פרידריך אדולף, רוזן קאלקרויט
 | |
| פרידריך אדולף, רוזן קאלקרויט | |
| לידה |
22 בפברואר 1737 סוטרהאוזן, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
10 ביוני 1818 (בגיל 81) ברלין, ממלכת פרוסיה  |
| השתייכות |
הצבא הפרוסי |
| תקופת הפעילות | 1752–1814 (כ־62 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-פלדמרשל |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת שבע השנים מלחמות המהפכה הצרפתית המלחמות הנפוליאוניות | |
פרידריך אדולף גראף פון קאלקרויט (בגרמנית: Friedrich Adolf Graf von Kalckreuth; 22 בפברואר 1737 - 10 ביוני 1818) היה גנרל-פלדמרשל פרוסי שפיקד על כוחות במהלך המלחמות הנפוליאוניות.
ביוגרפיה
קאלקרויט נולד ב-22 בפברואר 1737. בעיר סוטרהאוזן שבממלכת פרוסיה. אביו היה ארנסט פון קאלקרויט (1689-1739) ואמו הייתה שארלוט אנטוני לבית פון בילוב (1698-1739). ב-1748 החל ללמוד בפנימייה צבאית, וב-1753 התגייס לצבא הפרוסי והוסמך כקורנט (מקביל לסגן משנה) במשמר המלכותי. הוא לחם במלחמת שבע השנים, וב-1757 מונה לשלישו של הנסיך היינריך, אחיו של פרידריך הגדול. בשל לחימתו המוצלחת בקרב פרייברג, קידם אותו המלך פרידריך לדרגת מיור. קאלקרויט תמך בהיינריך בביקורות שהטיח כנגד מדיניותו של אחיו המלך, ולפיכך ב-1766 הוא הוצב בפרוסיה המזרחית. ב-1786 הוא הוחזר לפרוסיה בידי המלך פרידריך וילהלם השני, וב-1787 השתתף במסע לכיבוש הולנד בהנהגת קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל. ב-1790 הוענקה לו דרגת גנרל לוטננט.
קאלקרויט הזדהה עם רעיונות המהפכה הצרפתית, והתנגד לברית שכרתה פרוסיה עם האימפריה הרומית ה"קדושה" במהלך מלחמות המהפכה הצרפתית. למרות זאת, במהלך מלחמת הקואליציה הראשונה הוא הוביל בהצלחה כוחות כנגד צבא המהפכה הצרפתי. באפריל 1793 הוא הטיל מצור על העיר מיינץ אשר נשלטה בידי הצרפתים. המצור נמשך עד יולי, עת הצליח קאלקרויט להגיע להסכם מכובד עם הצרפתים. כ-19,000 חיילים צרפתים נפלו בשבי, אולם הם שוחררו תמורת הבטחה שלא יישאו נשק כנגד פרוסיה. הם עזבו את העיר תוך שהם שרים את המרסייז, ונשלחו לדכא את מרד המלוכנים בוונדה.
קאלקרויט התנגד גם למלחמות הנפוליאוניות, וטען שיש לכרות ברית שלום עם נפוליאון בונפרטה. בשנת 1806, כאשר יצא פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה למלחמת הקואליציה הרביעית, הוא קיבל פיקוד על יחידות מילואים והועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים. הוא מתח ביקורת על הנהגת הצבא, וחזה את האסון שהתגשם מאוחר יותר בדמות קרב ינה-אאורשטדט. לאחר הקרב, קאלקרויט הוביל את שרידי הצבא הפרוסי בנסיגה, בעוד הצרפתים כובשים את מרבית פרוסיה. קאלקרויט נסוג לדנציג, והחזיק מעמד במשך 76 ימים של מצור. ב-24 במאי 1807 נכנעו כוחותיו לכוחותיו של פרנסואה ז'וזף לפבר. כמחווה על מעשהו במיינץ 14 שנים קודם לכן, הצרפתים לא לקחו בשבי את אנשיו. קאלקרויט היה מהחותמים על שלום טילזיט, וב-1807 הועלה לדרגת גנרל-פלדמרשל בשל ההגנה האמיצה על דנציג, ומונה למושל הצבאי של קניגסברג. ב-1809 הוא הועבר להיות המושל הצבאי של ברלין, ב-1812 הועבר לברסלאו, וב-1814 הוחזר לברלין. הוא נודע כפרו-צרפתי ואנטי-לאומני, ומכיוון שלא חשש להביע את דעותיו בגלוי, הוא לא היה פופולרי במיוחד בפרוסיה במהלך מלחמת הקואליציה השישית. הוא נפטר בברלין ב-10 ביוני 1818 בגיל 81.
משפחתו
ב-13 במרץ 1767 נישא קאלקרויט לברונית שארלוט לבית פון מוריין (1 בספטמבר 1726 - 22 בינואר 1781), אשר שימשה כשושבינה בחתונתו של הנסיך היינריך. נולדה להם בת אחת בשם וילהלמינה אשר נישאה לאוגוסט וילהלם ליאופולד אויגן גראף פון שלבנדורף. לאחר פטירתה הוא נישא לברונית הנרייט שרלוט סופי לבית פון רוהד (30 בנובמבר 1756 - 3 באפריל 1829), בתו של יעקב פרידריך פון רוהד, איש עסקים ודיפלומט פרוסי. נולדו להם שלושה ילדים:
- פרידריך וילהלם אמיל (24 ביוני 1782 - 3 ביולי 1857)
- סופי שרלוט (1783)
- פרידריך ארנסט אדולף קרל (15 במרץ 1790 - 15 בדצמבר 1873) היה ריטמייסר בצבא הפרוסי, ועבד גם כסופר ומחזאי תחת שם העט פליקס מריוס.
קישורים חיצוניים
