פיתום ורעמסס
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
פיתום ורעמסס הן שתי ערים הנזכרות במקרא, שבני ישראל בזמן שעבוד מצרים נאלצו לעשותם "ערי מסכנות" כדי לענותם, ככתוב: ”וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת-רַעַמְסֵס”[1].
אטימולוגיה
בתלמוד בבלי[2] מובאת דעת רב ושמואל שמדובר בעיר אחת, אלא שהם נחלקו מה היה שמה המקורי, וכן נחלקו בביאור השם המוסף: אחד מהם סבור ששמה המקורי היה פיתום, והיא נקראת רעמסס על שם שמיד לאחר שבנו מעט היה הבנין נופל, ואילו רעהו סבר שרעמסס שמה, והיא נקראה פיתום על שם מיד שבונים מעט פי תהום בולעו.
זיהוי הערים
בספר בראשית מוזכרת העיר רעמסס כעיר מגוריו של יעקב, אבל מהמסורה משתמע שהם שני מקומות שונים, ניקודם שונה - "רַעַמְסֵס" עיר המסכנות נוקדה בשני פתחים, ואילו בין "רַעְמְסֵס" העיר בה ישבו בני ישראל בבואם למצרים נוקדה בפתח אחת[3], אמנם יש שדקדקו בדברי רש"י שזו העיר רעמסס שיעקב גר בה[4].
במחקר
העיר רעמסס
ערך מורחב – פר-רעמסס
מקובל כיום על מרבית החוקרים כי העיר רעמסס הייתה בירת מצרים "פר-רעמסס" שמיקומה בקאנטיר (אנ') השוכנת 2 ק"מ מצפון לאתר העתיק של אווריס שבמזרח דלתת הנילוס. העיר קרויה על שם אחד מהפרעונים שנקראו רעמסס מהשושלת ה-19. חלקה הדרומי של העיר היה מיושב בתקופות קודמות באוכלוסייה ממוצא כנעני (החיקסוס) ששלטה באזור עד לכיבוש העיר בידי פרעה יעחמס או יורשו. לאחר כיבוש העיר נבנו על חורבותיה מאגורות.[5] התרגום הירושלמי (שמות, פרק א', פסוק י"א) מזהה את פילוסין עם רעמסס המקראית.
העיר פיתום
מקובל כיום על החוקרים כי מקור השם פיתום הוא "פי אתום", שפרושו במצרית עתיקה בית (האליל) אתום שהיה אליל השמש.[6]
עיר נוספת על שם האליל אתום הייתה הליופוליס (ביוונית: "עיר השמש"), כיום בפרברי קהיר.
בעבר זוהו הערים בתל-מסחותה ובקנאטיר שבמזרח הדלתה של הנילוס, סמוך לוואדי תומילאת, שיש הרואים בו את ארץ גושן.
תאריך הקמת הערים
העיר רעמסס הוקמה על ידי אחד הפרעונים הראשונים של השושלת ה-19, פרעה רעמסס הראשון או השני, על חורבות בירת החיקסוס אווריס. המאגורות הוקמו בעיר בתקופה שקדמה לשושלת ה-19, לאחר הכנעת החיקסוס בשנת 1530 לפנה"ס, כך שטווח התאריכים הנוגע לסיפור המקראי נע בין 1530 לפנה"ס ל-1300 לפנה"ס.
בפפירוס ליידן מספר 348, מצוין כי ניתנו הוראות לספק מזון לחבירו ולחיילים ש"סחבו אבנים למקדש רעמסס". כמו כן העיר נזכרת באוסטרקון שנכתב בכתב היראטי, שבו מוזכרים החבירו (אפשר לקרוא גם ע'פירו או עבירו) כעובדים בעבודת פרך בבניית העיר פר-רעמסס.[7] היו חוקרים שהציעו כי החבירו הללו הם העברים המקראיים ששועבדו על ידי פרעה. בנוסף, נמצא כי ליד המקדשים, שנבנו מאבן, נבנו בתי לבנים, שיוצרו מחומר ומקש, בדומה לכתוב בספר שמות:[8] ”וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל-עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ...וַיְצַו פַּרְעֹה...לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן...וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן.”
לקריאה נוספת
- צבי אילן, אתמולים - מחקרים ותגליות בעברה של הארץ, מודן הוצאה לאור, 1988.
הערות שוליים
- ^ ספר שמות, פרק א', פסוק י"א, "מסכנות" הן אוצרות לאחסון תבואה, והעבידו את בני ישראל לעשותם חזקות ובצורות לאוצר, רש"י שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א עמוד א'
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ז, פסוק י"א וספר שמות, פרק י"ב, פסוק ל"ז, אבן עזרא שמות א, יא,
- ^ משכיל לדוד שמות א, יא, מהרש"א סוטה יא.
- ^ ראו: הערך אווריס.
- ^ Biblical Archaeology: Documents from the British Museum באתר גוגל ספרים
- ^ יהודה בלו, משעבד העברים: המסע לגילוי זהותו של פרעה, באתר ynet, 27 ביוני 2007
- ^ ספר שמות: פרק א פסוק י"ד, ופרק ה פסוקים ז' י"ב.
