רבי צאלח צאלח
| לידה |
1665 ה'תכ"ה צנעא, תימן |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 1748 (בגיל 83 בערך) כ"ד בכסלו ה'תק"ט צנעא, תימן |
| רבותיו | מארי שלום צבטאני, מארי משה קטיעי |
| תלמידיו | נכדו מהרי"ץ, מארי דוד משרקי |
| שם השושלת | צאלח |
| צאצאים | מהרי"ץ, מארי אברהם צאלח (בן מהרי"ץ), מארי אברהם צאלח (בן צאלח) |
מארי צאלח בן יחיא צאלח (מכונה: מהר"ץ, ה'תכ"ה – כ"ד בכסלו ה'תק"ט, 1665 – 15 בדצמבר 1748) היה חכם מחכמי יהדות צנעא במאה ה-18, ודיין בבית הדין הגדול בצנעא.[1]
ביוגרפיה
מארי צאלח נולד בשנת ה'תכ"ה (1665), בשכונת אלסאילה בצנעא שבתימן.[1]
בשנת ה'תל"ט (1679), בהיותו בן 14, יצא יחד עם כל יהודי צנעא לגלות מוזע, וחזר והשתכן בקאע אל-יהוד.[1]
בשנת ה'תס"ח (1708) בנה את בית הכנסת בית צאלח, שהייתה מרכז תורני חשוב ומקום מושבה של הישיבה הגדולה.[1]
בסביבות שנת ה'תצ"ה (1735) התמנה כדיין בהרכב הרביעי של בית הדין בראשות מארי דוד חותר.[1]
היה הסמכות העליונה בענייני שחיטה. מצבו הכלכלי היה טוב, והוא מימן העתקת ספרים. עסק רבות בקבלה, והיה בין הבודדים בתימן שהניחו תפילין של רבנו תם.
נפטר בכ"ד בכסלו ה'תק"ט (15 בדצמבר 1748).[1]
חיבוריו
- פרי צדיק – ספר מוסר קבלי, שנכתב לאחר גלות מוזע במטרה לעודד את הגולים.[1]
- ספר הבדיקות – על הלכות שחיטה
- הגהות לשולחן ערוך חלק יורה דעה
חיבוריו יצאו לאור על ידי הרב מאיר צאלח, ונוספו אליהם ליקוטים שהביא נכדו מהרי"ץ בשמו.
לקריאה נוספת
- ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 499
הערות שוליים
| תקופת חייו של צאלח צאלח על ציר הזמן |
|---|
 |
