פילהלניזם

"העלייה לרגל של האביר הרולד", קובץ שירים של הלורד ביירון, 1825, אחד מסמלי התנועה

שרטוט אדריכלי של האקרופוליס של אתונה, (ז'אן-ז'אק ברתלמי, 1832). להתלהבות הרומנטית התלווה גם מחקר מדעי

"קרב גיאור וחסן" (אז'ן דלקרואה, 1826) – נושאים ממלחמת העצמאות היוונית היו בעלי חשיבות גדולה באמנות

פילהלניזם ("אהבת יוון", הלחם בסיסים של המילים היווניות φίλος ("פילוס" - חבר, אהוב) ו-ἑλληνισμός ("הלניסוס" - יווני) או פילהלניות (אהבת כל מה שהוא יווני) הייתה תנועה אינטלקטואלית, תרבותית ואמנותית אשר שגשגה במערב אירופה במחצית השנייה של המאה ה-18 והמחצית הראשונה של המאה ה-19. התנועה ראתה ביוון הקלאסית את מקור כל הנעלה והטוב, הן בעיצוב האמנותי והאדריכלי (במסגרת תנועת הנאו-קלאסיציזם), הן בשיטת הממשל הדמוקרטית והן בשירה ובפרוזה ובעם היווני את הטוב שבעמים המדוכאים על ידי העריצות. רבים מהאישים המזוהים עמה כגון פושקין, ויקטור הוגו, פרסי ביש שלי ובפרט הלורד ביירון הטיפו לעצמאות מדינית ליוון והשתחררותה מעול האימפריה העות'מאנית ורתמו משאבים לסיוע ממשי במלחמת העצמאות היוונית. אף כי מקור השאיפה היה רומנטי ותפיסתה אידיאליסטית ומדומיינת במידה רבה, היא הובילה גם ללימוד רציני של השפה, קריאה במקורות ראשוניים וחקר הארכאולוגיה ובכך העלה תרומה למחקר מדעי מבוסס של יוון הקדומה.

פילהלניזם בעת העתיקה

ביוון העתיקה שימש המושג לתיאור אישים לא-יוונים שהעריצו את התרבות היוונים והיו ידידים לעם היווני. כך, למשל מכנה איסוקרטס את פיליפוס השני, מלך מוקדון. מיתרידטס הראשון, מלך פרתיה כינה כך את עצמו, בטביעה על מטבעותיו, כחלק מניסונו לשייך את עצמו ליוון. ניתן לתאר גם את תנועת ההתייוונות בתקופת הבית השני כפילהלניזם של העת העתיקה.

המצבי הרומי טיטוס קווינקטיוס פלמינינוס שיחרר את היוונים משלטון מוקדון והביע תוך כדי כך הוקרה לתרבות ולעבר היווני, כערש התרבות בעת פתיחת המשחקים האיסתמיים. עם זאת, בתקופה הרפובליקה הרומית התבססה טינה והפניית-גב לתרבות היוונית וליוונים כעם. מאוחר יותר, יצירותיו של המשורר הרומי הורטיוס הביעו שוב זיקה והערצה לתרבות היוונית. קיסרים מאוחרים יותר כנירון, הדריאנוס, מרקוס אורליוס ויוליאנוס הכופר הביעו זיקה לתרבות היוונית, שהובעה גם בהופעה חיצונית, בידע של השפה והיצירות היווניות ובעיסוק בפילוסופיה.

בעת המודרנית

במחצית המאה ה-18, ערב המהפכה הצרפתית, ראתה תנועת הנאורות (כמו הרנסאנס, אליו השוותה את עצמה) את התרבות המערבית (כולל רומא) כמבוססת על התרבות היוונית. התנועה העלתה על נס את הרציונליזם והחירות, שזוהו עם העבר הטהור של יוון לפני ש"קולקל". באמנות צמחה באותה תקופה תנועת הנאו-קלאסיציזם כתגובת נגד "טהורה" ונקיית קווים לבארוק המקושט והעשיר, שיוחס לבתי המלוכה של המונרכיה האבסולוטית. הרעיון הדמוקרטי, שתואר עד אז כהרה אסון, הפך לאידיאל שלטוני, למשל בספרו של תומאס פיין, "שכל ישר" (1776), שהשפיע על החוקה האמריקאית.

בגרמניה חיבר גוטהולד אפרים לסינג את "לאוקון" (1766) שניתח את הטרגדיה היוונית והשווה אותה לאמנות הפיסול הקלאסי. רעיונותיו זכו לתפוצה באמצעות כרכי עבודתו של אוגוסט וילהלם פון שלגל, Vorlesungen über dramatische Kunst und Literatur ("כתבים על אמנות דרמטית וספרות"; 1809–1811). בשנת 1762 פורסם ספרם של ניקולס רווט וג'יימס סטיוארט על הארכיטקטורה של יוון העתיקה. הספר, שזכה לפופולריות, פתח בפני המערב צוהר לאדריכלות היוונית הקלאסית. המשורר הגרמני פרידריך הלדרלין תיאר בשיריו את יוון כדגם אידיאלי לגרמניה העתידית והאדריכל קארל פרידריך שינקל ביטא גישה זו בכך שעיצב את אדריכלות המבנים הרשמיים כמבנים יווניים, דבר שהיה רב-השפעה על האדריכלות בכל אירופה.

ב-1822 הצהיר פרסי ביש שלי בהקדמה למחזה "Hellas" – "כולנו יוונים!". בסוף 1823 הצטרף הלורד ביירון באופן פעיל למאבק היוונים במלחמת העצמאות היוונית. כעבור כ-4 חודשים, ב־19 באפריל 1824 מת במיסולונגי שביוון ממחלת המלריה בה לקה כאשר השתתף במלחמת העצמאות של יוון. בכך הפך לסמל התנועה וסמל של הקרבה עצמית לטובת הרעיון הפילהלני.

לקריאה נוספת

• Martin Vöhler, Stella Alekou and Miltos Pechlivanos, Concepts and Functions of Philhellenism, De Gruyter, 2021 מסת"ב 9783110716023 Concepts and Functions of Philhellenism, De Gruyter, 2021-01-18. (באנגלית)

קישורים חיצוניים

• Society for Hellenism and Philhellenism
• Philhellenism – For the Love of Greece
• מקורות הלניים
• Richard Jenkyns, Philhellenic Movement, Encyclopedia of Modern Europe: Europe 1789-1914: Encyclopedia of the Age of Industry and Empire

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31310559פילהלניזם