קהילת יהודי נובה מיאסטו (מחוז לבוב)
הכפר נובה מיאסטו (היו כפרים אחרים באותו שם במקומות אחרים בפולין ובארצות סמוכות), נודע בפי היהודים בשם "ניישטאט". הכפר שכן במערב אוקראינה, ועד תקופת השואה התקיימה בו קהילה יהודית קטנה.
גאוגרפיה
נובה מיאסטו הוא כפר קטן השוכן באוקראינה של ימינו קרוב לגבולה המערבי, במחוז לבוב.
עד מלחמת העולם הראשונה האזור בו שוכן הכפר היה חלק מגליציה המזרחית, שהיוותה נסיכות כתר אוטונומית באימפריה האוסטרו-הונגרית.
בין מלחמות העולם עבר אזור זה לשליטת פולין, ואילו אחרי המלחמה התחלק האזור בין פולין ואוקראינה של ימינו.
בכפר חיה קהילה יהודית קטנה שהגיעה בשיאה (סוף המאה ה-19) לכ-350 יהודים.
הקהילה היהודית במקום התדלדלה עם השנים ושרידיה הושמדו בתקופת השואה.
תחילת ההתיישבות היהודית בנובה מיאסטו
במקור יישוב עירוני (כפי שמציין השם שפרושו "עיר חדשה") בבעלות פרטית של האצולה, אך הוא נחרב פעמיים (בשנים 1498 ו-1648, בין שנים אלו נקרא היישוב שם "ביבלו"), ובמאות ה-18 וה-19 הוא הוקם מחדש ככפר חקלאי[1].
הקהילה היהודית בנובה מיאסטו מהמאה התשע עשרה
יהודים מוזכרים ביישוב החל משנת 1634, והם התפרנסו בעיקר מחכירה ושרותי מסחר ומלאכה לאחוזות האצולה שבסביבה ולבעלי העיר (במאה ה-19 היו אלה אצילים למשפחת הרוזנים קראשיצקי). במהלך שנות ה-70 של המאה ה-19 התיישבו יהודים נוספים בעיירה ככל הנראה בשל חיבורו של הכפר לקו מסילת הברזל פשמישל-לופקוב בתקופה זו.
בשנת 1880 התגוררו בכפר 356 יהודים מתוך 916 תושבים (39%), כאשר רובם התפרנסו ממסחר זעיר ומרוכלות, ומיעוטם ממלאכה וחקלאות.
בנובה מיאסטו היה בית כנסת ובית קברות יהודי (שניהם נהרסו בזמן השואה על ידי הגרמנים, שאף השתמשו באבני המצבות של בית הקברות כדי לדפן את גדות הנחל הזורם בכפר), וכן טחנת קמח שלפני מלחמת העולם הראשונה הייתה בבעלות יהודי (יוסף טוביה שולדנפריי)[2].
היישוב הלך והתדלדל בשל דלות מקורות הפרנסה, ורוב היהודים הסתייעו בקופת גמ"ח שהוקמה בשיתוף הלנדסמנשפט בארצות הברית. על פי תושב העיירה סטפן ברז'ינסקי שהיה ילד בתקופה זו[3], היהודי העני ביותר בכפר התגורר בכוך בגב בניין העירייה, והתפרנס מטיפול בעלוקות וכוסות רוח.
במלחמת העולם הראשונה
תוך מספר שבועות מפרוץ מלחמת העולם הראשונה, ועם כיבוש האזור על ידי הרוסים, הכפר התרוקן מתושביו, לרבות התושבים היהודים. חלק ברחו לעיר הקרובה דוברומיל, ואחרים לאזורים מרוחקים באימפריה האוסטרית כגון הונגריה או צ'כיה. לא ברור באיזו שנה חזרו היהודים לכפר אך ברור שרק חלק מהם חזר[4].
טחנת הקמח שהייתה בבעלות יהודים, עברה אחרי מלחמת העולם הראשונה לבעלות של פולנים, ונהרסה כליל בזמן מלחמת העולם השנייה.
תקופת השואה
קרוב לוודאי שכלל היהודים שנשארו במקום הושמדו על ידי הנאצים ועוזריהם בין התאריכים 27.7 ל-3.8 בשנת 1942 (במועד זה רוכזו היהודים מכפרי האזור בגטו פשמישל, משם נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ). עם זאת על פי תושב העיירה סטפן ברז'ינסקי, עוד בשנת 1941 הגרמנים לקחו את היהודים על עגלה לעיר הנפה דוברומיל, וחלקם נורו ליד תחנת הרכבת יחד עם כמה פולנים.
לדברי סטפן ברז'ינסקי, אחרי המלחמה חזר לכפר יהודי יחיד, אך הוא עזב שכן לא היה לו מה לעשות במקום ללא בני קהילתו.
רבני הקהילה
משנות ה-70 של המאה ה-19 ועד שנת 1896 כיהן כרב הקהילה הרב שלום הכהן יוללס, בנו של רבי אורי מסאמבור. לאחר מכן עבר לכהן כרב במושציסקה. בשנת 1911 החליף אותו הרב יהושע וידרקר במקור מהעיר בז'ז'ין, שכיהן כרב הכפר עד שנת 1916 ואז עבר לכהן כרב אב בית דין בפשמישל. בשנת 1922 הגיע לעיירה רב חדש בשם הרב מנחם הגר, שכיהן במקום עד שנת 1929, אז הוחלף על ידי הרב יואל אשכנזי שהיה רבה האחרון של הקהילה.
הערות שוליים
- ^ עורכים: דנוטה דומברובסקה, אברהם ויין, אהרון וייס, פנקס הקהילות: פולין, כרך שני - גאליציה המזרחית, ירושלים: יד ושם, 1980
- ^ Compiled by Phyllis Kramer, Galicia 1891 Business Directory, https://www.jewishgen.org/databases/Poland/galicia1891.htm
- ^ homero del oro, Nove Misto interview with Stefan Berezhansky, https://youtu.be/nYZvkPkRqrc
- ^ גלברט, מרדכי, ספר זכרון לזכר קהילת דוברומיל וניישטוט, תל אביב: ארגון יוצאי דוברומיל וניישטוט בישראל, 1964
