קווינטוס דליוס
תבנית מנהיג ריקה קווינטוס דליוס (ביוונית עתיקה: Δελλιος)[1] היה מפקד צבאי ומדינאי רומאי במחצית השנייה של המאה ה-1 לפנה"ס. משפחתו השתייכה למעמד הפרשים במערכת החברתית של רומא.
חיים
סנקה האב כתב כי מרקוס ולריוס מסאלה קורווינוס כינה את דליוס בתור desultor bellorum civilium (תרגום: "רוכב הקרקס של מלחמות האזרחים"), בשל נטייתו להחליף צדדים לעיתים קרובות.[2] הוא קיבל כינוי זה משום שערק מפובליוס קורנליוס דולבלה לגאיוס קסיוס לונגינוס בשנת 43 לפנה"ס, מקסיוס למרקוס אנטוניוס בשנת 42 לפנה"ס, ולבסוף מאנטוניוס לאוקטביאנוס בשנת 31 לפנה"ס.[1]
במשך עשר שנים במזרח שירת דליוס את אנטוניוס, שהשתמש בו בעיקר למשימות דיפלומטיות.[1] בשנת 41 לפנה"ס שלח אותו אנטוניוס לאלכסנדריה על מנת לזמן את מלכת מצרים, קלאופטרה, לנהר קידנוס ליד טרסוס בקיליקיה.[1] שם היא הייתה אמורה לתת דין וחשבון על הכספים שלכאורה שלחה לגאיוס קסיוס לונגינוס למימון המלחמה נגד אנטוניוס ואוקטביאנוס. בשנת 40 לפנה"ס[1] שלח אותו אנטוניוס לממלכת יהודה לסייע להורדוס בגירוש המתחזה אנטיגונוס. בשנת 36 או 35 לפנה"ס דליוס ניהל משא ומתן עם הורדוס בניסיון לשכנעו למנות את אחיה הצעיר של אשתו מרים החשמונאית, אריסטובולוס השלישי, לכהן גדול. דליוס השתתף גם במסע המלחמה של אנטוניוס נגד האימפריה הפרתית בשנת 36 לפנה"ס. שנתיים לאחר מכן נשלח לשכנע את ארטוואסדס השני, מלך ארמניה להשיא את בתו בת הארבע לאלכסנדר הליוס, בנו בן השש של אנטוניוס וקלאופטרה השביעית. לא ברור אם שליחות זו הייתה רצינית, שכן זמן קצר לאחר מכן (34 לפנה"ס) פלש אנטוניוס לארמניה, כבש את בירתה ארטקסטה ועצר את המלך ומשפחתו.[1]
דליוס נודע בהערותיו הלגלגניות,[3] וכן נטען ששימש כמשדך בענייניו של אנטוניוס. בשל כך, קלאופטרה תיעבה אותו.[3]
כאשר אנטוניוס נלחם במלחמתו האחרונה נגד אוקטביאנוס (31 לפנה"ס), דליוס ליווה את מפקדו ליוון, שם גייס תגבורות עבור אנטוניוס במקדוניה ובתרקיה תוך שהמצב הלך והחמיר. ממש לפני קרב אקטיום, דליוס ערק לצד אוקטביאנוס, והסגיר לו את תוכניותיו של אנטוניוס. הוא נימק את עריקתו בפחדו כי קלאופטרה מתכננת להתנקש בחייו.[3] דליוס זכה להערכה רבה מצד אוקטביאנוס. על פי הפרשן פורפיריוס, המשורר הורטיוס הקדיש לו את האודה 2.3.
לפי סטראבון, דליוס כתב גם חיבור היסטורי שאבד (המכונה Bellum Parthicum)[4], אשר עסק במלחמתו של אנטוניוס נגד הפרתים, מלחמה שבה השתתף דליוס בעצמו.[1] פלוטרכוס כינה אותו "דליוס ההיסטוריון"[3] (ביוונית עתיקה: Δελλιος ὁ ἱστορικος)[1], ואף ציטט מדבריו כדי לתמוך בטענה שהתנהגותה של קלאופטרה הביאה אותו לערוק לקיסר.[3] לכן, מקובל להניח כי ספרו של דליוס היה מקור חשוב עבור פלוטרכוס בכתיבת הביוגרפיה של אנטוניוס,[1] וכן עבור דיווחיהם של סטראבון והיסטוריונים מאוחרים נוספים על מסעות המלחמה של פובליוס ונטידיוס ואנטוניוס נגד הפרתים.[5] אוטו הירשפלד (1903) וסנטו מצארינו (1966) טענו לעומת זאת כי גאיוס סאלוסטיוס קריספוס כתב נאום ניצחון עבור ונטידיוס, והוא היה המקור העיקרי.[6] לייזנר-ינסן (1997) סיכם כי פרשנותם להופעתן של שש מילים בלבד הייתה מוגזמת: "כל המסקנות המרתקות הללו של מלומדים חרוצים, למרבה הצער, אינן נתמכות בעדויות נוספות".[7]
ביבליוגרפיה
- Nisbet, Robin; Hubbard, Margaret (1991). A Commentary on Horace: Odes: Book II. Oxford: Oxford University Press. pp. 51–54. ISBN 9780192646996.
- Georg Wissowa: Dellius, Q. In: Realencyclopädie der Classischen Altertumswissenschaft, vol. 4, 2 (1903), col. 2447–2448.
- Leisner-Jensen, Mogens (1997). "P. Venditius and Sallust". Classica Et Mediaevalia vol.48. Museum Tusculanum Press. pp. 326–331. ISBN 9788772894935. נבדק ב-3 באפריל 2023.
{{cite book}}: (עזרה)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 Nisbet & Hubbard 1991, p. 51.
- ↑ Nisbet & Hubbard 1991, p. 52.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Plutarch (1924). "Life of Antony 59". Plutarch's Lives with an English Translation. תורגם ע"י Perrin, Bernadotte. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press. נבדק ב-3 באפריל 2023.
And Cleopatra's flatterers drove away many of the other friends of Antony also who could not endure their drunken tricks and scurrilities. Among these were Marcus Silanus and Dellius the historian. And Dellius says that he was also afraid of a plot against him by Cleopatra, of which Glaucus the physician had told him. For he had offended Cleopatra at supper by saying that while sour wine was served to them, Sarmentus, at Rome, was drinking Falernian.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Leisner-Jensen 1997, p. 326.
- ↑ Leisner-Jensen 1997, p. 328.
- ↑ Leisner-Jensen 1997, p. 328–331.
- ↑ Leisner-Jensen 1997, p. 327–331.
קווינטוס דליוס40763652Q349959