צ'באטה

הצַ'בַּאטה (באיטלקית: Ciabatta - נעל בית) היא סוג של לחם לבן איטלקי העשוי מקמח חיטה ומשמרים. כיכר הלחם עצמה שטוחה, רחבה ומוארכת וייתכן כי מכאן נגזר שמה. החל בשנות התשעים המאוחרות נפוץ לחם זה ברחבי אירופה, באמריקה ואף בישראל, שבה נשתרש ההיגוי השגוי גֶ'בֶּטה, ומשמש לרוב להכנת כריכים.

את הצ'באטה בצורתה המוכרת לנו הגה וייצר לראשונה הטוחן האיטלקי ארנלדו קאוואלרי ב-1982. מטרתו הייתה למצוא תחליף איטלקי ללחמי הבגט הצרפתיים, שבאותה עת הציפו את איטליה והיו הבחירה הפופולרית להכנת כריכים. הלחם, שהיה שונה מלחמים איטלקיים קלאסיים אך עדיין העניק לטועמיו תחושת מסורת איטלקית, נחל הצלחה ברחבי איטליה. ב-1989 רשם את צ'באטה איטליאנה כסימן מסחר. עד 1999 העביר קאוולארי את המתכון ברישיון למאפיות ב-11 מדינות בעולם^[1].

כיום ניתן למצוא לפחות סוג אחד של צ'באטה בכל אחד ממחוזות איטליה. הצ'באטה המצויה באזור אגם קומו, למשל, קלה, בעלת קרום פריך ומרקם רך ואוורירי. בחלקים אחרים באיטליה מקבלת הצ'באטה מאפיינים שונים ומגוונים; מקרום קשיח יותר דרך מרקם דחוס ועד לצ'באטות המכילות מרכיבים נוספים כגון חלב, תבלינים שונים ועוד.