פרגלי אבראהים פאשא
פרגלי אִבּראהים פאשא (בטורקית: Pargalı İbrahim Paşa, 1493, פארגה, הרפובליקה של ונציה - 15 במרץ 1536, קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית) היה וזיר גדול באימפריה העות'מאנית בין השנים 1523-1536, בראשית ימי שלטונו של הסולטאן סולימאן הראשון.
חייו
אבראהים נולד בפארגה, עיירת דייגים ברפובליקה של ונציה (כיום בצפון יוון), למשפחת מלח נוצרי אורתודוקסי. בילדותו נחטף אבראהים על ידי שודדי ים ונמכר לעבדות בארמון במניסה, הארמון שבו קיבלו את חינוכם יורשי העצר (שהזאדה) של האימפריה העות'מאנית. בעודו במניסה הפך לחבר קרוב של השהזאדה סולימאן (שהפך בהמשך לסולטאן סולימאן הראשון) וקיבל את חינוכו בחצרו של השהזאדה, שם רכש ידע במגוון מקצועות ושליטה במספר שפות. לאחר עלייתו של סולימאן לשלטון ב-1520 הוא הפך לבזייר של הסולטאן ובהמשך הוכיח את יכולותיו בזירה הדיפלומטית ובמסעות צבאיים. התקדמותו במעלה הדרגות והתפקידים הייתה מהירה, כך שלעיתים זכה לקנאה מצד נושאי המשרות הבכירות האחרים. ב-1523 קיבל אבראהים פאשא את תפקיד הוזיר הגדול של האימפריה, ובהמשך אף קיבל את תואר שר המלחמה (Serasker) ותארים נוספים אשר הרחיבו את סמכויותיו לכמעט זהות לאלה של הסולטאן עצמו.
ב-1525, זמן קצר לאחר המרד והוצאתו להורג של שליט מצרים מטעם הסולטאן, האין אהמט פאשא, נשלח אבראהים פאשא למצרים ולזמן קצר כיהן כשליטה, במהלכו ביצע רפורמות נרחבות במערכות השלטון האזרחי והצבאי של האזור, וחיבר קובץ חוקים אשר מקבע את אותה רפורמה.
אבראהים פאשא נישא לאחותו של סולימאן, חדיג'ה סולטאן, והפך לדאמאט (תואר שהוענק למי שנישא לבת השושלת העותמאנית), אך היסטוריונים לא נוטים להשתמש בתואר זה בהקשרו של אבראהים, ייתכן כדי לא לבלבל בינו לבין מדינאים אחרים שנשאו שמות דומים. הכינוי הנפוץ ביותר של אבראהים שמופיע במקורות הוא "פרגלי", על שם עיר הולדתו, ובנוסף ידועים גם הכינויים "פרנק" (Frenk, האירופאי), "מאקבול" (המועדף) ו"מאקטול" (ההרוג).
במישור הדיפלומטי, מגעיו עם מדינות המערב הנוצריות נחלו הצלחה. אבראהים פאשא, אשר ראה עצמו כ"כוח האמיתי מאחורי האימפריה" נהג לנקוט טקטיקות מגוונות במשא ומתן לחתימת הסכמים מול שליטי ממלכות אירופה. המדינאים הוונציאנים אף נהגו לכנותו "אבראהים המפואר", בעקבות הכינוי שדבק במקור לסולטאן סולימאן. ב-1533 שיכנע אבראהים את קרל החמישי להפוך את הונגריה למדינה וסאלית תחת האימפריה העות'מאנית. ב-1535 כרת הסכם היסטורי עם מלך צרפת פרנסואה הראשון, שבמסגרתו קיבלה צרפת זכויות יתר במסחר מול האימפריה העות'מאנית, בתמורה לתמיכה צרפתית במאבקה של האימפריה מול שליטי בית הבסבורג. הסכם זה גם היווה את תחילתה של הברית הצרפתית-עות'מאנית, אשר התקיימה למעלה מ-250 שנה, עד ימי נפוליאון בונפרטה.
ירידתו מגדולה והוצאתו להורג
קרנו של אבראהים החלה לרדת בעיני הסולטאן במהלך הקמפיין נגד האימפריה הספווית, אז החל לכנות עצמו "סרסקר סולטאן". הוספת המילה סולטאן לתואר שר המלחמה, התפרשה בעיני סולימאן כעלבון אישי. ידועה גם לפחות שיחה אחת שערך אבראהים עם השגריר האוסטרי בשנת 1533, במהלכה פיאר עצמו יתר על המידה בצורה שהתפרשה כאיום על סמכויותיו של הסולטאן. תקריות נוספות, אשר חרצו בסופו של דבר את גורלו של אבראהים התרחשו גם הן במהלך אותה מערכה, בהן התגלע ריב בין אבראהים פאשא ואיסקנדר צ'לבי, שר האוצר הוותיק של האימפריה העות'מאנית וחונכו האישי של אבראהים, בנוגע לקבלת ההחלטות במהלך הקמפיין המלחמתי. איסקנדר צ'לבי, אשר נחשב מקורבו של הסולטאן, קיבל סמכויות נרחבות במהלך הקמפיין, אשר איפשרו לו במקרים מסוימים לבטל פקודות שניתנו על ידי אבראהים ואף הורה לו לנוע עם חייליו מחלב לכיוון אזרבייג'ן, במקום לבגדאד, יעדו המקורי של אבראהים. אף שציית, עצם העובדה כי מישהו באימפריה זולת הסולטאן עולה עליו בכוחו לא מצאה חן בעיני אבראהים, מה שהביא אותו לשורת החלטות והכפשות שמטרתן הייתה לפגוע בצ'לבי, דבר אשר במהרה הגיע לאוזניו של הסולטאן סולימאן. בהמשך אף צ'לבי עצמו הוצא להורג, לאחר שבראשית שנת 1535 פקד על אבראהים להישאר עם חייליו בעומק שטח האויב, דבר שהתפרש על ידי הסולטאן, עם הגעתו לטבריז, כסיכון לצבא ולאימפריה. במילותיו האחרונות, האשים איסקנדר צ'לבי את אבראהים פאשא בחוסר נאמנות לסולטאן, האשמה שהשפיעה על הסולטאן לקבל החלטה לגבי עתידו של אבראהים.
בליל ה-14-15 במרץ 1536 הוזמן אבראהים פאשא לארוחת ערב בארמונו של הסולטאן, ולאחר הארוחה הוצא להורג בחניקה על ידי ארבעה תליינים אילמים.
בתרבות
הסופר הצרפתי לואי גארדל כתב בשנת 1997 רומן בשם L’Aurore des bien-aimés אשר עוסק בחייו של אבראהים פאשא.
בסדרת הטלוויזיה הטורקית "הסולטאן", מגולם אבראהים פאשא על ידי השחקן הטורקי אוקאן ילביק.
קישורים חיצוניים
