קהילת יהודי דרבנט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תקיעה בשופר בבית הכנסת דרבנט

קהילת יהודי דרבנט, היא הקהילה העתיקה ביותר בצפון הקווקז ומוארכת למאה ה-7.[1][2] [3] הקהילה חיה בעיר דרבנט שברפובליקה הרוסית של דגסטן. זרם גדול של מהגרים יהודים הגיע לעיר במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה (1923-1917). רוב יהודי דרבנט היגרו מכפרי ההרים והערבות שבצפון הקווקז.[1] בני הקהילה נמנים עם יהודי ההרים המתגוררים בקווקז כולו. על פי המסורת של יהודי מזרח הקווקז (המכונים ג'והורו על ידי המוסלמים) הגיעו למזרח הקווקז לפני כ-2600 שנים, כחלק מגולי בבל. אזרבייג'ן ודאגסטן של היום (שהיו אז חלק מהאימפריה האחמנית).

רקע - יהודי ההרים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – יהודי ההרים

קהילת יהודי הֶהָרים, או קהילת היהודים ההרריים, זו קהילה יהודית שחיה בעיקר במזרח הקווקז, במדינת אזרבייג'ן וברפובליקת הרוסית דאגסטן. בנוסף חיו קהילות קטנות של יהודי ההרים ברפובליקות הרוסיות: צ'צ'ניה, וקברדינו-בלקריה.

היהודים ההרריים מכנים עצמם בשם "ג'והור", שפירושו יהודים ושפתם היא ג'והורי (ניב פרסי-יהודי). הכינוי "היהודים ההרריים" ניתן ליהודים במזרח הקווקז, על ידי הערבים והמקומיים המוסלמים מכיוון שברחו צפונה אל ההרים כתוצאה מכיבוש דאגסטן על ידי החליף סלמאן מבית אומיה במאה ה-8. בישראל ידועים בני העדה שעלו ארצה בכינוי קווקזים.

היסטוריה

קובץ:Яаков Ицхакович Ицхаки.jpg
רבי יעקב יצחקי מדרבנט

העת העתיקה וימי הביניים

האוכלוסייה היהודית של דרבנט ובסביבתה היא אוכלוסייה שנוצרה מצאצאי חיילים שחיו במושבה הצבאית שהוקמה באזור על ידי הקיסר הפרסי חוסרוב הראשון במאה ה-6.[4]

תחת ממלכת הכוזרים גדלה הקהילה היהודית של דרבנט.[4] מוצאם של יהודי ההרים כולל גם מתיישבים שהגיעו מאוחר יותר מאיראן, עיראק וביזנטיון. [5]

ההתכתבות היהודית-כוזרית, ובמיוחד מכתב שכטר, מזכירים גם את דרבנט ויהודים מקומיים בתהליך קבלת היהדות על ידי הכוזרים.[6]

לסוחרים היהודים מימי הביניים היה תפקיד משמעותי בפעילות בדרך המשי. [7]

העיר דרבנט הייתה אחד ממרכזי המסחר המוקדמים של ימי הביניים בתקופת ממלכת הכוזרים ואחריה.[4]

מטיילים כגון בנימין מטודלה במאה ה-12 ווילם מרוברוק במאה ה-13, [8] מתארים את הקהילה היהודית של דרבנט.

בין השנים 1715-1686 הייתה תקופה של חופש פולחן ליהודי קהילת דרבנט תחת שלטונם של השאה סוליימן ואחריו השאה סולטן חוסיין הפרסים. המצבות היהודיות, הכתובות בעברית, שנמצאו ביישוב ג'והוד בולג ( "המעיין היהודי") הסמוך לדרבנט, הן העדויות העבריות הקדומות ביותר על אדמת האימפריה הפרסית שבמזרח קווקז, בסמוך לדרבנט. המצבות הן מצבות אבן מלבניות הניצבות במאונך (קיימת שונות בצורה המצבות העבריות ביחס למצבות אחרות שבפרס). ככל הנראה מגפת הדבר שהתפשטה באזור היא הסיבה להופעת הקברים היהודים שבאזור ג'והוד בולג.[9]

