מרוקו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ממלכת מרוקו
المملكة المغربية
ⵜⴰⴳⵍⴷⵉⵜ ⵏ ⵍⵎⵖⵔⵉⴱ
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםתוניסיהלובאלג'יריהמרוקומאוריטניהסנגלגמביהגינאה ביסאוגינאהסיירה לאוןליבריהחוף השנהבגאנהטוגובניןניגריהגינאה המשווניתקמרוןגבוןהרפובליקה של קונגואנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגונמיביהדרום אפריקהלסוטואסוואטינימוזמביקטנזניהקניהסומליהג'יבוטיאריתריאהסודאןרואנדהאוגנדהבורונדיזמביהמלאוויזימבבואהבוטסואנהאתיופיהדרום סודןהרפובליקה המרכז-אפריקאיתצ'אדניז'רמאליבורקינה פאסותימןעומאןאיחוד האמירויות הערביותערב הסעודיתעיראקאיראןכוויתקטרבחרייןישראלסוריהלבנוןירדןקפריסיןטורקיהאפגניסטןטורקמניסטןפקיסטןיווןאיטליהמלטהצרפתפורטוגלמדיירהספרדהאיים הקנרייםכף ורדהמאוריציוסראוניוןמיוטקומורוסיישלאיי קרגלןמדגסקרסאו טומה ופרינסיפהסרי לנקההודואינדונזיהבנגלדשהרפובליקה העממית של סיןנפאלבהוטןמיאנמראנטארקטיקהג'ורג'יה הדרומיתפרגוואיאורוגוואיארגנטינהבוליביהברזילגיאנה הצרפתיתסורינאםגיאנהונצואלהקנדהגרינלנדאיסלנדמונגוליהנורווגיהשוודיהפינלנדאירלנדהממלכה המאוחדתהולנדברבדוסבלגיהדנמרקשווייץאוסטריהגרמניהסלובניהקרואטיהצ'כיהסלוקריההונגריהפוליןרוסיהליטאלטביהאסטוניהבלארוסמולדובהאוקראינהמקדוניה הצפוניתאלבניהמונטנגרובוסניה והרצגובינהסרביהבולגריהרומניהגאורגיהאזרבייג'ןארמניהקזחסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןרוסיהMorocco on the globe (claimed + de-facto hatched) (Africa centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי "אלקים, המולדת, המלך"
המנון לאומי ההמנון הנכבד
ממשל
משטר מונרכיה חוקתית
ראש מדינה מלך
שפה רשמית ערבית, ברברית
שפות זרות:
צרפתית, אנגלית, ספרדית
עיר בירה רבאט 34°02′N 6°51′W / 34.033°N 6.850°W / 34.033; -6.850
גאוגרפיה
יבשת אפריקה
העיר הגדולה ביותר קזבלנקה (אד-דאר אל-בידא)
שטח יבשתי[1] 446,550 קמ"ר[2] (59 בעולם)
אחוז שטח המים זניח
אזור זמן UTC +1
היסטוריה
הקמה  
- עצמאות
- תאריך
מצרפת
2 במרץ 1956
ישות קודמת מרוקו הצרפתיתמרוקו הצרפתית מרוקו הצרפתית
מרוקו הספרדיתמרוקו הספרדית מרוקו הספרדית
ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) סהרה הספרדית
האזור הבינלאומי של טנג'ירהאזור הבינלאומי של טנג'יר האזור הבינלאומי של טנג'יר
Coat of Arms of the Spanish Province of Sidi Ifni.svg פרובינציית איפני
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3]
(הערכה 1 במרץ 2024)
38,087,125 נפש[2] (39 בעולם)
צפיפות 85.29 נפש לקמ"ר (127 בעולם)
דת אסלאם סוני (רשמית)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 27.04%
גילאי 15 - 24 16.55%
גילאי 25 - 54 40.64%
גילאי 55 - 64 8.67%
גילאי 65 ומעלה 7.11%
כלכלה
תמ"ג[4] (2022) 134,182 מיליון $ (60 בעולם)
תמ"ג לנפש 3,523$ (145 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2021)
0.683 (123 בעולם)
מטבע דירהם מרוקאי‏ (MAD‏; מחולק ל-100 סנתימאת, سنتيمات)
שונות
סיומת אינטרנט ma
קידומת בין־לאומית 212
נווה מדבר על גבול הסהרה

