צי האוקיינוס השקט של רוסיה
 | |
| סמל צי האוקיינוס השקט של רוסיה | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | צי האוקיינוס השקט |
| מדינה |
 רוסיה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 21 במאי 1731 כשייטת ים אוחוצק, הפכה לצי ב-1935 – הווה |
| מלחמות |
מלחמת קרים מלחמת רוסיה-יפן מלחמת העולם השנייה המלחמה הקרה המאבק בשוד הימי לחופי סומליה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | לוחמים בשירות סדיר |
| ציוד עיקרי | ספינות קרב, צוללות אטומיות |
| פיקוד | |
| יחידת אם | הצי הרוסי |
| מפקדים | מפקדי הצי |
צי האוקיינוס השקט הרוסי (ברוסית: Тихоокеанский флот ВМФ России) הוא הצי הרוסי שממוקם בבסיסים על חוף האוקיינוס השקט. מאז אוקטובר 2010 מפקד הצי הוא האדמירל סרגיי אבאקיאנץ. מטה הצי נמצא בולדיווסטוק. בנוסף לבסיס הימי באזור ולדיווסטוק, אוניות הצי ממוקמות באזור פטרופבלובסק-קמצ'טסקי.
יעד צי האוקיינוס השקט הוא הגנת החופים האסייתיים של רוסיה ונוכחות במימי האוקיינוס השקט.
היסטוריה
ב-21 במאי 1731 הקיסרית אנה חתמה על צו להקמת שייטת ים אוחוצק (Охотская военная флотилия) שהייתה השייטת הימית הצבאית הראשונה של רוסיה במזרח הרחוק. בשנת 1849 הועברו לאזור אוניות נוספות והעיר פטרופבלובסק-קמצ'טסקי נקבעה כבסיס הראשי של "השייטת הסיבירית". אוניות השייטת השתתפו בהגנת העיר במהלך מלחמת קרים.
בשנות ה-70 של המאה ה-19 הבסיס הראשי של השייטת הועבר לולדיווסטוק שבנייתה החלה כמה שנים לפני כן.
בשנת 1897 הממשל של האימפריה הרוסית הגיע למסקנה שקיים סיכוי גבוה למלחמה נגד יפן. בעקבות כך השייטת הסיבירית חוזקה על ידי מספר אוניות שהועברו מהצי הבלטי. בתחילת המאה ה-20 האוניות התרכזו ב-2 בסיסים עיקריים, בפורט ארתור ובולדיווסטוק והם רוכזו תחת השייטת הסיבירית ושייטת האוקיינוס השקט הראשונה. לקראת תחילת מלחמת רוסיה-יפן היחידות אוחדו תחת פיקודו של סטפאן מקרוב ושודרגו למעמד של צי. במהלך המלחמה הצי איבד את מפקדו, בסיסו בפורט ארתור כולל כל האוניות שעגנו בו וחלק משמעותי של האוניות שעגנו בולדיווסטוק. בשלבים הראשונים של המלחמה התרחש קרב של אוניית המלחמה וריאג שהיה האירוע היחיד במהלך מלחמת רוסיה-יפן שנכנס לתרבות הרוסית. עד היום הוא מצוין כדוגמה לאומץ בקרב נגד כוח עודף. לקרב לא היו השלכות ממשיות על מהלך המלחמה אך הוא נכלל במורשת הצבאית של רוסיה כמעשה גבורה של אונייה בודדת נגד כוחות עודפים. האניות שהגיעו מהצי הבלטי ושרדו את המלחמה, חזרו בסופה חזרו ללייפאיה ובאזור נותרו רק האוניות של השייטת הסיבירית.
בעקבות מלחמת האזרחים ברוסיה כל אוניות הקרב של השייטת עזבו את רוסיה הסובייטית.
בשנת 1922 החלו הסובייטים בהקמת יחידות ימיות עצמאיות להגנת חופי המזרח רחוק, וב-1935 הם נקראו בשם צי האוקיינוס השקט. במהלך מלחמת העולם השנייה חלק מאוניות הצי הועבר ללחימה בים ברנץ יחד עם הצי הצפוני כמו כן הצי היה שותף בקרבות נגד היפנים, לשחרורה של קוריאה הצפונית ולכיבוש האיים הקוריליים.
ב-1947 הצי הופרד לשייטת 7 ושייטת 5, וב-1953 אלה אוחדו מחדש ובשנות ה-60.
בשנת 1961 החל הצי בקליטת הצוללות הגרעיניות מסדרת נובמבר. מאז, במהלך כל תקופת המלחמה הקרה יחידת הצוללות הגרעיניות של הצי הלכה והתעצמה.
ב-7 בפברואר 1981, מטוס Tu-104 התרסק סמוך לשדה תעופה צבאי במחוז לנינגרד - 52 הרוגים, מתוכם 16 אדמירלים ומפקד צי האוקיינוס השקט - האדמירל אמיל ספירידונוב. בתקופה הסובייטית אוניות הצי הופעלו להפגנת נוכחות באוקיינוס ההודי. לצורך כך הוקם בסיס ימי גדול בדרום ווייטנאם. שימוש בבסיס זה נמשך גם בתקופה הפוסט סובייטית והופסק רק בשנת 2002.