תקופת האימפריה הרוסית

במהלך המאה ה-18, בין השנים בין השנים 1716–1735 נחלשה האחיזה הפרסית במזרח הקווקז, כתוצאה ממרידות של האוכלוסייה המוסלמית והנציב הדרבנדי (נציג השאה) נמלט לאספהאן בירת האימפריה הפרסית. בעקבות התחזקות המוסלמים במזרח הקווקז הם אלצו את היהודים והארמנים (נוצרים) לשאת על בגדיהם סמל בד צהוב, על מנת להבדילם מהמוסלמים.[9] במהלך מלחמות רוסיה-פרס נרדפו היהודים ובתקופת שלטונו של השליט הפרסי נאדר שאה הוא אילץ יהודים רבים להתאסלם. [10]

ב־1799, פתחו שבטים הררים במלחמה כנגד השייח' עלי חאן הדרבנדי. במהלך המלחמה הותקף גם היישוב היהודי "ג'והוד בולג". כ-300 בני הקהילה היהודית שנותרו בחיים ברחו כדי להתגורר בין חומות דרבנט, בחסותו של שיח' עלי חאן דרבנדי. המעבר של בני הקהילה היהודית לעיר השיעית בימים ההם הייתה תקדים בדרבנט, יוצאי "ג'והוד בולג", התיישבו בפינת החומות הרוחבית והדרומית סמוך לרובע הארמני. על פי עדות המדען הראשי של מוזיאון דרבנט אלכסנדר ראובנוב, בשנת 1985, על משקופי הדלתות של קבוצת מבנים בסמוך לכנסייה הארמנית, נמצאו מזוזות. לפחות שני קלפים מהמזוזות האלה, הועברו לרשות המוזיאון. [11]

לאחר שרוסיה כבשה את דאגסטן, התרכזו יהודים רבים בדרבנט[12] והעיר הפכה למרכז הדתי של יהודי ההרים. [13] רבני דרבנט היו, אליהו בן מישאל מזרחי (1848-1781) ויצחק בן יעקב מזרחי (1877-1795) שנודעו בלמדנותם.[14] רבי יעקב יצחקי (1917-1848).[15] מאמצע המאה ה-19, הרב מדרבנט יעקב יצחקי הוכר על ידי השלטונות הרוסיים כרב ראשי של יהודי ההרים בדרום דאגסטן ואזרבייג'ן. [16] בשנות ה-70 של המאה ה-19 הוא קשר קשרים עם הרבנים היהודים של סנט פטרבורג.[15] בשנת 1907 הרב מדרבנט יעקב יצחקי שהנהיג קבוצה של יהודים הרריים מהקווקז, עלה אתם לארץ ישראל והקים את היישוב החקלאי בבאר יעקב. (היישוב נקרא על שם הרב מדרבנט יעקב יצחקי).[15]

יהודי דרבנט עסקו בגידול אינטנסיבי של גפנים וייצור יין, שדעך עד סוף המאה ה-19. בנוסף, מתחילת המאה ה-20 יהודי דרבנט עסקו גם בדיג. חברת הדיג הגדולה בדגסטן הייתה בבעלות משפחת דדשב.[4]

משנת 1860, התיישבו בדרבנט רוב היהודים האשכנזים שחיו באימפריה הרוסית אף על פי שנשללה מהם הזכות לחיות מחוץ לתחום המושב. רק לחלק מהם הייתה הרשות לעשות זאת.[17] יהודי דרבנט ניהלו מסחר סיטונאי נרחב, בעיקר במוצרים חקלאיים ובבעלותם היו כ-30 מפעלי ייצור, חנויות ועוד 160 משקים חקלאים.[4]