ממלכת מרוקוערבית מרוקאית: المغرب אל־מַעְ׳רִבּ, או المملكة المغربية אַלְ־מַמְלַכַּה אלְ־מַעְ׳רִבִּיַּה, תרגום מילולי: הממלכה המערבית) היא מונרכיה בקצה הצפון-מערבי של יבשת אפריקה. מצפון היא גובלת בים התיכון, בסאוטה ומלייה (ספרד) ובמצר גיברלטר, במערבה באוקיינוס האטלנטי, במזרחה באלג'יריה ובדרומה בסהרה המערבית, אשר נמצאת בשליטת מרוקו מאז שנות ה-70. מרוקו קיבלה את עצמאותה מצרפת בשנת 1956. בירת מרוקו היא העיר רבאט, אף שהעיר הגדולה והחשובה ביותר היא קזבלנקה. הדת הרשמית במרוקו היא האסלאם הסוני, ושפתה הרשמית היא ערבית וברברית.

מקור השם

שם הממלכה המלא משמעותו "הממלכה המערבית" (בערבית: المملكة المغربية), או "ממלכת המערב". "אל-מע'רב אל-ערבי" (כלומר "המערב הערבי", נכתב לעיתים קרובות בעברית "המגרב") הוא השם הערבי המקובל לאזור צפון-מערב אפריקה, וממנו נובע שמה של הממלכה. השם "מרוקו" בשאר השפות מקורו בשמה של בירת מרוקו לשעבר – העיר "מרקש" (פירוש שמה: "ארץ האלים" בברברית).

היסטוריה

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – האידריסים, מוראביטון, אל-מוואחידון, המרינים, הווטאסים, הסעדים, העלווים

באזור הרי האטלס הגבוה נמצאו ציורי סלע המתוארכים ללפני אלפי שנים. תושביה המקוריים של מרוקו נקראים "בֶּרְבֶּרִים".

הפיניקים חדרו למרוקו והקימו בה תחנות מסחר. במחצית השנייה של המאה ה-1 לפנה"ס הגיעו הרומאים למרוקו, השתלטו על המלכים הברברים וייסדו פרובינקיה רומית בשם "מאוריטניה טינגיטנה". שלטון הרומאים לא כלל את אזור ההר והמדבר, שם המשיכו הברברים והיהודים שהתיישבו במרוקו לחיות בעצמאות. הרומאים שלטו באזור עד שנת 429, אז פלשו הוונדלים לצפון-מערב אפריקה. הוונדלים נטמעו באוכלוסייה המקומית ונחלשו, ובשנת 533 נכבשה מרוקו על ידי האימפריה הביזנטית.

הכיבוש הערבי של מרוקו התרחש בשנת 703. בעקבות הכיבוש התאסלמו הברברים. בעקבות ריחוקה של מרוקו מהמרכזים האימפריאליים של הח'ליפות האסלאמית ששכנו בסוריה ועיראק, לרוב שלטו על מרוקו שושלות מוסלמיות עצמאיות. בשנת 781 ייסד אידריס הראשון את השושלת המוסלמית הראשונה ששלטה במרוקו, השושלת האידריסית. אידריס הגיע למרוקו לאחר שנמלט מבית עבאס במזרח. העיר פאס נוסדה והפכה למרכז המלוכה של מרוקו. במאה ה-10 מרוקו נכנסה תחת השפעת הפטימים, ששלטו במצרים, וחדלה להתקיים כישות עצמאית.

בשנת 1061 ייסדו הברברים הדרומיים תנועה דתית שהטיפה לשמירת המוסר המוסלמי. אנשיה, שנקראו "מוראביטון", בנו מבצרי מאמינים לוחמים ויצאו למלחמת קודש (ג'יהאד) בהנהגתו של יוסוף בן תאשפין. בשנת 1069 בנו את העיר מרקש.

באמצע המאה ה-12 עלה כוחם של אל-מוואחידון, ברברים שישבו בהרי האנטי-אטלס. הם כבשו את מרוקו. בראשם עמד עבד אל-מואמין. המווחאדון שלטו במרוקו עד שנת 1269. בתקופת שלטונם כבשו את דרום ספרד. תקופתם התאפיינה ברדיפות קשות כנגד יהודים ולא-מוסלמים, אך גם בפריחה תרבותית וכלכלית שבאה לידי ביטוי במתן פטרונות למלומדים רבים ובארכיטקטורה מפוארת. בשנת 1269 כבשה את השלטון שושלת חדשה בשם בנו מרין, אשר שלטה במרוקו עד שנת 1472. תקופת שלטונם מצטיינת בפריחה כלכלית ותרבותית. בשנת 1438 בנו את המלאח הראשון בפס.

