קולסברג
| מדינה |
 דרום אפריקה |
|---|---|
| פרובינציה |
 הכף הצפוני |
| תאריך ייסוד | 1830 |
| שמות קודמים | טוברברג |
| שטח | 174.84 קמ"ר |
| גובה | כ־1,400 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 16,869[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 96 נפש לקמ"ר (2011) |
קולסברג (באנגלית: Colsberg) היא עיירה במזרח פרובינציית הכף הצפוני אשר בדרום אפריקה.
היסטוריה
קולסברג נוסדה בשנת 1830 על דרך שבה עברו מטיילים וסוחרים רבים. היא נקראה בשם "טוברברג" על שם גבעה הנמצאת בסמוך אליה. לאחר מכן שונה שמה לקולסברג על שמו של מושל הכף הצפוני דאז, סר גלבריית' לורי קול (אנ').[2] בשנת 1840 הוכרז היישוב כעיירה, והיא הייתה לאחת הערים הראשונות במושבת הכף.
מאז שנוסדה נבנו בעיירה כמה כנסיות. בשנת 1861 נוסד בנק קולסברג (אנ'), אשר נרכש לאחר כשנתיים על ידי בנק סטנדרד (אנ') הבריטי. בעת מלחמת הבורים השנייה נודע כי המקום שימש בעבר כמקום מפגש לציידים ולכורי יהלומים.[3]
גאוגרפיה
קולסברג ממוקמת במרכז דרום אפריקה. היא מרוחקת כ־25 קילומטרים מנהר אורנג', המהווה את גבולה המזרחי של פרובינציית הכף הצפוני עם פרובינציית המדינה החופשית. כמו כן, הגבול עם הכף המזרחי עובר כ־35 קילומטרים מהעיירה. היא נמצאת כ־200 קילומטרים מדרום־מערב לעיר בלומפונטיין וכ־220 קילומטרים מהגבול עם לסוטו.
דמוגרפיה
נכון לשנת 2011, בעיירה מתגוררים 16,869 תושבים, מהם 51.57% נשים ו־48.43% גברים. 59% מתושבי העיירה הם דוברי שפת הקוסה ו־33% מדברים אפריקאנס.
כלכלה
כבשים מהוות גידול נרחב באזור. כבשי המרינו המגודלות באזור נחשבות למובחרות. גם סוסים מגודלים באזור העיירה ומשמשים למרוצי סוסים. בנוסף, בעיירה קיימים מספר שירותים לתושבים ולמבקרים, כמו מקומות לינה, מסעדות וחנויות קמעונאיות.
תיירות
העיירה ידועה בסגנונות האדריכלות הקיימים בה. קיימים בה גם כ־70 אתרי מורשת לאומיים. באזור העיירה קיימות כמה שמורות טבע.
תחבורה
העיירה מחוברת לרשת הכבישים הלאומית של דרום אפריקה. כביש N1 (אנ') עובר בעיירה. הוא מחבר בין קייפטאון במערב לבין בלומפונטיין, יוהנסבורג ופרטוריה בצפון־מזרח.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Census 2011: Main Place: Colesberg, census2011.adrianfrith.com, מפקד האוכלוסין לשנת 2011
- ^ P E Raper - HSRC, Dictionary of Southern African Place Names
- ^ Michael Davitt, The Boer fight for freedom, New York, London, Funk & Wagnalls, 1902
