צ'אק רוב
.jpeg) | |||||
| לידה |
26 ביוני 1939 (גיל: 84) פיניקס, אריזונה, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | צ'ארלס ספיטאל רוב | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת וירג'יניה, אוניברסיטת קורנל אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי, משפטן | ||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||
| בת זוג | לינדה ביירד ג'ונסון (מאז 1967) | ||||
| |||||
צ'ארלס ספיטאל רוב (באנגלית: Charles Spittal Robb; נולד ב-26 ביוני 1939) הוא פוליטיקאי אמריקאי לשעבר, שכיהן כמושלה ה-46 של קהיליית וירג'יניה בשנים 1982–1986, ולאחר מכן היה חבר הסנאט של ארצות הברית בשנים 1989–2001 מטעמה. רוב, חבר המפלגה הדמוקרטית, הוא חתנו של נשיא ארצות הברית לשעבר לינדון ג'ונסון. ב-2004 מונה לשבת בראשות "הוועדה ליכולות המודיעין של ארצות הברית ביחס לנשק להשמדה המונית", לצד המשנה לתובע הכללי לשעבר לורנס סילברמן, והוא סיים תפקיד זה בשלהי מרץ 2005.
ביוגרפיה
ראשית חייו
צ'ארלס רוב נולד בפיניקס, בירת אריזונה, בנם של פרנסס הווארד (לבית וולי) וג'יימס ספיטאל רוב[1]. הוא גדל באזור מאונט ורנון שבמחוז פיירפקס אשר בווירג'יניה וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון מאונט ורנון[2]. הוא למד באוניברסיטת קורנל בטרם השלים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון ב-1961, שם היה חבר באחוות כי פי.
רוב, חייל משוחרר מחיל הנחתים של ארצות הברית ובעל תואר בוגר לשם כבוד מ"בייסיק סקול", בית הספר לקצינים של חיל הנחתים, היה לעוזר חברתי בבית הלבן במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20. שם הוא פגש את לינדה ג'ונסון, בתו של נשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון, אליה נישא כעבור מן מה. רוב המשיך לשרת בחיל הנחתים ואף יצא לסבב לחימה במלחמת וייטנאם, שם פיקד על פלוגה אחת של הגדוד השלישי בחיל הנחתים השביעי, ועל לחימתו עוטר בכוכב הארד ובצלב האבירות של ממשלת דרום וייטנאם. לאחר קידומו לדרגת מייג'ור, הצטרף רוב למחלקת הלוגיסטיקה של דיוויזיית הנחתים הראשונה.
לאחר המלחמה השלים רוב ב-1973 לימודי תואר שני במשפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה, והיה עוזרו המשפטי של ג'ון ד. בוצנר הבן, אז שופט בבית המשפט הפדרלי הרביעי לערעורים של ארצות הברית. אחר כך הוא התגורר ביישוב מקלין שבצפון וירג'יניה והחל להתמחות בעריכת דין במשרד עורכי הדין "ויליאמס וקונולי"[3]. רוב התחיל להיות פעיל בפוליטיקה של וירג'יניה כדמוקרטי, והיה חבר בוועדה הדמוקרטית של מחוז פיירפקס ובוועדה הדמוקרטית של מרכז מדינת וירג'יניה.
מושל וירג'יניה
בשנת 1977 זכה רוב בבחירות לתפקיד סגן מושל וירג'יניה, היחיד מבין שלושת הדמוקרטים שהתמודד על תפקיד ציבורי ברמה ארצית ושזכו באותה השנה. הוא כיהן בתפקיד מ-14 בינואר 1978 עד 16 בינואר 1982.
רוב הוביל את הכרטיס הדמוקרטי לתפקיד המושל וסגנו בבחירות 1981. שלושת הדמוקרטים שהתמודדו לתפקיד המושל, סגן המושל והתובע הכללי הצליחו להיבחר לתפקידים אלה בכך שפנו לשמרנים שהסירו תמיכתם ביריבו הרפובליקני של רוב, ג'יי מרשל קולמן. הדמוקרטים בווירג'יניה שוב זכו בכל שלושת תפקידים בכירים אלה ב-1985, ניצחון אשר נתפש כתמיכה מפלגתית בהנהגה של רוב. במהלך תקופה בה סגנוני תקשורת פוליטית החלו להעדיף סאונד-בייטס, רוב נודע כמי שמדבר בפסקאות על סוגיות מדיניות מורכבות. בתקופת כהונתו כמושל ייסד רוב את התאחדות המושלים הדמוקרטים ב-1983.