במאה ה-15 עלו לשלטון ה"וואטאסים" - משפחה של וזירים ובירוקרטים בכירים שהצליחה להשתלט על הממלכה. במאה ה-16 משפחה שריפית (שמייחסת את מוצאה לנביא מוחמד) בשם הסעדים עלתה מדרום מרוקו והצליחה לתפוס את השלטון במדינה. אחמד אל-מנסור היה השליט הסעדי המפורסם ביותר, לאחר שהצליח להביס את צבא פורטוגל האימפריאלית בקרב שלושת המלכים וכן להדוף את הפלישה של האימפריה העות'מאנית לשטחיו.

באמצע המאה ה-17 עלתה לשלטון השושלת העלווית, השולטת עד היום במרוקו. מולאי אסמאעיל אבן שריף, המלך השני בשושלת, הפך את העיר מקנס לעיר הבירה של מרוקו בשנת 1682. בשנות שלטונו של מולאי חסן, ששלט בין השנים 1894-1873, גברה השפעת הצרפתים והספרדים במרוקו.

המאה ה-20

ב-1904 הוכרה מרוקו כמדינה בתחום ההשפעה של צרפת. מרוקו נעשתה למדינת חסות צרפתית עם חתימת הסכם פס ב-30 במרץ 1912. למרות זאת, חלק מצפון המדינה ("מרוקו הספרדית") נשלט על ידי ספרד. משפחת המלוכה העלווית שלטה בתקופה זו ולאחר קבלת העצמאות מצרפת ב-1956, הסולטאן מוחמד החמישי קיבל את התואר "מלך" ומרוקו נעשתה לממלכה עצמאית. באותו זמן סופחה למרוקו טנג'יר, שהייתה קודם עיר בינלאומית.

ב-1961 לאחר מותו של מוחמד החמישי, עלה לשלטון חסן השני, אשר שמר על זיקתה של מרוקו למערב ובמיוחד לארצות הברית, על אף הצטרפות המדינה לליגה הערבית ב-1958. בשנות ה-70 סיפחה מרוקו את סהרה המערבית, שהייתה תחת שלטון ספרדי החל מועידת ברלין ב-1884, אך קודם לכן הייתה אזור השפעה מרוקאי. הסיפוח לא הוכר בקהילה הבינלאומית, והביא למתיחות בינה לבין שכנותיה אלג'יריה ומאוריטניה.

המאה ה-21

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ההפגנות במרוקו (2011)

במהלך האביב הערבי. פרצו הפגנות על המצב הכלכלי והחברתי. אושרה חוקה חדשה, שהרחיבה את סמכויות הפרלמנט וראש הממשלה. עם זאת למלך נשארו סמכויות רבות והשפעה על כל מוסדות השלטון. הוא נשאר אחראי על ענייני הביטחון, הדת והצבא[6].

בשנת 2020, אחרי כ-30 שנות הפסקת אש, חודש העימות בין חזית פוליסריו מסהרה המערבית למרוקו.

פוליטיקה

מרוקו היא מונרכיה חוקתית, ובה פרלמנט הנבחר על ידי העם. מאז שנת 1996 הפרלמנט מחולק לשני בתים. הבית העליון מורכב מ-395 נציגים שרובם נבחרים פעם ב-5 שנים. בבית התחתון חברים כ-270 נציגים. מפלגות אופוזיציה הן חוקיות במרוקו וקיימות. אמנם סמכויות הפרלמנט הן מוגבלות, אבל הורחבו כתוצאה מרפורמות בשנת 1996 ובשנת 2011, כתוצאה מהפגנות.

מלך אחראי לממשלה ולצבא (בין שאר תפקידיו). מאז נובמבר 2011, ראש ממשלת מרוקו הוא עבד אל-אילה בן כיראן. מלך מרוקו הוא מוחמד השישי מאז יולי 1999. המלך ממנה את ראש הממשלה (ראש המפלגה הגדולה בפרלמנט) ואת חברי הממשלה.

דו"ח חירות בעולם לשנת 2019 דירג את מרוקו כמדינה "חופשית חלקית".

סהרה המערבית נמצאת בשליטת מרוקו מאז 1979. מרוקו תובעת ריבונות על השטח מאז ויתרה עליו ספרד ב-1975, ומחזיקה בכולו מאז ויתרה מאוריטניה על שליטתה בחלקים ממנו ב-1979. מרוקו התעלמה מהכרזת עצמאות של תושבי הטריטוריה, וכיום נתון עתיד השטח למשאל עם בחסות האו"ם, אלא שאין הסכמה בין הצדדים על הגדרת בעלי זכות הבחירה במשאל.

