פיפ היקס
 |
בריגדיר פיליפ יו ויטבי היקס CBE DSO MC (באנגלית: Philip Hugh Whitby Hicks; 25 בספטמבר 1895 – 8 באוקטובר 1967) היה קצין של הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה והשנייה.
ביוגרפיה
ראשית חייו
היקס נולד ב-25 בספטמבר 1895 בוורוויק, ווריקשייר. בנם של ד"ר פיליפ היקס והסופרת ביאטריס ויטבי, הוא התחנך בווינצ'סטר קולג' בהמפשייר.[1]
מלחמת העולם הראשונה
היקס היה חבר בצבא הטריטוריאלי, והוסמך כלוטננט משנה בגדוד 1/7, רגימנט ווריקשייר המלכותי, ב-23 באוקטובר 1914. גדוד 1/7 שירת עם הגדודים 1/5, 1/6 ו-1/8 כחלק מהחטיבה ה-143 (1/1 ווריקשייר), במסגרת הדיוויזיה ה-48 (דרום מידלנד),[2] ולחם עימו בקרב הסום ב-1916 ובקרב איפר השלישי ב-1917.[3] היקס הוזכר במשלוחים ב-13 בנובמבר 1916, על פעולותיו בקרבות.[4]
במאי 1918, היקס עבר לגדוד ה-1, רגימנט ווריקשייר המלכותי, שהיה חלק מהבריגדה ה-10 של הדיוויזיה הרביעית. במהלך שירותו בדיוויזיה הרביעית הוענק לו עיטור הצלב הצבאי בשנת 1918, במהלך מתקפת מאה הימים בחודשים האחרונים של המלחמה. ב-8 בנובמבר 1918 היקס אוזכר שוב בשדרים.[4]
בין המלחמות
היקס נשאר בצבא לאחר מלחמת העולם הראשונה, וקודם לקפטן בינואר 1922. הוא שירת בהודו הבריטית בין נובמבר 1924 לינואר 1926. בשנה שלאחר מכן, ב-19 בנובמבר 1927, הוא התחתן עם פטי פאנשאו, בתו של בריגדיר ליונל ארתור פאנשאו. נולדו להם שני ילדים, בן ובת. בנובמבר 1924 הפך היקס לעוזרו של מפקד המחוז בקראצ'י עד ינואר 1926. במרץ 1931, הוא חזר לרגימנט ווריקשייר המלכותי, והצטרף לגדוד ה-2 בח'רטום. המינוי הבא שלו היה כקפטן המטה במחוז גרנזי ואולדרני בין אפריל 1933 למרץ 1936, אז הועלה לדרגת מייג'ור. בינואר 1937 חזר היקס לגדוד ה-2, רגימנט ווריקשייר המלכותי, שחזר כעת לממלכה המאוחדת ובסיסו במחנה טידוורת'. הוא נשאר עם הגדוד ה-2 עד ינואר 1939, אז עבר שוב לגדוד ה-1, רגימנט ווריקשייר המלכותי, ששרת בפאיזאבאד באותה עת.[1]
מלחמת העולם השנייה
בתחילת מלחמת העולם השנייה, היקס עדיין היה מייג'ור, אך הועלה לדרגת לוטננט קולונל בפועל במאי 1940, ומונה למפקד הגדוד ה-2, רגימנט ווריקשייר המלכותי, אשר מפברואר 1940 שירת בחטיבה ה-144 של דיוויזיית הרגלים ה-48 (דרום מידלנד). לגדוד היה חלק נכבד בקרב דנקרק, חלק מהקרב על צרפת, עליו עוטר היקס באות השירות המצוין.
בשנת 1942, היקס קיבל את הפיקוד על החטיבה המוטסת ה-1, חלק מהדיוויזיה המוטסת ה-1, ובשנת 1943 הועלה לדרגת בריגדיר. במהלך מבצע לדברוק – חלק מפלישת בעלות הברית לסיציליה – הדאון של היקס נחת בים 1 מיל (1.6 קילומטרים) מהחוף. היקס ושאר האנשים שהיו על הסיפון החליטו לשחות לחוף. לאחר שהגיע לחוף הוא אסף כוח ותקף סוללת ארטילריית חופים.[5] על מעשיו בסיציליה זכה היקס באות השירות המצוין השני.
במהלך קרב ארנהם, חלק ממבצע מרקט גארדן, בלילה שבין 17 ל-18 בספטמבר, דווח על מפקד הדיוויזיה המוטסת הראשונה, מייג'ור גנרל רוי אורקהארט, כנעדר ובריגדיר היקס קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה המוטסת ה-1 במהלך תקופה מכרעת.[6] לאחר שהקרב הסתיים, כתב פילדמרשל סר ברנרד מונטגומרי במכתב לראש המטה הכללי הקיסרי (CIGS), פילדמרשל סר אלן ברוק, כי "אין ספק שהיקס עשה עבודה טובה מאוד בארנהם, אבל גם אין ספק שזה היה יותר מדי עבורו והוא אינו כשיר כעת להילחם שוב בקרב במלחמה זו". מונטגומרי המשיך והמליץ כי היקס ימונה למפקד על אזור באנגליה או מעבר לים.[7]
ב-23 במרץ 1945 הוא קיבל את עיטור מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE).
אחרית חייו
במאי 1948 פרש היקס מהצבא והפך לנציב אזורי של ארגון הפליטים הבינלאומי בגרמניה בין 1948 ל-1952. לאחר מכן הוא היה בהנהלת האגודה הלאומית למשחקי שדות בלונדון, בין 1955 ל-1961. היקס מת ב-8 באוקטובר 1967 בהארטלי וינטני בהמפשייר.[1]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 "1st Airborne Division officers". Unit History. נבדק ב-18 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Baker, Chris. "The Royal Warwickshire Regiment". The Long Long Trail. אורכב מ-המקור ב-17 בספטמבר 2010. נבדק ב-18 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Baker, Chris. "The 48th (South Midland) Division in 1914–1918". The Long Long Trail. נבדק ב-18 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 "Records of the Royal Regiment of Fusiliers". National Archives. נבדק ב-18 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Brigadier Philip Hugh Whitley Hicks". Pegasus Archive. נבדק ב-19 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tugwell, p.258
- ^ Hamilton, Nigel (1986). Monty: The Final Years of the Field Marshal 1944–1976. McGraw-Hill Book Company. p. 97.