מבחינה פוליטית, רוב היה מתון, ונודע באופן כללי כשמרן פיסי, תומך בביטחון לאומי ופרוגרסיבי בסוגיות חברתיות. כמושל, הוא איזן את תקציב המדינה מבלי להעלות מסים, והקדיש מיליארד דולר אמריקני נוספים לתקציב החינוך. הוא מינה מספר שיא של נשים ובני מיעוטים לתפקידים ציבוריים, כולל אפרו-אמריקאים ראשונים לבית המשפט העליון של וירג'יניה. הוא היה מושל וירג'יניה הראשון זה 25 שנה שהוציא לפועל עונש מוות. רוב היה גורם מרכזי בעריכת הסופר טיוזדיי במדינות דרום ארצות הברית במטרה להסב להן כוח פוליטי רב יותר. הוא גם נמנה בין מייסדי מועצת המנהיגות הדמוקרטית — ארגון ללא כוונת רווח של המפלגה הדמוקרטית אשר שם פעמיו להטות את המפלגה לכיוון המרכז מהתפנית השמאלנית אשר פקדה את המפלגה בשנות ה-70 של המאה ה-20.
בסנאט האמריקאי
.jpg)
_(cropped2).jpg){kind=spacer}
בין השנים 1989–2001 היה רוב חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם וירג'יניה. רוב נבחר בשנת 1988 בבחירות בהן גבר על יריבו מוריס דוקינס עם 71% מקולות הבוחרים. מדי שנה דורג רוב כאחד מן סנאטורים המרכזיים ביותר מבחינה אידאולוגית[4]. פעמים תכופות פעל כמגשר בין עמיתיו הדמוקרטים לסנאטורים הרפובליקנים. עם זאת, לא פעם עלתה לו דבקותו בשיתוף פעולה בין-מפלגתי ביוקרתו. לראיה, הסיעה הדמוקרטית בסנאט הוציאה אותו מוועדת התקציב על שכך שהיה בעד קיצוץ עמוק בהוצאות הממשל הפדרלי של ארצות הברית.
ב-1991 נמנה רוב בין קומץ הסנאטורים הדמוקרטים שתמכו באישור השימוש בכוח צבאי לשם גירוש הכוחות המזוינים של עיראק מכווית. באותה שנה הוא היה אחד משבעת הדמוקרטים הדרומיים שהצביעו בעד אישור מינויו של קלרנס תומאס לבית המשפט העליון של ארצות הברית ברוב 52 מול 48, הפער הצמוד ביותר בהצבעה על מינוי שופט זה למעלה ממאה שנים. ב-1992 הוא היה יו"ר ועדת הקמפיין הדמוקרטית סנאטוריאלית (Democratic Senatorial Campaign Committee). במהלך כהונתו גייסה ה-DSCC שיא של סכומי מימון שהובילו לבחירת שבעה דמוקרטים חדשים לסנאט. הניצחון הדמוקרטי כלל בחירת ארבע סנאטוריות חדשות ובחירה מחדש של אחת נוספת במה שכונה "שנת הנשים", שכן לסנאט נבחרו פטי מוראי, קרול מוזלי בראון, דיאן פיינסטיין, ברברה מיקולסקי וברברה בוקסר.
בסנאט, רוב היה ליברלי יותר בנושאים חברתיים. הוא הצביע בעד איסור פדרלי על כלי נשק מסוימים שהוגדרו כ"נשקי תקיפה", הצביע נגד הוצאתם להורג של קטינים והתנגד לתיקון חוקתי שקרא לאסור על שריפת דגל ארצות הברית.
בבחירות שנערכו ב-1994 הצליח רוב לגבור על המועמד הרפובליקני אוליבר נורת', שנודע לציבור בשל חלקו בפרשת איראן-קונטראס, ונבחר לכהונה שנייה בסנאט בשנת בחירות רעה למפלגה הדמוקרטית. הסנאטור ג'ון וורנר הרפובליקני מיאן לתמוך בנורת' ובמקום זאת הביע את תמיכתו במרשל קולמן, לשעבר התובע הכללי של וירג'יניה ומועמד עצמאי שלישי אותו רוב ניצח בבחירות לתפקיד מושל וירג'יניה ב-1981. מסע הבחירות לסנאט ב-1994 תועד בסרט התעודה "מועמד מושלם" אשר עלה לאקרנים ב-1996 ובסרט "הצבא של אולי" בבימויו של ברט מורגן בו נראה רוב זוכה להפרעות מצד הקהל בקמפוס של אוניברסיטת ג'יימס מדיסון. במהלך מסע הבחירות, רוב זכה בתמיכתו של מזכיר הצי של ארצות הברית לשעבר (ולימים סנאטור מווירג'יניה גם כן) ג'ים וב, ובתמיכה של רפובליקנים ידועים בהם ויליאם קולבי, אליוט ריצ'רדסון וויליאם ראקלשאוס (אנ').
אחרי היבחרו מחדש ב-1994, המשיך רוב לקדם אחריות פיסקלית והגנה לאומית חזקה. הוא היה הדמוקרטי היחיד הסנאט אשר הצביע בעד כל הסעיפים ב"חוזה המפלגה הרפובליקנית עם אמריקה" כאשר הרפובליקנים השתלטו אחרי עשרות שנים על בית הנבחרים של ארצות הברית, כולל בעד תיקון תקציב מאוזן ובעד הטלת וטו סעיפי. רוב היה הסנאטור היחידי שכיהן בכל ועדות הסנאט העוסקות בסוגיות הנוגעות לביטחון לאומי: ועדת החוץ, ועדת המודיעין ו-ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט של ארצות הברית. לאחר שתי קדנציות בסנאט בנות שש שנים כל אחת ו-25 שנה בפוליטיקה הלאומית, הוא הובס במערכת בחירות צמודה בשנת 2000 על ידי יריבו הרפובליקני, ג'ורג' אלן, לשעבר מושל וירג'יניה. רוב היה הסנאטור הדמוקרטי המכהן היחיד שלא הצליח להיבחר מחדש בבחירות 2000[5].
