Motor (in Spanish). Colombia. 2014-12-19.
