פיליפ הרטוג
 |
סר פיליפ ג'וזף הרטוג (באנגלית: Philip Joseph Hartog; 2 במרץ 1864 - 27 ביוני 1947) היה כימאי ואיש חינוך בריטי באנגליה ובהודו.
ביוגרפיה
הרטוג נולד בלונדון ב-2 במרץ 1864, בנו השלישי של אלפונס הרטוג, ואחיהם הצעיר של הלנה (אנ'), נומה (אנ') ומרקוס הרטוג (אנ'). משפחתו של אביו הייתה משפחה יהודית מהולנד, שהיגרה לצרפת והתיישבה בפריז. אביו עבר ללונדון כמורה לצרפתית.[1] הוא התחנך בבית הספר יוניברסיטי קולג' בלונדון, באוניברסיטאות פריז והיידלברג, ובקולז' דה פראנס. בעל תואר בוגר אוניברסיטה במדעי הכימיה.[2] בשנת 1889 החל לעבוד במכללת אוונס שבעיר מנצ'סטר, בתור עמית מחקר.[2] הוא ערך ספר המתאר את ההיסטוריה של המכללה (1900),[3] והיה עוזר מרצה לכימיה במכללה ובאוניברסיטת ויקטוריה (אנ'). חיבר כארבעים ערכים במילון הביוגרפיות הלאומי של בריטניה (אנ') בין השנים 1885–1900.[4] באותה העת, נכתב במודעת האבל שלו, נראה היה שענף המדע הוא התחום שבו יעסוק בהמשך חייו.[5]
אולם במנצ'סטר הוא נמשך למינהל האוניברסיטאי. הוא היה מזכיר תוכנית חינוך המבוגרים של אוניברסיטת ויקטוריה, חבר בית המשפט, ובשנת 1902–1903 מזכיר ועדת הבירור החינוכית. בשנת 1903 מונה לרשם האקדמי של אוניברסיטת לונדון, האחראי על ניהול רישומי הסטודנטים במוסד, והחזיק במשרה במשך 17 שנה. בשנת 1907 חיבר את הספר "Writing of English",[6] שבו תקף את מסורת כתיבת החיבורים בבתי ספר באנגליה. היה לו חלק גדול בהקמתו של "בית הספר ללימודי המזרח" באמצע מלחמת העולם הראשונה;[7] בהמשך נוסף לשם המוסד תחום המחקר "אפריקה", ושמו "בית הספר ללימודי המזרח ואפריקה" (אנ'). הוא סירב לשמש מנהלו הראשון של המוסד, כיוון שאינו חוקר של התחום.[8] בשנת 1916 מונה לנציג הכתר הבריטי בגוף השולט באוניברסיטה.[1]
מאז התיישב בלונדון הקדיש הרטוג זמן רב ומחשבה למקום הבחינות במערכת החינוך. כבר בשנת 1911, ושוב ב-1918, כתב חיבורים על הבחינות והשפעתן על היעילות הלאומית והכללית ועל התרבות.
הרטוג היה חבר בוועדת אוניברסיטת כלכותה שבראשה עמד איש החינוך מייקל סדלר (אנ'). הוועדה, שמונתה בשנת 1917, הפיקה דוח רב-עמודים על אוניברסיטת כלכותה בשנת 1919. בעקבות מסקנות הוועדה נעשו רפורמות ברוב האוניברסיטאות ההודיות, וסמכויות רבות של האוניברסיטה בכלכותה נלקחו ממנה עם הקמתה בשנת 1920 של אוניברסיטת דאקה. המושל הכללי של הודו מינה את הרטוג לסגן-הצ'נסלור הראשון של אוניברסיטת דאקה למשך חמש שנים, והוא החל בתפקידו ב-1 בדצמבר 1920.[1] ביתו של מושל האזור הוצע להרטוג בתור בית מגורים, אך הוא סירב ובחר לגור בקרבת האוניברסיטה החדשה.[9] עם הקמתה של נציבות שירות הציבור ההודית בשנת 1926 מונה הרטוג לחבר, עד שפרש מסיבות משפחתיות בשנת 1930. כאשר הוקמה "ועדת סיימון" (אנ') בראשות חבר הפרלמנט ג'ון סיימון (אנ') בשנת 1928, מונה הרטוג ליו"ר ועדת המשנה החינוכית. הרטוג מונה לאביר-מפקד של מסדר האימפריה הבריטית (KBE) ועמית של מסדר האימפריה ההודית (CIE) בשנת פרישתו בתמורה לשירותיו.[5]
הרטוג האמין כי הראג' הבריטי פעל לשיפור מערך החינוך ההודי, וכאשר ביקר גנדי את פעילות הבריטים בתחום החינוך[10] החל בוויכוח ציבורי על יעילותה של המערכת הקולוניאלית, שבמסגרתו העביר הרצאות בהודו ובממלכה המאוחדת.[8][11]
כאשר חזר לאנגליה המשיך בפעילותו הציבורית בקשר לבחינות במערכת החינוך. היה הדמות הדומיננטית בוועדת חקירה שנערכה בשנת 1932, ובעקבותיה נכתב בשנת 1935 החיבור "בחינת בחינות" (An Examination of Examinations).[12] בחשיפה זו של מתודות לא-שיטתיות ותוכניות לרפורמה בעריכת הבחינות הציבוריות בבריטניה שיתף פעולה עם ד"ר אי. סי. רודוס, ובספר שחיבר לאחר מכן, The Marks of Examiners, עם ד"ר רודוס ועם מר סייריל ברט.[13] פעילותו בתחום התבטאה גם בחיבורים A Conspectus of Examinations in Great Britain and Northern Ireland (1938), The Purpose of Examinations (1938) ו-The Marking of English Essays (1942).[8]
