צ'ארלס גרילי אבוט
 | |
| לידה |
31 במאי 1872 וילטון, ניו המפשייר, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
17 בדצמבר 1973 (בגיל 101) ריברדייל, מרילנד, ארצות הברית |
| ענף מדעי | אסטרופיזיקה |
| מקום לימודים | המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס |
| תרומות עיקריות | |
| גילויים בתחום קרינת השמש ושימושי האנרגיה הסולרית | |
צַ'ארְלְס גְרִילִי אַבּוֹט (באנגלית: Charles Greeley Abbot; 31 במאי 1872 – 17 בדצמבר 1973) היה אסטרופיזיקאי וממציא אמריקאי, המזכיר החמישי של מכון סמית'סוניאן בין השנים 1928–1944. כאסטרופיזיקאי חקר את הקבוע הסולארי, מחקר שהוביל אותו להמצאת תנור השמש, דוד השמש, מזקק השמש והמצאות נוספות הקשורות לשימוש באנרגיה סולארית.
ביוגרפיה
ראשית חייו
אבוט נולד בווילטון שבניו המפשייר בארצות הברית, הצעיר מבין ארבעת ילדיהם של החקלאים האריס אבוט וקרוליין אן גרילי. בצעירותו בנה והמציא דברים רבים, כמו מפחה לתיקון כלי עבודה, גלגל מים להנעת מסור ואופניים. הוא נשר מבית הספר כשהיה בן 13 כדי להיות נגר, אך שנתיים לאחר מכן חזר לתיכון באקדמיית פיליפס.
כאשר ליווה את חברו, שנסע לבוסטון לגשת למבחן הקבלה למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), החליט לגשת אף הוא למבחן. את המבחן עבר בהצלחה, ומשפחתו אספה את הכסף כדי לממן את לימודיו ב-MIT למשך שנה אחת. הוא התחיל ללמוד הנדסה כימית, אבל בסופו של דבר עבר לפיזיקה.
אבוט סיים תואר שני בפיזיקה ב-1894. במהלך שהותו בבוסטון, פגש בקמפוס MIT את סמואל לנגלי, אשר חיפש שם אחר עוזר. בשנת 1895 התחיל לעבוד כעוזר במצפה הכוכבים של סמית'סוניאן.
מצפה הכוכבים של סמית'סוניאן
_(LOC).jpg)
במצפה הכוכבים של סמית'סוניאן עבד אבוט תחת לנגלי. בהמשך שינה לנגלי את תחום מחקרו ועבר ממחקר של קרינת השמש לאווירונאוטיקה, ואבוט לקח על עצמו את תחום מחקר קרינת השמש.
אבוט השתתף במשלחות חקר רבות. בשנת 1900 נסע יחד עם לנגלי לוויידסבורו שבצפון קרוליינה כדי לצפות בליקוי חמה, ולאחר מכן למשלחת ליקוי חמה נוספת בסומטרה ב-1901. כחלק ממשלחות החקר שלו נסע גם לאלג'יריה, למצרים, לדרום אפריקה, לאוסטרליה ולמדינות אחרות, לעיתים קרובות בשיתוף עם הנשיונל ג'יאוגרפיק. אבוט הפך למנהל בפועל של מצפה הכוכבים ב-1906, ובשנת 1907 הפך למנהל באופן רשמי, לאחר מותו של לנגלי. עוד כמנהל ביקר לנגלי בהר ויטני, והחליט שיהיה זה אתר מצוין להקמה של מצפה כוכבים. אבוט השיג מימון להקמה של מצפה הכוכבים בהר ויטני, והוא נבנה בשנת 1909. כמנהל, פתח אבוט את המעבדה לביולוגיה וקרינה ב-1929, כדי לחקור את השפעות הקרינה על צמחים ואורגניזמים אחרים. דבר זה סייע להכשיר את הגל הראשון של חוקרי ביופיזיקה בארצות הברית.
עבודתו כמזכיר סמית'סוניאן
אבוט הפך לעוזר מזכיר במכון הסמיתסוניאן ב-1918 עם פטירתו של פרדריק טרו. בתפקידו זה היה אחראי על ספריות הסמית'סוניאן,על שירות חילופי הסטודנטים ועל מצפה הכוכבים. הוא גם היה שותף ליצירת סדרת ספרי המדע של הסמית'סוניאן, שעזרו לגייס כספים עבור המוסד.
