קבוצת העשרה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Kvotat haasara 003.jpg

קבוצת העשרה הוא שמה של קבוצת אמנים אשר פעלו בישראל בשנים 1951-1960. הקבוצה הציגה 12 תערוכות קבוצתיות ונתפשה כקריאת תיגר על האמנות המופשטת של חברי "אופקים חדשים". היא ניסתה להציב כאלטרנטיבה אמנות בעלת סממנים מקומיים ישראלים.

הרקע להקמת הקבוצה

הרקע להקמת הקבוצה היה הצגתה של תערוכה קבוצתית בבית אגודת הציירים והפסלים בתל אביב ב-23 בפברואר 1951. המציגים, תלמידיהם של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי ב"הסטודיה", פנו אל ראובן רובין, יו"ר האגודה, וזה איפשר את הצגת התערוכה. השם - "קבוצת העשרה" נבחר לפי מספר המציגים בתערוכה. על המציגים בתערוכה נמנו: אליהו גת, אלחנן הלפרן, קליר יניב, שושנה לויסון, אפרים ליפשיץ, דן קדר, משה פרופס, שמעון צבר, צבי תדמור וניסן רילוב. לדברי פרופסור גילה בלס, ייתכן ושמה של הקבוצה נועד גם למנוע מן הביקורת להטביע "חותם אידאולוגי כלשהו על המציגים"[1].

פעילות קבוצת העשרה

הגרעין המקורי של הקבוצה השתנה במהלך התצוגות השונות של הקבוצה. חלק מחברי הקבוצה, ביניהם לויסון, קדר ורילוב נסעו לפריז לאחר התערוכות הראשונות ואילו אמנים אחרים הצטרפו אליה. אהרון אשכנזי לדוגמה, הצטרף לקבוצה והציג תערוכותיה החל משנת 1955. שולמית טל הצטרפה בשנת 1953. אמנים אחרים הצטרפו לתערוכות בודדות: אורי ריזמן, אריה סרטני, יצחק ממבוש וגרשון דוידוביץ. תערוכה של הקבוצה אשר הוצגה בשנת 1953 ובה הציגו תשעה אמנים, כונתה "תערוכת התשעה".

אמנותה של הקבוצה התקבלה כבעלת ביקורת על ההגמונייה של "אופקים חדשים", אשר הוקמה בשנת 1948. האמנות של "העשרה" הציגה אלטרנטיבה לציור המופשט האירופי-מודרניסטי, בתביעה להשיב אל תוך האמנות את הסממנים של החיים בישראל. "הרגשנו", כתבו חברי הקבוצה במניפסט התערוכה השמינית, "בצורך לחפש דרכי ביטוי חדשות לאמנות אשר מקורות יניקתה הנם הנוף והאדם הישראלי. מתוך אחידות החיים בקשנו להגיע לאחידות של צורה וסגנון. שוכנענו כי תלישות מהמציאות הסובבת אותנו ופניה למקורות זרים תביאנו לפורמליזם יבש ונוקשה ולאמנות עקרה.".[2]

למרות הניסיון להציג חזית אידאולוגית אחידה אל מול אנשי "אופקים", לא נותקו הקשרים האישיים והמקצועיים עם מוריהם. במאמר מאוחר מתארת קלייר יניב את הקמת הקבוצה כהמשך ישיר של הפעילות האמנותית בסטודיו הלימודי. "היה כיוון מסוים לקבוצה, אבל לא הייתה אידאולוגיה מגובשת" כתבה קליר יניב, מחברות הקבוצה.[3] למעשה, אמנותם של חברי הקבוצה הייתה מושפעת בסגנונה גם היא מן המגמות המודרניסטיות שבאמנות האירופית.

בסוף שנות החמישים של המאה ה-20 החלו אחדים מבין חברי הקבוצה, כגון פרופס, ליפשיץ ויניב, להתנסות במידות שונות של הפשטה בציוריהם. הקבוצה הפסיקה להציג תערוכות משותפות והתפרקה, אך הקשרים החברתיים בין חבריה השתמרו.

חזרה לעקרונות הראשוניים של הקבוצה, כהתנגדות לאוונגרד המודרניסטי, הציג אליהו גת לאחר מלחמת יום הכיפורים, אז הקים קבוצה חדשה בשם "אקלים" ובה היו חברים אורי ריזמן, אברהם אופק, צבי אלדובי, מיכאל גרוס, טובה ברלינסקי, חנה לוי ואחרים.

הערות שוליים

  1. ^ בלס, גילה, קבוצת העשרה, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, עמ' 6.
  2. ^ מתוך מניפסט של קבוצת העשרה, קטלוג התערוכה ה-8, דצ' 1956- ינואר 1957, מוזיאון תל אביב.
  3. ^ יניב, קליר, "זווית ראייה אישית", בתוך: בלס, גילה, קבוצת העשרה, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, עמ' 39.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0