שערוריות ופרשיות
באותה השנה בה התפרסמו טענותיה של קולינס, שלושה מעוזריו של רוב התפטרו לאחר שהודה במעשים לא חוקיים הקשורים בשיחת טלפון של מושל וירג'יניה דאג וילדר (ויריב פוטנציאלי בבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית לקראת הבחירות לסנאט ב-1994) אשר הוקלטה באופן לא חוקי[6]. שערוריית שיחת הטלפון הגיעה לחקירה של חבר מושבעים גדול פדרלי, אחרי שנטען כי אנשיו של רוב ואף רוב עצמו קשרו קשר להפיץ את תוכן שיחת הטלפון שהוקלט באמצעות מומחה לאלקטרוניקה. רוב וצוותו טענו כי לא היו מודעים לעובדה כי שיחות טלפון סלורליות מוגנות על ידי אותם חוקים המסדירים קווי טלפון יבשתיים. חבר המושבעים הגדול סיים את חקירתו בת 18 החודשים בהצבעה בה הוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד רוב. היחסים בין הסנאטור למושל תוארו בכלי התקשורת כ"משטמה"[7].
קריירה לאחר הסנאט
לאחר שתי כהונותיו בסנאט, כיהן רוב בחבר האורחים של האקדמיה הימית של ארצות הברית והחל ללמד בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ג'ורג' מייסון. ב-6 בפברואר 2004 מונה רוב לשבת בראשות "הוועדה ליכולות המודיעין של ארצות הברית ביחס לנשק להשמדה המונית", לצד המשנה לתובע הכללי לשעבר לורנס סילברמן. הייתה זו ועדה עצמאית שהוטל עליה לבחון את יכולות קהילת המודיעין האמריקאית על רקע מלחמת עיראק ולחקור אפשרויות לפיתוח נשק להשמדה המונית בבגדאד. ב-2006 מונה לכהן במועצה המייעצת למודיעין של נשיא ארצות הברית. הוא גם היה חבר בקבוצה למחקר עיראק ביחד עם מזכיר ההגנה של ארצות הברית לשעבר ג'יימס בייקר. מאמר שפורסם בעיתון "ניו יורק טיימס" ב-9 באוקטובר 2006 זקף לזכותו של רוב את תואר "החבר היחיד בקבוצה שהסתכן מחוץ ל'אזור הירוק' הנשלט על ידי אמריקה במהלך ביקור שנערך בבגדאד". רוב מכהן מאז 2001 כחבר בוועד הנאמנים של תאגיד Mitre Corporation. רוב משמש כמנהיג עמית של הפרויקט לביטחון לאומי (NSP) במרכז למדיניות דו-מפלגתית. הוא גם חבר לשעבר בוועד השלישייה.
קישורים חיצוניים
- צ'אק רוב באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Ancestry of Laura Lane Welch, באתר wargs.com (באנגלית)
- ^ באז מקליין, Former Senator, Schar School Policy Professor Chuck Robb Tapes Video Interview for Mason Archives, באתר George Mason University News, 2 ביולי 2019 (באנגלית)
- ^ וושינגטון פוסט, Members of Congress / Chuck Robb, מאורכב בתוך אתר Wayback Machine (באנגלית)
- ^ דוויין ינסי, צ'אק רוב, באתר אנציקלופדיית וירג'יניה, 8 בינואר 2010 (באנגלית)
- ^ אריק שמיט, THE 2000 CAMPAIGN: A VIRGINIA RACE; Democratic Senator Is in Fight of His Political Life, באתר ניו יורק טיימס, 3 בנובמבר 2000 (באנגלית)
- ^ ב. דורמונד אייוורס ג'וניור, Jury Declines to Indict Robb in Taping, באתר ניו יורק טיימס, 13 בינואר 1993 (באנגלית)
- ^ Nation IN BRIEF : VIRGINIA : Wilder-Robb Feud Heats Up Over Tape, באתר לוס אנג'לס טיימס, 10 ביוני 1991 (באנגלית)
- בוגרי אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון
- מעוטרי כוכב הארד
- סגני מושלים בארצות הברית
- מושלי וירג'יניה
- מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
- סנאטורים חברי המפלגה הדמוקרטית
- חברי הסנאט של ארצות הברית מווירג'יניה
- אנשי הכוחות המזוינים של ארצות הברית במלחמת וייטנאם
- בוגרי אוניברסיטת קורנל
- בוגרי אוניברסיטת וירג'יניה
- אמריקאים שנולדו ב-1939