פמיניזם אסלאמי
פמיניזם איסלאמי הוא סוג של פמיניזם, הדוגל בשחרור האישה מתוך אמונה בדת האסלאם. הוא מבקש לקדם שוויון מלא של כל המוסלמים, ללא הבדל מגדר, במרחב הציבורי והפרטי. פמיניסטיות אסלאמיות תומכות בזכויות נשים, שוויון בין מינים, וצדק חברתי המעוגן מסגרת אסלאמית.[1]. הפמיניזם האסלאמי משתמש גם בשיח חילוני ורואה את עצמו כחלק מהפמיניזם העולמי[2]. תומכים בפמיניזם אסלאמי מדגישים את שוויון הזכויות בקוראן ומתנגדים לפרשנות פטריארכית של הקוראן, החדית' והשריעה.[3]
במדינות בעלות רוב מוסלמי, נשים כיהנו בתפקידים בכירים כגון: לאלה שבקט (Lala Shevket) מזכירת המדינה של אזרבייג'ן בין השנים 1993-1994; בנזיר בהוטו מפקיסטן, ממה מדיור בויה (Mame Madior Boye) ראש ממשלת סנגל בין השנים 2001-2002; טנסו צ'ילר מטורקיה; מגוואטי סוקרנופוטרי מאינדונזיה וראשי הממשלה הסינה ואזד וחאלדה זיה (Khaleda Zia) מבנגלדש.
היסטוריה
בתחילת יסוד האסלאם זכו הנשים לרפורמה בזכויותיהן בתחום הנישואין, הגירושין והירושה. בכך התקדמו הנשים כבר אז יותר מאשר בתרבויות רבות אחרות, כולל התרבות הנוצרית דאז באירופה[4]. על פי מילון אוקספורד של האסלאם תהליך השינוי שעבר מעמד האישה בחברות הערביות כלל איסור רצח תינוקות ממין נקבה והכרה בנשים כבנות אדם[5].
בשנת 1928 נזירה זיין א-דין סופרת לבנונית פרסמה מספר ספרים שנתקלו בהתנגדות עזה מצד הממסד.
בעידן המודרני נחשב קאסם אמין כאבי התנועה הפמיניסטית במצרים. הוא ביקר את מנהג ריבוי הנשים, את הרעלה ואת המנהג להפרדת עיסוקים מגדרית, וטען שמנהגים אלה סותרים את האסלאם.
בשנת 1956 נשים במצרים קיבלו זכות הצבעה, אך בניגוד לגברים רק במידה והם יודעים לקרוא. דוריה שפיק הובילה מאבק לביטול אי-שוויון זה. אינג'י אפלטון פעלה לבחירת נציגת נשים לפרלמנט, אך היא הפסידה למועמד ממשלתי.
במאה ה-20 בלטה עאישה עבד אלרחמאן, גם היא ממצרים, ונוספה השפעה מצד הפמיניזם המערבי, כמו דרישות לזכות הצבעה לנשים לפרלמנט וזכויות אדם. בשנת 1940 זיינב אל-ע'זאלי הקימה ארגון פמיניסטי אסלאמי הראשון.
מאז שנות ה-70 בלטו סופרות מוסלמיות פמיניסטיות, שכתבו ספרים הדנים במערכת היחסים המגדרית בעולם המוסלמי. נשים אלו הושפעו מהתנועה הפמיניסטית המערבית שהדגישה את שחרור הנשים מהמבנה הפטריארכי. אחת הפמיניסטיות הראשונות הייתה נוואל א-סעדאווי, אשר ביקרה את היחס של החברה המוסלמית הערבית כלפי נשים וקראה לזכותן של נשים להציע פרשנויות פמיניסטיות לקוראן.
בשנות ה-90 החל זרם המכונה פמיניזם אסלאמי, אשר הונהג בידי נשים מוסלמיות משכילות. זרם זה הדגיש פסוקים בקוראן ואמירות התומכים בשוויון בין המינים. פמיניסטיות אלו אימצו פרדיגמות רפורמיסטיות אסלאמיות וניסו לאתר במסורת האסלאמית עובדות שמחזקות את מעמד הנשים המוסלמיות תוך תקיפת הפטריארכליות האסלאמית. ביניהן הייתה פאטמה אל מרניסי, אשר תמכה במתן זכויות לנשים ובשוויון בין המינים בהתבסס על הדוקטרינה האסלאמית. גם לילה אחמד, סופרת וחוקרת אסלאם מצרית-אמריקאית, טענה כי דיכוי האישה המוסלמית מתרחש בשל השקפות פטריארכליות בתרבות האיסלאמית ופרשנויות פטריארכליות של הקוראן, ולא בשל האסלאם עצמו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- John Esposito: Daughters of Abraham, University Press of Florida, 2002
קישורים חיצוניים
- Canadian Council of Muslim Women
- תמר רותם, מנהיגת מאבק הנשים המוסלמיות: "האיסלאם - דת מאכלת-כל", באתר הארץ, 22 ביוני 2012 - ריאיון עם אייאן חירסי עלי
- אנרי טינק, כנס פמיניסטי מוסלמי ראשון באירופה, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2006
- אילת לוי, פמיניזם אסלאמי: המקרה של מרוקו, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 26 במאי 2018
הערות שוליים
- ^ Al-Ahram Weekly | Culture | Islamic feminism: what's in a name?, 2015-03-20
- ^ International Congress on Islamic Feminism
- ^ Islamic feminism: what's in a name?, Al-Ahram Weekly
- ^ John Esposito: Daughters of Abraham, University Press of Florida, 2002
- ^ Women and Islam, Oxford Islamic Studies Online
