פרנסיס קרדוזו
פרנסיס לואיס קרדוזו (Francis Lewis Cardozo; נולד ב-1 בפברואר 1836 בצ'ארלסטון, קרולינה הדרומית, נפטר ב-22 ביולי 1903 בבירה וושינגטון) היה איש דת, פוליטיקאי ומחנך אפרו-אמריקני, ממוצא יהודי מצד אביו, שחי ופעל בדרום ארצות הברית, במחצית השנייה של המאה ה-19. הוא הותיר את רישומו בתחומי החינוך והממשל, על המציאות המקומית של קרולינה הדרומית, בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים, המכונה - תקופת השיקום (Reconstruction Era).
חייו
פרנסיס קרדוזו היה בנם של לידיה ויליאמס, אפרו-אמריקנית חופשיה, ושל אייזק קרדוזו, יהודי ממוצא ספרדי, שעבד בבית המכס של נמל צ'ארלסטון. פרנסיס הצעיר למד בבתי ספר לאפרו-אמריקנים חופשיים ועבד כנגר וכבונה ספינות.
בהיותו בן 21 הפליג לסקוטלנד והחל ללמוד באוניברסיטת גלזגו. פרנסיס שהה בגלזגו עד 1861, עת סיים את לימודיו בהצטיינות בתחומי הלטינית והיוונית. לאחר מכן למד בסמינרים באדינבורו ובלונדון ובסופם הוסמך כאיש דת נוצרי פרסביטריאני.
בהקשר זה, של עצם לימודיו הגבוהים, ועוד מעבר לים, יש לציין את הסיוע וההכוונה שקבל מקרוביו היהודים, בלעדיה, קרוב לוודאי, שלא היו יוצאים אל הפועל. זאת, לאור העובדה, שמדובר בתקופה שלפני מלחמת האזרחים בארצות הברית ולפני ביטול העבדות בה. הדבר בא לידי ביטוי בכתב יד של בנו, בו מובעת גם ההערכה והכרת התודה המשפחתית לדודו - העיתונאי היהודי הלבן ג'ייקוב קרדוזו.
ב-1864 שב לארצות הברית ומונה לשמש כרועה הרוחני בכנסייה של קהילת Temple Street Congregational Church בניו הייבן, קונטיקט. פרנסיס קרדוזו נשא שם לאשה את קתרין האוול ונולדו להם ששה ילדים, ארבעה בנים ושתי בנות.
ב-1865 שב לצ'ארלסטון, קרולינה הדרומית. הפעם כנציג של האגודה המיסיונרית האמריקנית (American Missionary Association) והחליף את אחיו תומאס בתפקיד מנהל בית הספר המקומי לאפרו-אמריקנים של האגודה. פרנסיס שינה את שמו של מוסד זה ל-Avery Normal Institute, והפך אותו לאחת מחטיבות הביניים החופשיות הראשונות עבור אפרו-אמריקנים, שהשתחררו מעבדות בדרום ארצות הברית. המטרה העיקרית הייתה להניח תשתית להכשרת מורים, מאחר שהמשוחררים מעבדות העניקו עדיפות גבוהה לרכישת השכלה. בשנים האחרונות שולב ה-Avery Institute והפך לחלק מהקולג' של צ'ארלסטון.
הקריירה הפוליטית
פרנסיס קרדוזו נבחר כציר באספה החוקתית של קרולינה הדרומית ב-1868, שנועדה לקבוע את סדרי השלטון במדינה לאחר כיבושה על ידי צבא הצפון. מתוך הכרה ביכולותיו בתחום הוא מונה ליושב ראש ועדת החינוך ובמסגרת זו תמך בהפעלת אינטגרציה במערכת החינוך הציבורית.
בהמשך, כשמונה לתפקיד מזכיר המדינה בקרולינה הדרומית, ערך רפורמה בגוף שהיה אחראי על חלוקת אדמות לעבדים המשוחררים.
פרנסיס מונה לתפקיד שר האוצר המדינתי ב-1872, אך, ב-1874, כשסירב לשתף פעולה עם שחיתות ציבורית, נעשה ניסיון כושל על ידי מחוקקים מקומיים להדיחו. למרות זאת, ב-1874 וב-1876 הוא מונה שוב לאותו התפקיד.
הבחירות לתפקיד המושל, שנערכו ב-1876, התאפיינו במעשי אלימות, שנועדו לדכא את המצביעים האפרו-אמריקנים. במהלכן אירעו זיופים במניין הקולות. הדמוקרטים, מתנגדי הכוח הפוליטי החדש של האפרו-אמריקנים המשוחררים מעבדות, השתלטו מחדש על הממשל המקומי. פשרה ברמה המפלגתית הפדרלית הביאה למינויו של ווייד המפטון למושל קרולינה הדרומית וב-1877 נסוגו כוחות הצבא הפדרלי מתחומי הדרום. המושל המפטון דרש כי פרנסיס קרדוזו יתפטר וזה עזב את משרתו במאי 1877.
בנובמבר אותה שנה הוגשה על ידי הדמוקרטים תביעה נגד פרנסיס קרדוזו בה הואשם בחתרנות. למרות ההוכחות המוטלות בספק הוא נמצא אשם ונכלא בבית הסוהר. רק ב-1879, לאחר ביטול אישומים על שחיתות בבחירות, נגד מספר דמוקרטים, חנן המושל ויליאם דאנלאפ סימפסון את פרנסיס קרדוזו, וזה עזב עם משפחתו את קרולינה הדרומית לבירה וושינגטון, בה זכה למשרה במשרד האוצר הפדרלי.
מחנך
ב-1884 חזר פרנסיס קרדוזו לתחום החינוך. הוא מונה למנהל המכינה ללא-לבנים בחטיבה העליונה של התיכון בוושינגטון הבירה. כאן לימד קורס בתחום העסקים והפך את בית הספר למוסד מוביל עבור האפרו-אמריקנים. פרנסיס שימש כמנהל, עד לפרישתו ב-1896, ובית הספר נקרא על שמו עד היום (Cardozo Senior High School) בצפון מערב הבירה וושינגטון.
פרנסיס קרדוזו היה קרוב רחוק של בנג'מין קרדוזו, שופט יהודי ידוע בבית המשפט העליון של ארצות הברית. דודו, ג'ייקוב קרדוזו, אח של אביו - אייזק, היה כאמור עיתונאי ובנוסף, תאורטיקן כלכלי מפורסם מצ'ארלסטון, קרולינה הדרומית, שסייע לו, בראשית דרכו, לצאת ללימודיו באנגליה. נכדתו, הייתה אשתו של הזמר המפורסם והפעיל הפוליטי פול רובסון.
ביבליוגרפיה
1. Francis L. Cardozo, Jr.: Folk Ways, in Francis L. Cardozo Papers, Library of Congress, Washington D.C. on Microfilm.
2. מרדכי ליאור: ג'ייקוב קרדוזו ופרנסיס קרדוזו - יהודים ושחורים בדרום קארולינה במאה ה-19. חיבור לתואר דוקטור. אוניברסיטת חיפה, החוג להיסטוריה כללית. 1992.
3.מוריסון, ס.א., קומאג'ר, ה.ס., לכטנברג, ו.א. ההיסטוריה של ארצות הברית. מאנגלית: אמיר אורן. עורך מדעי: חגי הורוביץ. תל אביב, זמורה-ביתן, תשמ"ד, 1984.