עשור לאחר מכן, ב-10 בינואר 1928, מונה למזכיר החמישי של הסמית'סוניאן לאחר פטירתו של צ'ארלס דוליטל וולקוט. במסגרת זאת, שמר אבוט על תפקידו כמנהל מצפה הכוכבים. עוד בשנת 1927 השלים וולקוט את התוכנית האסטרטגית של הסמית'סוניאן, ואבוט לקח על עצמו ליישמה עם היבחרו למזכיר. לצורך כך יצא הסמית'סוניאן במסע לגיוס כספים בשנת 1929, במקביל לתחילתו של השפל הגדול. במהלך כהונתו, פיקח אבוט על השתתפות הסמית'סוניאן במיזמים של מינהל קידום העבודות, כולל מיזם האמנות הפדרלי. המיזמים כללו בניית מבנים חדשים והצבת יצירות אמנות בגן החיות הלאומי ואת תחילתו של המיזם התקשורתי הראשון של הסמית'סוניאן, תוכנית רדיו בשם "The world is Yours" (העולם הוא שלך). התוכנית ירדה לימים משידור ב-1942 עקב מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 אושרה הרחבתו של בניין המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע, אשר החלה רק בשנות ה-60. גם המכון לאנתרופולוגיה חברתית הועבר לרשות הסמית'סוניאן במהלך תקופה זו. בשבתו כמזכיר, לא עלה בידי אבוט לרכוש את הגלריה הלאומית לאמנות עבור הסמית'סוניאן.
אבוט היה למזכיר הסמית'סוניאן הראשון שפרש, עת סיים את כהונתו ב-1 ביולי 1944. לאחר פרישתו, הוא זכה במעמד של מזכיר אמריטוס והמשיך בעבודת המחקר שלו.
אחריתו
ב-31 במאי 1955 ערך הסמית'סוניאן לאבוט מסיבת יום הולדת, לציון יום הולדתו ה-83 ושנת ה-60 לעבודתו במכון. האירוע נערך בטירת סמיתסוניאן, ודיוקן עשוי ארד של אבוט מאת אלישיה נייד'רלי הוצג ונתרם לגלריה הלאומית לאמנות. אבוט נפטר בגיל 101 במרילנד ב-17 בדצמבר 1973.
האגודה האמריקאית לאנרגיה סולארית מעניקה פרס לכבודו של אבוט, המוענק על תרומות למחקר אנרגיה סולארית. מכתש אבוט על הירח נקרא על שמו.
מחקרו
אבוט החל את מחקרו באסטרופיזיקה תוך שהוא מתמקד בקרינת השמש בטרם המשיך לעקוב אחר דפוסים מחזוריים שנמצאו במחזורים סולאריים. באמצעות מחקר זה קיווה לעקוב אחר הקבוע הסולארי במטרה לערוך תחזיות של דפוסי מזג האוויר. הוא האמין שהשמש היא כוכב משתנה המשפיע על מזג האוויר על פני כדור הארץ, עמדה שספגה ביקורת על ידי רבים מבני זמנו. בשנת 1953 הוא גילה קשר בין מחזורים סולאריים ואקלים על פני כוכב לכת. תגלית זו אפשרה לחזות דפוסי אקלים כלליים 50 שנה מראש. הוא עסק בעבודת שטח במחסה הסמית'סוניאן, שנבנה במהלך כהונתו כמנהל במצפה הכוכבים של סמית'סוניאן, במצפה הכוכבים ליק ובמצפה הר וילסון. במצפה ליק עבד עם ויליאם ואלאס קמפבל. כדי לענות למבקריו השתמש אבוט בבלונים עם פירהליומטרים (מדי קרינת שמש ישירה) מותקנים עליהם למדידות. הוא היה המדען הראשון באמריקה שעשה זאת, והבלונים שלו הגיעו לגובה של למעלה מ-25 קילומטרים. בלון אחד אף החזיר נתונים שאפשרו לו לקבוע את הקבוע הסולארי בנקודה הגבוהה ביותר של אטמוספירת כדור הארץ. בהמשך קריירת המחקר שלו התמקד בשימושים של אנרגיה סולארית.
בתור אינסטרומנטליסט, המציא אבוט את תנור השמש, אשר נבנה לראשונה במצפה הר וילסון, וכן את דוד השמש, ובאמתחתו החזיק בחמישה עשר פטנטים נוספים הקשורים לאנרגיה סולארית. על מחקריו ותרומתו למדע זכה אבוט במדליית הנרי דרייפר ב-1910 ובמדליית רומפורד ב-1916.
קישורים חיצוניים
- צ'ארלס גרילי אבוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- צ'ארלס גרילי אבוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