הרטוג פעל למען הקהילה היהודית, שלה השתייך. בסוף 1933 נסע לארץ ישראל כיו"ר ועדת חקירה על ארגונה של האוניברסיטה העברית, שכונתה "ועדת הרטוג". הוועדה חקרה את מצבה הניהולי של האוניברסיטה העברית, ובמסקנותיה מתחה ביקורת על הדרך שבה ניהל יהודה לייב מאגנס את האוניברסיטה, והוצעו שינויים מקיפים במבנה הארגוני והניהולי שלה.[14] בהמשך היה נשיא אגודת הידידים בבריטניה של האוניברסיטה.[5]
בשל התרשמותה מפעילותו בתחום חקר החינוך, קרן ליבריולם (Leverhulme) העניקה בשנת 1940 מענק של 2,000 ליש"ט למכון החינוך של אוניברסיטת לונדון, למטרות חקר החינוך. שמו של הארגון שהוקם בעזרת הכספים הוסב בשנת 1945 ל"קרן הלאומית למחקר חינוכי" (National Foundation for Educational Research), ובשנת 1947 הוא הגיש בקשה לצ'רטר מלכותי. הרטוג פעל להקמתה של ועדה לשונית של מרשמת המינויים בתוך משרד העבודה והשירות הלאומי הבריטי לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, והוא היה יושב הראש הראשון שלה. בשנת 1933 כתב הרטוג, מטעם מכון החינוך בלונדון, את מחקרו "Some Aspects of Indian Education, Past, and Present" (מספר היבטים של חינוך הודי, עבר והווה).[15] הוא המשיך בפעילותו גם בעשור התשיעי לחייו, ואחד אחרוני ספריו, "Words in Action", ראה אור בשנת 1945.[5]
בשנת 1915 נישא למייבל הלן, בתו של ה' ג' קיש, והיו להם שלושה בנים.[5] נפטר בבית אבות בלונדון בגיל 83.[5]
לאחר מותו הוציאה אשתו ממואר לזכרו.[16][17]
קישורים חיצוניים
- Obituary: Sir Philip Hartog, Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London, Vol. 12, No. 2 (1948), pp. 491-493, in JSTOR
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Hartog, Sir Philip Joseph - Banglapedia, en.banglapedia.org
- ^ 2.0 2.1 Philip Hartog, The Owens College, Manchester (founded 1851); a brief history of the college and description of its various departments, Manchester: Cornish, 1900, עמ' 136
- ^ Hartog, P. J., ed. (1900). The Owens College, Manchester : A brief history of the college and description of its various departments. נבדק ב-15 בנובמבר 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Contributions to the DNB by Philip Joseph Hartog
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 "Sir Philip Hartog, a Great Educationist (transcription)". London: The Times. 28 יוני 1947. p. 6; col F. נבדק ב-2 בדצמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ P. J. Hartog, The Writing of English, Oxford: Clarendon Press, 1907. (באנגלית)
- ^ Ian Brown, ‘Long contemplated and too long delayed’: the founding of the School, The School of Oriental and African Studies: Imperial Training and the Expansion of Learning, Cambridge University Press, 2016, עמ' 7–40. (באנגלית)
- ^ 8.0 8.1 8.2 Angel Lambo, Sir Philip Hartog: Remembering SOAS’s forgotten founder – SOAS Centenary Timeline (ב־British English)
- ^ History of the Formation of Dhaka University, www.bangla2000.com
- ^ DESTRUCTION OF THE INDIAN SYSTEM OF EDUCATION, IIT Kanpur
- ^ James Tooley, The Beautiful Tree: A personal journey into how the world's poorest people are educating themselves, Cato Institute, 2013, עמ' 220–225. (באנגלית)
- ^ Review, An Examination of Examinations, Nature 136, 1935-12, עמ' 966–969 doi: 10.1038/136966a0
- ^ Ll Wynn Jones, The Marks of Examiners, British Journal of Educational Psychology 6, 1936, עמ' 310–315 doi: 10.1111/j.2044-8279.1936.tb03293.x
- ^ בצלאל ברשאי, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1925–1933, קתדרה 53, תש"ן, עמ' 107
- ^ George Anderson, Some Aspects of Indian Education Past and Present, Bulletin of the School of Oriental and African Studies 10, 1940/02, עמ' 235–236 doi: 10.1017/S0041977X00068336
- ^ Edwin Haward, P. J. Hartog: a Memoir By His Wife, Mabel Hartog, International Affairs 25, 1949-10-01, עמ' 495–495 doi: 10.2307/3018429
- ^ D. Mckie, Sir Philip Hartog, Nature 164, 1949-12, עמ' 1063–1063 doi: 10.1038/1641063a0
