פנסיון לכלבים
פנסיון כלבים הוא מקום המעניק שירותי שמירה וטיפול יומיומי לכלבים (חלקם גם לחתולים) תמורת תשלום. לרוב בעלי הכלבים משתמשים בשירותי הפנסיון כשהם נעדרים מהבית למשך זמן של יותר מיום. בישראל ישנם שלושה סוגי פנסיונים נפוצים: פנסיון פתוח עם כלובים, פנסיון פתוח ללא כלובים, פנסיון ביתי.
רקע
פנסיון הכלבים הראשון בישראל הוקם על ידי אגודת צער בעלי חיים בשנות ה-30 של המאה ה-20. תחילה שימש כמקלט לבעלי חיים שננטשו ובהמשך גם שימש כפנסיון עם 20 מקומות לחיות מחמד. בעשורים הראשונים אחרי קום המדינה היו מעט מאוד פנסיונים ברחבי הארץ. בשנות ה-90 החלה צמיחה בתחום ופנסיונים רבים נוספו והציעו את שירותיהם, כשהם מתחלקים ל-3 קטגוריות נפוצות: פנסיון כלבים פתוח עם כלובים, פנסיון כלבים פתוח ללא כלובים, פנסיון כלבים ביתי.[1]
סוגי פנסיון נפוצים בישראל
בדרך כלל הפנסיון כולל: מקום ללינה, אוכל, טיולים פעמיים ביום, מיזוג אוויר, ותאורה. יש עוד מגוון שירותים שבעלי פנסיון מציעים לבעלי הכלבים כמו: טיפוח הכלב במהלך השהות, אוכל מיוחד, צעצועים, צילום הכלב וכדומה.
- פנסיון פתוח עם כלובים: פנסיון כלבים שנמצא בשטח פתוח, לרוב בחווה או כפר. בפנסיון קיימים כלובים גדולים, בתוכם שוהים הכלבים רוב שעות היממה, בדרך כלל בזוגות. במהלך היום הכלבים יוצאים למספר טיולים; כל פנסיון בהתאם לתנאים שהוא מספק.
- פנסיון פתוח ללא כלובים: פנסיון כלבים שנמצא בשטח פתוח, לרוב בחווה או כפר אך לעיתים גם בווילות עם גינות גדולות. הכלבים שוהים במרחב הפתוח בשעות היום והלילה כשלרשותם פינת מחסה פתוחה.
- פנסיון ביתי: פנסיון כלבים שנמצא בבית פרטי. בדרך כלל מדובר במקומות שמקבלים מספר מצומצם של כלבים או חתולים ומציעים להם יחס ביתי.
החוק בישראל
אין היום הסדר חקיקה בכל הנוגע לפנסיונים לכלבים בישראל.
כפי שנכתב בבית משפט לתביעות קטנות בחיפה: "מעמדו של פנסיון לכלבים, אינו מוסדר בחוק. אין מדובר בעיסוק הטעון רישיון (אין הכוונה לרישיון עסק, אלא חוק המגביל, מגדיר או מתווה עיסוק ספציפי), ואין הדברים נזכרים בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים תשס"ג 2002), ואין מדובר בעיסוק המצריך הכשרה מסוימת או עמידה בתנאי סף מסוימים. די לו לאדם שיחליט שמעוניין הוא לפתוח כלבייה/פנסיון לכלבים, והוא אף אינו נדרש לעמוד בכל סטנדרט, ידע או בחינת היכולת לעשות כן – די לו שיבקש רישיון עסק".[2]
על פי תקדימים חוקתיים, המשפט בישראל מחמיר עם בעלי פנסיון לכלבים, שמתרשלים בשמירה על הכלב. בעל הפנסיון לא פטור מאחריות, ואם החליט לשמור על הכלב, הוא צריך לעשות את מרב המאמצים לשמור על בריאותו הנפשית והפיזית. בדרך כלל פנסיונים גדולים בשטחים פתוחים דורשים אישורים מיוחדים ממשרדי הממשלה. כפי שנכתב: "טווח הסיכונים הרלוונטיים לשמירה על בעלי חיים", אני קובע כי מוטלת [...] חובת הזהירות למנוע בליעתם של חפצים אשר בליעתם מהווה סכנה ישירה לחיי החיות שבמשמורתה; וככל שהמתקן אינו מותאם לטיפול בכלב, הרי שלא יהיה לקבל כלבים שאין יכולת התמודדות מולם, או מול שלל המצבים האפשריים."[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "היסטוריה - אגודת צער בעלי חיים בישראל". אגודת צער בעלי חיים בישראל. נבדק ב-2018-09-26.
- ^ ת"ק 14159-11-13 : איתם נ' הרצברג, באתר בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, 2014