בשנת 1900, אחד מארבעת בתי הכנסת בדרבנט היה אשכנזי.[14] מספרם הכולל של היהודים בדרבנט גדל מ-472 ב-1835 ל-2190 ב-1897 (בתקופה זו הם היוו כ-15% מהאוכלוסייה).[14] באותה שנת (1900) ארגנו בניו של רבי יעקב יצחקי, מאיר ונפתלי את החוג הציוני "בני ציון" בדרבנט.[18] [19]

ב-1904, רבי ישעיהו רבינוביץ' פתח את בית הספר היהודי ההררי. [20]בשנים 1904–1919 פעל התיאטרון היהודי בניהולו של הרב ישעיהו רבינוביץ'. [21] [22] [23] ב-1914 הסתיימה בנייתו של בית הכנסת בשם קל נומז. בית כנסת זה היה אחד מתוך 11 בתי כנסת שהיו בעיר. לצד בתי הכנסת היו בדרבנט בתי ספר יהודיים ובתי ספר תיכוניים.[4]

ביוני 1917 התקיים בדרבנט הקונגרס הקווקזי של יהודי הרים.[17] באוגוסט 1918 נכנסו לדרבנט יחידות רוסיות שנסוגו מאיראן בפיקודו של לזר ביצ'רכוב. [24] [25] חיילים וקצינים רוסיים שדדו ורצחו יהודים. [26]

ההתיישבות היהודית סביב דרבנט בין השנים 1613–1796

ההתיישבות היהודית במזרח הקווקז סביב דרבנט בין השנים 1796-1686[9]
  • פרחעבד, ישוב שהתקיימה בו קהילה יהודית משנת 1613\ 1614.[27]
  • ג'והוד בולג, היישוב "המעיין היהודי" (תרגום לעברית) היה קיים במרחק 4.5 קילומטרים מדרום לחומה הדרומית של העיר דרבנט.[9] בבית העלמין של היישוב נמצאה מצבה עם כתב עברי, משנת - התמ"ו (1686).[28]
  • מוגרטי, סמוך ליישוב, בבית העלמין נמצאה מצבה עם כתב עברי, משנת 1739.[29]
  • מרגה, סמוך ליישוב, בבית העלמין, נמצאה מצבה עם כתב עברי, משנת 1741.[30]
  • דראי גתתה, כפר חקלאי. סמוך לכפר הזה נמצאה מצבה עם כתב עברי, משנת 1742.[31]
  • גרצ'וג, סמוך ליישוב נמצאה בבית העלמין מצבה עם כתב עברי משנת 1750.[32]
  • אנדרי, סמוך לעיר חיה קהילה יהודית משנת 1752.
  • סלק, בבית העלמין נמצאה מצבה עם כתב עברי, משנת 1767.[33]
  • גלאי ג'רג, סמוך ליישוב בבית העלמין נמצאה מצבה עם כתב עברי משנת 1776[34]
  • דיירייבני ג'ידוב (היום פנדג' די), ישוב יהוד בשנת 1796[35]

בתקופת ברית המועצות

במהלך המהפכה ומלחמת האזרחים בדאגסטן (מרץ 1917 - מאי 1919) התיישבו בדרבנט יהודים רבים מכפרי ההר, בשעה שנמלטו מהאירועים האלימים של המהפכה והמלחמה.[36] ב-1930 נוצרה בסביבת דרבנט חווה קיבוצית יהודית על שם סמידוביץ'.[36] בשנת 1933 היו בסביבת דרבנט כ-30 חוות קיבוציות (אנ') יהודיות.[14] בין בשנים 1928–1941 יצא לאור בדרבנט העיתון של יהודי ההרים (Judeo-Tat), בשם "העמל" (אנ') בשפה היהודית-טאטית.[14] בשנת 1935 היו בעיר שני בתי ספר תיכוניים יהודיים ומועדונים יהודיים.[17] בשנת 1948 בוטלה אפשרות ההוראה בשפה היהודית-טאטית וכל בתי הספר של יהודי הרים נסגרו. [37] [38]

בסוף שנות השמונים ותחילת שנות האלפיים עזבו רבים מיהודי דרבנט לישראל, ארצות הברית, גרמניה, קנדה ומדינות נוספות.[4]

בין השנים 1997–2002 יצאו מדרבנט לישראל 2,167 יהודים.[14]

התפלגות מספר היהודים שעלו למדינת ישראל בין השנים 1997–2002[14]
השנה 1997 1998 1999 2000 2001 2002
מס.

