פריץ שנברג
 | |
| לידה |
12 בדצמבר 1878 ברלין |
|---|---|
| פטירה | 9 בפברואר 1968 (בגיל 89) |
| השתייכות |
 גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1938–1944 (כ־6 שנים) |
| תפקידים בשירות | |
| קונסול כללי של סלוניקי, יוון. | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
וילהלם אוטו פריץ שנברג (12 בדצמבר 1878, ברלין - 9 בפברואר 1968) היה דיפלומט גרמני ופושע מלחמה נאצי.
ביוגרפיה
פריץ שנברג היה בנו של בעל מלון. הוא למד בבית ספר הומבולדט בברלין. משנת 1898 למד משפטים בברלין ובשנת 1900 עבר בחינת הסמכה בטורקית בסמינר לשפות מזרחיות. בשנת 1902 קיבל את הדוקטורט שלו עם עבודת גמר על משפט מסחרי, נכנס לשירות דראגומן במשרד החוץ והועסק כדיפלומט של גרמניה במקומות שונים באימפריה העות'מאנית עד תום מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918. בשנים 1919 - 1922 היה קונסול Chargé d'affaires בקובנה שבליטא שהוקמה באותה תקופה. בשנים 1926 - 1932 היה קונסול בגלאץ ברומניה.
בינואר 1938 הפך לקונסול הכללי בסלוניקי, יוון. לאחר כיבוש יוון על ידי גרמניה הנאצית ב-1941, היה שנברג מעורב באופן פעיל בגטואיזציה ובגירוש יהודי סלוניקי למחנה ההשמדה אושוויץ יחד עם עוזרו הבכיר של אדולף אייכמן, דיטר ויסליצני. הוא דיווח למשרד החוץ ב-15 במרץ 1943 על הגירוש הראשון של היהודים מסלוניקי ותמך בהצעה לגירוש יהודים מקומיים בני לאומים אחרים. מקצת היהודים בעלי אזרחות זרה, בעיקר איטלקית וספרדית ניסו להמלט מסלוניקי בחסות הקונסולים הזרים אך שנברג דיווח ב-1943 לברלין כי משפחות מודיאנו (Modiano) ונברו (Navaro) זכו באזרחות איטלקית והוסיף כי מדובר ביהודים עשירים ובעלי השפעה. שנברג מסר לשלטונות הגרמנים כי מקורות המידע לעניין הענקת האזרחות האיטלקית ליהודים יוונים הם הרב קורץ ואלבלה.[1][2][3][4][5]
שנברג שב לברלין באמצע 1943 ופרש בנובמבר 1944. בשנות השישים חקרה הפרקליטות של קובלנץ אותו ואת גינתר אלטנבורג, הסוכן הגרמני דאז, באתונה אך מסיבות עלומות החליטה שלא להעמידם לדין בגין פשעיהם.
קישורים חיצוניים
- פריץ שנברג - ביוגרפיה. (בגרמנית)
הערות שוליים
- ^ סיפורו של שבוי: פרק שלישי: תקופת החיסול וההשמדה, ז'ק לוי באתר מט"ח
- ^ חורבן קהילת שאלוניקי, אלפונס לוי, באתר מט"ח
- ^ שואת יהודי יוון בראי מסמכי משרד החוץ הגרמני, אירית דובלון-קנבל, אוניברסיטת תל-אביב.
- ^ יהדות יוון בשואה , המכון ללימודי השואה ע"ש ח. אייבשיץ, עמ' 78.
- ^ הגטאות היהודיים בימי השואה: שורשי התופעה ויישומה, דן מכמן באתר יד ושם.
