פליקס בן זקן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

פליקס בן זקןצרפתית: (Félix Benzakein (Ben Zaken; ‏ 30 בספטמבר 1895 - נובמבר 1982) היה עורך דין ועיתונאי יהודי-מצרי, מנהיג ציוני וחבר הפרלמנט המצרי.

קורות חיים

פליקס בן זקן נולד בשנת 1895 בעיר טנטא שבמצרים, למשפחה יהודית שהגיעה למצרים ממרוקו בשנת 1865. הוא למד בבית הספר של כל ישראל חברים בטנטא, ולאחר השלמת לימודיו התיכוניים למד משפטים באוניברסיטת קהיר. עם הסמכתו כעורך דין בשנת 1917 התחיל בקריירה משפטית מצליחה, ועבד באופן קבוע מול בתי משפט מצריים ובתי משפט של נתינים זרים במצרים.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 התפרסם בן זקן בזכות מאבקיו המשפטיים מול מוסדות גרמניים ואיטלקיים פשיסטיים במצרים. התיק המשפטי הידוע ביותר בו טיפל היה תביעת דיבה של השגרירות הגרמנית בקהיר כנגד סופר יהודי בשם מוריס פרג'ון, אשר כתב ספר שגינה בחריפות את היטלר וגרמניה הנאצית. נאומיו הרהוטים של בן זקן כסנגור במהלך המשפט זיכו אותו בפרסום רב בעיתונות המצרית והיהודית.

בן זקן שימש בתור יועץ משפטי למוסדות הקהילה היהודית באלכסנדריה והיה חבר בבית הדין הרבני של העיר. הוא הצליח להשיג הכרה מצד מערכת המשפט המצרית באוטונומיה של בתי הדין הרבניים של הקהילה היהודית.

היה פעיל ציוני נלהב, ובמהלך חייו עסק בפעילויות ציוניות שונות. בשנת 1936 פתחה ההסתדרות הציונית החדשה (הרוויזיוניסטית) שלוחה באלכסנדריה, ועו"ד בן זקן נבחר לעמוד בראשה. הוא נודע כאחד מהנואמים המוכשרים ביותר שהיו לתנועה הציונית במצרים, והרצאותיו נהגו למשוך קהל יהודי רב. באותה שנה ביחד עם ז'ק רבין הוא הקים עיתון ציוני חדש בשם "לה טריבון ז'ואיב" (La Tribune Juive;‏ 1936–1948) שבו פרסם מאמרים שנהנו מקהל קוראים רחב. כמו כן נבחר פעמיים לכהן כנשיא סניף בני ברית באלכסנדריה. במקביל, בן זקן היה גם פטריוט מצרי, ולקח חלק פעיל בתנועה הלאומית המצרית במסגרת מפלגת הופד. בשנת 1919 אף התמנה לחבר מטעם המפלגה בבית הנבחרים התחתון של מצרים.

בן זקן היה חבר בבונים החופשיים, ושימש כסגן-נשיא הלשכה הגדולה של המזרח (La Grande Loge d’Orient).

בתקופת מלחמת העצמאות הצליח בן זקן להתחמק ממעצר בזכות קשריו עם ראש ממשלת מצרים מחמוד פהמי נוקראשי. עם זאת הוא כן נעצר בשנת 1956 על רקע מלחמת סיני, אך השתחרר הודות למאמצים מצד הרב חיים נחום אפנדי. לאחר שחרורו השתכנע שאין עתיד ליהודים במצרים של גמאל עבד אל נאצר, ובשנת 1960 עזב את מצרים לארצות הברית. הוא נפטר בעיר ניובורג (Newburgh) שבניו יורק בנובמבר 1982, בגיל 87.

לקריאה נוספת

  • רות קמחי, ציונות בצל הפירמידות: התנועה הציונית במצרים (1918-1948), תל אביב: עם עובד, 2009.

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0