היהודים

593 182 441 432 417 102

בשנות השבעים של המאה העשרים, בדרבנט כמו בכל ברית המועצות, החלה המדיניות הממלכתית של "טאטיזציה" של יהודי הרים. [39] [40] נציגי האליטה הסובייטית, בעיקר בדאגסטן, הכחישו את הקשר של יהודי ההרים עם היהודים האחרים. יהודי ההרים נרשמו בסטטיסטיקה הרשמית כ- Tat, שהיווה את הרוב המכריע של קהילה זו בהרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית. לאחר התמוטטות ברית המועצות ב-1991, היגרו רוב היהודים מדרבנט. בשנת 2002 נשארו בעיר 2,000 יהודים.[2] [41] [42]

בתקופת השואה

במלחמת העולם השנייה מספר יישובים בצפון הקווקז נכבשו על ידי הנאצים, שטבחו ביהודי היישובים הללו. שני חלקים מצפון הקווקז השייכים לרוסיה היו תחת כיבוש גרמני: מסתיו 1941 ועד סתיו 1943. אזור זה כלל את הקולחוזים בוגדנובקה (רו') ומנז'ינסקי (רו'), בהם התגוררו יהודים הרריים ויהודים אשכנזים. הגרמנים טבחו באלה ובאלה כאחד. ככלל, צבא גרמניה לא הספיק להגיע לדרבנט לפני שהובס על ידי הצבא האדום. [43] מאידך, הנאצים רצחו יהודים בערי הקווקז, צ'רקסק,[44] קיסלובודסק,[45] מיקויאן שחר,[46] מינרלנייה וודי,[47] פיאטיגורסק,[48] טברדה (אנ')[49] ובוגדנובקה.[50] [51]

חלק גדול מיהודי הקווקז התגייסו לצבא הסובייטי כולל יהודי קהילת דרבנט, כדי לעזור במלחמה נגד הנאצים.[47][52] [53] השלטון הסובייטי באזור הקווקז רצה להסיר מתושבי האזור סממנים דתיים בהתאם לאידאולוגיה הקומוניסטית. כחלק ממגמה זו הם שינו את שמות המשפחה של יהודי ההרים על מנת שיהיו דומים לאלו של שאר תושבי אזור הקווקז.

ב-12 ביולי 2018 התקיימה הפתיחה החגיגית של אנדרטת גדוד אלמוות (אנ') בשטח בית העלמין היהודי בדרבנט.[54] אבל שמותיהם של 1732 החיילים היהודים שנפלו בקרבות מלחמת העולם השנייה, לא הופיעו על לוח הזיכרון. מקימי האנדרטה ציינו שרשימת הנופלים הרשומים על האנדרטה אינה מלאה ואינה סופית. עבודת חיפוש הנופלים נמשכה גם לאחר הקמת האנדרטה וכשיובהר גורלם של יתר המשתתפים במלחמה שמותיהם יתווספו לאנדרטה.[54]

בית הכנסת קל נומז

בית הכנסת קל נומז בדרבנט
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בית הכנסת דרבנט

