פיזוטוטיפ
פיזוטוטיפ (מצרפתית: Physautotypie) הוא מראשוני תהליכי הצילום אשר הומצא על ידי ז'וזף ניספור נייפס וז'אק לואי דאגר בשנת 1832. בתהליך נעשה שימוש בשמן לבנדר, אלכוהול ונפט כדי לייצר דימוי פוזיטיבי על גבי לוח מתכת או זכוכית (לוח כסף במקור).
כבר בשנת 1822 ניספור נייפס עשה שימוש בשמן לבנדר בתהליך ההליוגרפיה שהמציא (ואיתו צילם את התמונה הראשונה בהיסטוריה, "נוף מחלון בלה-גרא"). בשנת 1829 נפגש נייפס עם דאגר והם סיכמו על שותפות לפיתוח תהליך ההליוגרפיה. בשנת 1832 המציאו השניים את תהליך הפיזוטוטיפ אך לאחר שנייפס נפטר בשנת 1833 מהתקף לב, דאגר לא המשיך בפיתוח התהליך והשקיע את מירב מאמציו בפיתוח הדאגרוטיפ.
סקירת התהליך
החומר הרגיש לאור בתהליך מתקבל ממשקעים של זיקוק שמן לבנדר. כדי לקבל את המשקעים נייפס ודאגר אידו את שמן הלבנדר על ידי חימום באש נמוכה לאורך זמן ארוך עד לקבלת משקעים מוצקים. את המשקעים ממיסים באלכוהול ועם התמיסה מצפים לוח מתכת או זכוכית. לאחר שהאלכוהול מתאדה, נותר משקע לבן על הלוח שהוא החומר הרגיש לאור. את הלוח חושפים בקמרה אובסקורה למשך כשמונה שעות באור יום. לאחר החשיפה תולים את הלוח עם הפנים כלפי מטה מעל מגש עם קרוסין. אדי הקרוסין ממיסים את משקעי הלבנדר שלא נחשפו לאור, מותירים משקעים לבנים באזורים שקיבלו אור וכך נוצר דימוי פוזיטיבי על גבי הלוח.
קישורים חיצוניים
- http://notesonphotographs.org/index.php?title=Physautotype הסבר על התהליך באתר של בית ג'ורג' איסטמן
- http://www.photography-museums.com/pagus/pagus-inv.html הסבר על התהליכים שהמציא ניספור נייפס