יחסים עם ישראל

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – יחסי ישראל–מרוקו

השלטון המרוקאי ידוע ביחסו האוהד ליהודים, עוד מלפני קום מדינת ישראל, ועד היום. במשך שנים רבות התקיימו קשרים גלויים וחשאיים בין ישראל לבין מרוקו. המלך חסן השני תמך בפיוס ובפשרה בסכסוך הישראלי-ערבי ותיווך בין הצדדים בהסכם השלום בין ישראל למצרים ובמשא המתן בין ישראל לפלסטינים. בשנת 1995 כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בין המדינות. בשנת 2000, בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה, ניתקה מרוקו את יחסיה עם ישראל, אך ישראלים יכולים להיכנס למרוקו ולטייל בה. בסוף 2020 הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על כינון היחסים בין ישראל למרוקו.[7]

כלכלה

למרוקו אחת הכלכלות היותר חזקות באפריקה. כלכלת המדינה ליברלית למדי ונשענת על תעשיית הפוספטים כגון זרחן (מרוקו היא ספקית הפוספטים השלישית בגודלה בעולם אחרי סין וארצות הברית). מקור ההכנסה השני בחשיבותו של המדינה הוא העברות של כספי תושבים שעובדים בחו"ל. מגזרים חשובים נוספים הם החקלאות, הטקסטיל והתיירות. בין שנת 2000 ו-2007 צמחה כלכלת המדינה בקצב של 4%-5% בשנה.

האבטלה, העומדת על כ-9.6% (נכון ל-2008) והחוב הלאומי הגדול, מהווים נטל כבד על כלכלת המדינה.

סביבת ההשקעות במדינה נוחה מאוד: ההגבלות מעטות, מערכת המס יעילה, וישנם תמריצים למשקיעים. אחד היעדים העומדים כיום בפני כלכלת מרוקו הוא השגת צמיחה מתמשכת ויציבה, ועידוד גיוון התעשייה.

את תפקיד הסמכות המוניטרית העליונה במדינה ממלא הבנק המרכזי של מרוקו.

המטבע וההילך החוקי של המדינה הוא דירהם מרוקאי.

גאוגרפיה

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – גאוגרפיה של מרוקו, מחוזות מרוקו

שליש משטחה של מרוקו הם הרים. רכס הרי האטלס הוא האזור הגבוה ביותר של מרוקו, הוא עובר כעמוד שדרה לאורך כל הארץ, מדרום-מערב לצפון-מזרח. הרי האטלס מתחלקים לרכס האטלס התיכון ולרכס האטלס הרים. הפסגה הגבוהה ביותר היא ג'בל טובקאל (4165 מטר), הנמצאת ברכס הרים. מדרום לרכס הרים משתרע עמק סוס, ומעבר לו - רכס הרי מול האטלס. מצפון לרכס הרים עובר שקע אום א-רביע, ומעבר לו - רכס האטלס התיכון. רכס נוסף, לאורך החוף הים-תיכוני, הוא של הרי הריף. ממערב לשלשלות ההרים הללו משתפלת רמה היורדת עד חוף האוקיינוס האטלנטי. שני הנהרות העיקריים במרוקו הם מולויה, הנשפך לים התיכון, ואום א-רביע, הנשפך לאוקיינוס האטלנטי.

מרוקו מחולקת ל-12 מחוזות (כולל סהרה המערבית שמשתרעת על פני שלושה מחוזות דרומיים[8]).

21% משטחה ראוי לעיבוד חקלאי, מתוך זה 20% שטח מיוער, 47% שטחי מרעה ושטחים חקלאיים. 58,012 קמ"ר הם שטחים מושקים.

במרוקו מגוון סוגי אקלים, החל מאקלים ים-תיכוני דרך האקלים היבשתי של פנים הרמה עד לאקלים המדברי בסהרה.

דמוגרפיה

מרוקו היא המדינה הערבית הרביעית בגודלה באפריקה, אחרי מצרים, אלג'יריה ו-סודאן. אוכלוסייתה מונה כ-37 מיליון נפש (2020). מרבית תושבי המדינה (95%) הם מוסלמים סונים, ממוצא ערבי, ברברי או עירוב של שני העמים. הערבים פלשו למרוקו במאה ה-7 ובמאה ה-11 ומאז הפכו לרוב.

ישנו מיעוט שיעי קטן, שאוכלוסייתו מונה כמה אלפי שיעים, שרובם תושבי חוץ מלבנון או מעיראק. הקהילה הבהאית ממוקמת בעיקר באזורים עירוניים, ומונה 350–400 תושבים.

כמו כן חיים במדינה כ-100,000 תושבים שאינם אזרחי המדינה אלא עובדים בה בלבד ללא אזרחות, רובם אזרחי צרפת וספרד.