בית הכנסת בדרבנט, נקרא קל נומז (Kele-Numaz , רוסית: Дербентская синагога "Келе-Нумаз") הוא בית הכנסת היחיד שנותר בעיר נכון לשנת 2023.[55] [56] בית הכנסת נבנה בשנת 1914. עד מלחמת העולם השנייה היו בעיר כולל בית כנסת קל נומז, 11 בתי כנסת. לאור מצבו הרעוע בשנת 2009 הוחלט להרוס אותו ולקים אותו מחדש במתכונתו משנת 1914. חנוכת בית הכנסת המחודש התקיימה ב-22 במרץ 2010 בנוכחות הרב בערל לזר הרב הראשי של רוסיה. המבנה המחודש נקרא המרכז הקהילתי היהודי. מעל הכניסה הראשית של המרכז קיים שלט בעברית "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". השטח הכולל של המרכז הקהילתי היהודי הוא 2500 מ"ר. במקום נבנו גם, בית מטבחיים, מקווה, גן ילדים עירוני ומוזיאון יהודי ההרים.

אוכלוסיית יהודי דרבנט

אוכלוסיית יהודי דרבנט בין השנים 1886 ועד 2010[14][17]
שנה 1835 1886 1897 1926 1939 1959 1970 1979 1989 2010
מספר יהודים 472 2,568 2,190 6,745 8,100 12,705 14,600 12,918 13,119 1,345

רבני דרבנט

רבני דרבנט, היו מנהיגי הקהילה. בתיהם שמשו כבתי כנסת וישיבות ובחיצוניותם לא בלטו כמו המסגדים וכנסיות. מראשית המאה ה-19 בזכות רבני דרבנט התגבר הקשר עם רבני רוסיה עם רבני פרס עד שנות ה-40 של המאה ה-19. בדורות האחרונים הרבנים בדרבנט היו ממשפחת מזרחי (לוי). בעקבות שינוי מעמד הקהילות היהודיות ברוסיה ב-1848 הסתיימה תקופת ההשפעה הרבנית של משפחת מזרחי. עם ביטול המנהל הצבאי בדרבנט ב-1860 משפחת מזרחי עלתה לירושלים והובילה אחריה את הקהילות היהודיות של הקווקז לדורותיהם.[9]