בשנות ה-90, לאחר התפרקות ברית המועצות, הצי סבל מאד מחוסר תקצוב ולא קיבל אף ספינה חדשה לשירותו. אמנם חלק מהאוניות הועברו לצי מצי הים השחור, כולל ספינת הדגל הנוכחית של הצי. רק בשנים האחרונות ישנה הזרמה תקציבית ופרויקטים שאפתניים לבניית ספינות קרב מודרניות חדשות עבור צי האוקיינוס השקט.
בשנת 2008 באחת הצוללות גרעיניות של הצי התרחשה תקלה בעקבותיה נהרגו 21 ימאים ונפגעו רבים נוספים. הצוללת הצליחה לחזור לנמל האם בכוחות עצמה.
במאי 2010, מלחי צי האוקיינוס השקט שחררו מכולת נפט רוסית בשם "אוניברסיטת מוסקבה", שנחטפה על ידי שודדים סומליים[1].
בינואר 2011, סגן ראש ממשלת רוסיה, איגור סצ'ין, חתם על הסכם עם שר ההגנה הצרפתי, אלן ז'ופה, לפיו רוסיה תזמין בניית ספינות מצרפת עבור צי האוקיינוס השקט. הספינה הראשונה צפויה הייתה להגיע לצי במהלך שנת 2013, אך לבסוף נמכרה לידי מצרים יחד עם ספינה נוספת. כמו כן, רוסיה מפתחת פרויקט לבניית קורבטה עבור צי האוקיינוס השקט.
מפקדי הצי
- מיכאיל ויקטורוב (1932-1937)
- גריגורי קירייב (1937)
- ניקולאי גרסימוביץ' קוזנצוב - (1938)
- איוואן יומאשב (1939-1947)
|
הצי החמישי: |
הצי השביעי: |
צי האוקיינוס השקט:
- יורי פאנטלייב (1953-1956)
- ולנטין צ'קורוב (1956-1958)
- ויטאלי פוקין (1958-1962)
- ניקולאי אמלקו (1962-1969)
- ניקולאי סמירנוב (1969-1974)
- ולדימיר מאסלוב (1974-1979)
- אמיל ספירידיונוב (1979-1981)
- ולדימיר סידורוב (1981-1986)
- גנאדי חוואטוב (1986-1993)
- גאורגי גורינוב (1993-1994)
- איגור חמלנוב (1994-1996)
- ולדימיר קורויידוב (1996-1997)
- מיכאיל זכארנקו (1997-2001)
- גנאדי סוצ'קוב (2001)
- ויקטור פיודורוב (2001-2007)
- קונסטנטין סידנקו (2007-2010)
- סרגיי אבקיאנץ (2010-ואילך)
הרכב הצי
להלן הרכב הצי (נכון לשנת 2013):
ספינות:
- סיירות - 2
- משחתות - 8
- קורבטות - 13
- ספינות טילים - 11
- שולות מוקשים - 9
- צוללות גרעיניות - 15
- צוללות לא גרעיניות - 8
- ספינות נחיתה חמושות - 4
- ספינות נחיתה לא חמושות - 4
יחידות יבשתיות:
- חטיבת נחתים
- חטיבה משולבת להגנת החוף (תותחי חוף וטילי יבשה-ים)
- רגימנט נחתים
- רגימנט נ"מ
- רגימנט טילי חוף
- רגימנט לוחמה אלקטרונית
- גדוד הנדסה עצמאי
יחידות אוויריות:
- כנף של מטוסי יירוט (מיג-31)
- כנף של מסוקי לוחמה נגד צוללות (Ka-27,Ka-29)
- טייסת מטוסי לוחמה נגד צוללות (Tu-142)
- טייסת מטוסי תובלה (טופולב Tu-134, איליושין Il-18, אנטונוב An-26, אנטונוב An-12, אנטונוב An-24)
- טייסת מל"טים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ AP, כוחות קומנדו רוסים השתלטו על ספינה חטופה, באתר ynet, 6 במאי 2010
| הכוחות המזוינים של האימפריה הרוסית | ||
|---|---|---|
| פיקוד | המפקד העליון • משרד המלחמה • המטה הכללי הרוסי (הפיקוד במלחמת העולם הראשונה) | 
|
| חילות הצבא | הצי הרוסי הקיסרי • חיל האוויר הרוסי הקיסרי • צבא האימפריה הרוסית | |
| ציי האימפריה הרוסית | הצי הבלטי • צי הים השחור • צי האוקיינוס השקט • שייטת הים הכספי | |
| רפורמות ומוסדות צבאיים | גזרת הקנטוניסטים • הגווארדיה הרוסית • הרפורמה הצבאית של אלכסנדר השני | |