השפה הרשמית במרוקו היא הערבית, המשמשת בכל אמצעי התקשורת הלאומיים. הערבית המרוקאית היא דיאלקט הנפוץ בעיקר במערב המדינה והיא מעין שילוב של שפות ברבריות והערבית. שפות נוספות במרוקו הן: תמאזיגת, תאריפית ותשלחית, המדוברות על ידי האוכלוסייה הברברית במדינה, המהווה למעלה ממחצית תושביה. בצפון המדינה ישנם כ-20,000 איש המדברים ספרדית.

רוב אוכלוסיית מרוקו מתגוררת מערבית לרכס הרי האטלס, אזור המבודד על ידי רכס ההרים ממדבר סהרה.

ב-2016 הייתה תוחלת החיים בלידה 74.3 לגברים ו-75.4 לנשים.

הערים החשובות במדינה הן, לפי גודלן:

  • קזבלנקה - מרכז המסחר והתעשייה במרוקו ובה נמל חשוב.
  • רבאט - עיר הבירה בה מרוכזים כל משרדי הממשלה.
  • פאס - העיר החשובה ביותר לעם הערבי במרוקו, המהווה את המרכז הדתי של המדינה.
  • מרקש - אתר תיירותי חשוב מאוד, הנמצא במרכז המדינה, באזור השבטים הברברים.
  • טנג'יר - העיר החמישית בגודלה, בה נמצא נמל חשוב המקשר בין מרוקו לספרד.

דתות

חלוקת הדתות במרוקו היא:

יהדות מרוקו

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – יהדות מרוקו, העלייה ממרוקו

עדויות אפיגרפיות מלמדות, שכבר במאה ה-3 לספירה חיו יהודים במרוקו, אף שעל פי מסורות מקומיות, יהודים הגיעו למרוקו כבר לאחר חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס. יהדות מרוקו הייתה קהילה יהודית מהגדולות ביותר והחשובות ביותר בתפוצות, ומרכז ליהדות צפון אפריקה ("המגרב"). בעקבות גירוש ספרד בשנת 1492, הגיעו למרוקו רבים מיהודי ממלכת ספרד, וחוללו תמורה בצביונה של יהדות מרוקו ושל שכנותיה.

כתובה ממרוקו, 1771, מאוסף הכתובות של הספרייה הלאומית, ישראל.
כתובה ממרוקו, 1771, מאוסף הכתובות של הספרייה הלאומית, ישראל.

בשנת 1948, ערב מלחמת העצמאות חיו בה כ-265,000 יהודים והיא הייתה המיעוט היהודי הגדול בצפון אפריקה. בשנה זו החלו פוגרומים ופגיעות שונות ביהודי מרוקו, בעקבותיהם עזבו כ-67,000 יהודים את מרוקו[9]. מלבד זאת, היהודים במרוקו מקבלים חופש דת כמעט מוחלט. מהקמת מדינת ישראל ב-1948 ועד לשנת 1967 היגרו למעלה מ-250,000 מבני יהדות מרוקו למדינת ישראל. רבים נוספים היגרו לצרפת ולצפון אמריקה. כיום מתגוררים במרוקו כ-2,500 יהודים בלבד, מרביתם בקזבלנקה, שריד לקהילה גדולה זו.

תרבות

בפאס שוכנת מדרסת אל-קרוויין שהוקמה במאה ה-9, המוגדרת על ידי אונסק"ו כמוסד ההשכלה הגבוהה העתיק ביותר המתקיים ברציפות עד ימינו. בימי הביניים פעלו בה כמה מגדולי הרוח של התקופה, כגון אבן ח'לדון, אבן ערבי ואחרים. כיום המוסד היא אוניברסיטה רשמית בחסות המדינה.

מרוקו מפורסמת במטבחה המגוון, המשלב השפעות ערביות, ברבריות, מוריות, מזרח תיכוניות, ים תיכוניות, אפריקאיות ויהודיות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  2. ^ 2.0 2.1 לא כולל סהרה המערבית
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  6. ^ מושיט יד לישראל: הכירו את מלך מרוקו, באתר ynet, ‏2020-12-10
  7. ^ דרמה: מרוקו וישראל סיכמו על "כינון יחסים", באתר כיכר השבת
  8. ^ המחוז דאח'לה - ואדי א-ד'הב (الداخلة - وادي الذهب) הוא היחיד מבין השלושה ששוכן בשלמותו בסהרה המערבית.
  9. ^ ראו: אייל נווה, נעמי ורד, דוד שחר, הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון, הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ: ירושלים, 2009, עמ' 196.
מרוקו- תבניות ניווט
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0