יהודים בולטים מדרבנט

לקריאה נוספת

  • יוסף צ'ורוני, ספר המסעות, סנקט פטרבורג, 1867
  • מרדכי אלטשולר, יהודי מזרח קווקז, ירושלים, 1990
  • אריאל ונועה ישי, היישוב היהודי במזרח קווקז, פעמים מס' 81, ירושלים, 2000
  • דרבנט נמה, מחצ'קלה, 1992
  • כרונולוגיה קהילת אבוסבו דרבנד חדרה - גובלואי חדרה תשס"ח
  • Anisimov I. Sh., Caucasian Jews - Highlanders. - M .: "Science", 2002.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קהילת יהודי דרבנט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 STMEGI. Derbent. Part 1
  2. ^ 2.0 2.1 Derbent - Shorter Jewish Encyclopedia
  3. ^ World History Encyclopedia. Derbent
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 Herman Rosenthal. DERBENT (called by the Arabs Bab al-Abwab "Main Gate", or Bab al-Khadid "Iron Gate")
  5. ^ Mountain Jews - Shorter Jewish Encyclopedia
  6. ^ אברהם נ. פולק, כזריה - תולדות ממלכה יהודית באירופה, שלישית מתוקנת, תל אביב: מוסד ביאליק, תשי"א, עמ' 18, 297–298
  7. ^ Benjamín de Tudela
  8. ^ THE ITINERARY OF BENJAMIN OF TUDELA
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 אריאל ישי, הספר "קהילת דרבנד"
  10. ^ Allahdad: Forced Conversion of Jews in Mashhad, Iran Takes Place
  11. ^ יוסף צ'ורוני, ספר המסעות, סנקט פטרבורג, 1867, עמ' 41
  12. ^ Mountain Jews of the Northern Caucasus and Dagestan
  13. ^ The Art and Healing of Rabbi Ovadia Isakov of Derbent
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 14.5 14.6 14.7 Influential ethnic groups of Derbent: the Jewish community
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 Yaakov Itskhakovich Itskhaki
  16. ^ Itskhaki family of Derbent rabbis
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 Historical information
  18. ^ Mountain Jews and the land of Israel
  19. ^ Jews as an influential ethnic group in Derbent
  20. ^ The history of the emergence of the Russian-Jewish school in Derbent
  21. ^ Judeo-Tat theatre
  22. ^ Book (ru:«Самородки Дагестана») – "Gifted of Dagestan" by Mikhailova I. X., Makhachkala, Russia. 2014.
  23. ^ Mountain Jews Of Caucasus Cling To Traditions
  24. ^ Lazar Bicherakhov. Commander of the "new" Caucasian army and "star" of the Caspian front of the Civil War
  25. ^ Liberators of Dagestan. How the Turks fought for the freedom of the Mountain Republic
  26. ^ General Bicherakhov and his Caucasian army. Unknown pages of the history of the Civil War and intervention in the Caucasus. 1917–1919
  27. ^ א. נצר, "פעמים" - 6.  עמ' 40. מכון בן-צבי  ירושלים. 1980
  28. ^ הספר, באתר קהילת דרבנד
  29. ^ יוסף צ'ורוני, ספר המסעות, סנקט פטרבורג, 1867,  עמ' 89, 92
  30. ^ יוסף צ'ורוני, ספר המסעות, סנקט פטרבורג, 1867,  עמ' 91
  31. ^ יוסף צ'ורוני, ספר המסעות, סנקט פטרבורג, 1867,  עמ' 68
  32. ^ יוסף צ'ורוני, ספר המסעות, סנקט פטרבורג, 1867,  עמ' 345
  33. ^ יוסף צ'ורוני, ספר המסעות, סנקט פטרבורג, 1867,  עמ' 86
  34. ^ יוסף צ'ורוני, ספר המסעות, סנקט פטרבורג, 1867,  עמ' 121
  35. ^ על פי מפת צבא רוסיה שנת 1796
  36. ^ 36.0 36.1 Jewish community of Dagestan (part one)
  37. ^ Jewish education
  38. ^ Mountain Jews
  39. ^ Shakhbanova Madina Magomedkamilovna. "Tatization" policy and its reflection on the ethnic well-being of Mountain Jews
  40. ^ Ramazanova Dilshad Shagidinovna. 3.3. The issue of ethnic identification of Tats and Mountain Jews in the national policy in the Dagestan ASSR in the 1920s–1930s. and the consequences of the "tatization" policy C. 303.
  41. ^ bluebirdmaps, The Mountain Jews of Dagestan, bluebirdmaps, ‏2017-11-24 (באנגלית)
  42. ^ C. I. E. Staff, Allahdad: Forced Conversion of Jews in Mashhad, Iran Takes Place, CIE, ‏2022-03-27 (באנגלית)
  43. ^ נלצ'יק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  44. ^ צ'רקסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  45. ^ קיסלובודסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  46. ^ מיקויאן שאחאר במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  47. ^ 47.0 47.1 מינרלנייה וודי במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  48. ^ פיאטיגורסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  49. ^ טברדה במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  50. ^ בוגדנובקה במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  51. ^ נלצ'יק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  52. ^ מפת נתיבי ההתקדמות של יחידות ההרג של האיינזצגרופן, מתוך אתר יד ושם
  53. ^ אליסה אברמוב, כך השתמשו יהודי קווקז במגפה כדי להונות את הנאצים, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, אפריל 2020
  54. ^ 54.0 54.1 Memorial "Immortal Regiment" in memory of Jewish front-line soldiers opened in Derbent
  55. ^ אריאל בולשטיין, ‏היהודים מארץ ההרים, באתר ישראל היום, 23 בנובמבר 2017
  56. ^ Синагога горских евреев «Келе-Нумаз» в Дербенте – крупнейшая на Северном Кавказе, STMEGI (ברוסית)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קהילת_יהודי_דרבנט&oldid=2322448"