צבי אבן פז
צבי אבן-פז (25 במאי 1916 - 2 באוגוסט 2017) היה פרופסור לרפואה בבית חולים הדסה, מומחה לדרמטולוגיה, מנהל-בפועל של מחלקת העור בבית החולים.
ביוגרפיה
אבן-פז נולד בשם הרי גולדסטון (Harry Goldstone), בלידס, אנגליה. הוריו, מקס (מרדכי) והאני, נולדו שניהם במזרח אירופה (מקס בבלארוס, האני - בליטא) והגרו בצעירותם לאנגליה. המשפחה הייתה יהודית-חרדית, ולאבן-פז היו שישה אחים ואחיות מבוגרים ממנו. בילדותו, למד ב"חדר". במקביל, למד בבתי ספר ציבוריים בלידס. בשנים 1933–1939 למד רפואה באוניברסיטת לידס. בספטמבר 1939, סיים את לימודיו באוניברסיטה, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.[1] בהיותו סטודנט, היה פעיל בתנועות הנוער היהודי: "החברה הציונית של צעירי לידס", "הבונים" ו"החלוץ".[2]
עם תחילת מלחמת העולם השנייה נשלח אבן-פז, בשליחות תנועת הבונים, לרכז קבוצת ילדים יהודים שהוברחו לאנגליה, ממש לפני פרוץ המלחמה, במבצע שנודע בשם "קינדר-טרנספורט". אבן-פז שיכן את הילדים בבית, ששכר לשם כך מהכנסייה בעיר אקסמות' (אנ'), בדבון, דרום-אנגליה, בשטח הכנסייה, והוא שימש לילדים, ששהו בהוסטל, אב-בית ומורה עד שנת 1942.
ב-1942 גויס אבן-פז לצבא הבריטי ושובץ לשירות בפלוגת רפואה של יחידת שריון. באוגוסט 1944 נשלחה יחידתו לפעילות במזרח הרחוק, והוא שירת כמפקד פלוגת רפואה בהודו, ציילון (כיום סרי לנקה), בורמה (כיום מיאנמר), סינגפור ומלזיה. לאחר סיום המלחמה, בשנת 1946, שוחרר מהצבא, חזר לאנגליה, ועבד כרופא מתמחה למחלות עור בבית חולים למחלות עור בכיכר לסטר בלונדון.
ב-1948, לאור החינוך הציוני שקיבל, החליט אבן-פז לעלות לישראל. ביום העצמאות הראשון, ה' באייר תש"ח, הגיע אבן-פז עם אשתו ובתו הבכורה לישראל באנייה "טטי" (שהייתה האנייה הראשונה שעגנה בחוף המדינה החדשה).[3] מהאוניה ירדו בסירות לנמל תל אביב, הובלו לתחנה המרכזית, והמתינו שם עד סיום ההפצצה של מטוסים מצריים. בהמשך, הם נשלחו להכשרה בחדרה, לקראת עליה לקרקע. ב-1949 היה, יחד עם חבריו להכשרה, ממקימי קיבוץ כפר הנשיא בגליל העליון, ועסק, בתקופתו הראשונה שם, בבניית הקיבוץ.
עבודתו כרופא
לאחר תקופת קצרה של הסתגלות לחיי הקיבוץ כפר הנשיא, חזר אבן-פז לעבוד במקצועו המקורי מאנגליה - רופא מומחה למחלות עור. מתחילת שנות ה-50 ועד שנת 1956 עבד כרופא במרפאת קופת חולים הכללית בטבריה תוך המשך חברותו ועבודתו בקיבוץ. בשנת 1956–1957 עשה שנת שבתון כרופא בבית החולים הדסה בירושלים, שהיה מפוזר אז במספר אתרים ברחבי העיר, ובסוף 1957 עבר עם משפחתו לירושלים לשמש כרופא במחלקת העור של בית החולים הדסה עין-כרם. במשך השנים שימש כרופא ומרצה לרפואה באוניברסיטה העברית ומונה לפרופסור. לפני יציאתו לפנסיה שימש כמנהל-בפועל של מחלקת העור של בית החולים הדסה בעין כרם ירושלים, כאשר המינוי הקבוע שלו כמנהל מחלקה לא יצא לפועל בגלל גילו וקרבתו לגמלאות. הוא פרש לגמלאות ב-1984.
בתקופת עבודתו בבית החולים הוציא יחד עם פרופ' פליקס זהגר ספר על מחלת הפסוריאזיס, אותה חקר.[4] כן היה (יחד רופאים אחרים), ממקימי תחום הטיפול במחלה זו בים המלח. לדעתו של אבן-פז, המינרלים והאקלים של ים המלח אפשרו טיפול בפסוריאזיס, ללא רבים מן הסיכונים, שהיו קיימים בטיפולים המודרניים הרגילים.
מוקד נוסף להתעניינותו הרפואית, כרופא עור, הייתה מחלת שושנת יריחו (מחלה שנחקרה על ידי רופאים רבים במחלקת העור בהדסה במשך שנים רבות).
משפחתו
אבן-פז היה נשוי, משנת 1944, לאביבה לבית גנטר (1998-1922). בני הזוג הולידו שני בנים ובת.
התגורר בשכונת ניות בירושלים.
ספריו
- Felix Sagher and Zvi Even-Paz, Mastocytosis and the Mast Cell, Basel: Karger, 1967
- מתמיד ומאז: שירי אמא אוזה, נוסח עברי: צבי אבן-פז, איורים: נעמי גייגר, ירושלים, הוצאת המחבר, 2009
לקריאה נוספת
- עדי מרכוזה-הס, התדעו מי אני? "משירי אמא אווזה", באתר הארץ, 12.08.2009
- יותם שווימר, בעל מעוף: צבי אבן-פז מחזיר את "אמא אווזה", באתר החדשות (Nrg), 30.08.2009
- Felicity Griffiths, Obituaries: Profssor Zvi Even-Paz, The Jewish Chronicle, 1.09.2017
הערות שוליים
- ^ הפרקים "ביוגרפיה" ו"עבודתו כרופא" נכתבו תוך הסתמכות על דפים אוטוביוגרפיים שכתב צבי אבן פז וקרא להם "מבט לאחור".
- ^ Daniel Gavron, First Boat in, The Jerusalem Post Supplement - Israel Britain, The Jerusalem Post, 2.11.1987
- ^ פלי"ם, האניה טטי - הראשונה להגיע לת"א מניפה את דגל המדינה שזה נולדה - הפלגה במאי 1948, באתר הפלי"ם
- ^ Felix Sagher and Zvi Even-Paz, Mastocytosis and the Mast Cell, Basel: Karger, 1967
