לדלג לתוכן

קונגרס האיגודים המקצועיים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

תבנית ארגון ריקה קונגרס האיגודים המקצועייםאנגלית: Trades Union Congress; בראשי תיבות: TUC) הוא ארגון-גג לאומי של איגודי עובדים באנגליה ובוויילס.[1] הוא מאגד 48 איגודים מסונפים המייצגים יחדיו כ-5.5 מיליון חברים.[2] מזכ"ל הארגון מאז ינואר 2023 הוא פול נובאק. ה-TUC מתפקד כמרכז ארצי של תנועת העבודה המאורגנת בממלכה המאוחדת, ללא זיקה מוסדית רשמית למפלגת הלייבור, אך בה בעת מייצר עמדות פוליטיות ביחס למדיניות ציבורית הנוגעת לזכויות עובדים ולרווחה חברתית.[3]

מבנה הארגון והישגים

הגוף המכריע של ה-TUC הוא הקונגרס השנתי המתכנס בחודש ספטמבר. בין הקונגרסים מתקבלות ההחלטות על ידי המועצה הכללית, המתכנסת אחת לחודשיים. ועד מנהל נבחר מתוך חברי המועצה ומופקד על ניהול שוטף. לכל איגוד מסונף מוקצות זכויות ייצוג בהתאם לגודלו, והוא שולח צירים לקונגרס. בכל שנה נבחר נשיא ה-TUC, אשר מכהן עד הכנס הבא ומשמש יו"ר הדיונים. לצד פעילותו הפוליטית מפעיל ה-TUC מוסדות תרבות והנצחה, בהם מוזיאון "קדושי טולפאדל" ופסטיבל שנתי לזכרם.

ה-TUC מקדם קמפיינים רחב-היקף למען זכויות עובדים ותנאי עבודה. בשנת 2016 אילץ את חברת ספורטס דיירקט לעבור בדיקה חיצונית לגבי תנאי העובדים. באותה שנה זכה הקמפיין שלו נגד חוק האיגודים המקצועיים 2016 בפרס "קמפיין יחסי הציבור הטוב ביותר" של מגזין PR Week. באוגוסט 2022 הכריז הארגון על תמיכתו בהעלאת שכר המינימום ל-15 ליש"ט לשעה. לצד זאת ניהל מאבקים ממושכים נגד חקיקה שנחשבה פוגענית כלפי העובדים, ונקט יוזמות לשיפור תנאי הבריאות והביטחון בעבודה.

ה-TUC היה מעורב בקידום חקיקה מכרעת: חוק השוויון בשכר מ-1970, שהשווה זכויות שכר לנשים וגברים; הנהגת שכר מינימום לאומי בשנת 1999; הגבלת שעות עבודה ומתן זכאות לחופשה באותה שנה; איסור העישון במקומות ציבוריים ב-2007 מטעמי בריאות; והבטחת שוויון זכויות לעובדי חברות כוח אדם ב-2011.

היסטוריה

שורשי ה-TUC נטועים ביוזמות לאיגוד מקצועי לאומי מאז ראשית המאה ה-19. ב-1866 נוסדה בבריטניה ברית הסחר המאורגן של בריטניה, וב-1868 נערכה במנצ'סטר האספה הראשונה של ה-TUC ביוזמת מועצות עובדים מקומיות מצפון אנגליה. מטרת היסוד הייתה לאזן את כוחם של מנהיגי האיגודים בלונדון. ב-1869 התכנס הקונגרס השני בברמינגהאם ודן בין היתר ביום עבודה בן שמונה שעות ובזכות לחינוך חינם. החלטות נוספות הובילו לייסוד ועדות תיאום מרכזיות ולתיאום אסטרטגי בין איגודים.

בעקבות קונגרס 1897 הוחלט על הקמת מבנה איגודי מרכזי יותר, שהוביל לייסוד הפדרציה הכללית של האיגודים המקצועיים בשנת 1899. בתחילה לא היה ברור מי יוביל את תנועת העובדים, ה-GFTU או ה-TUC, אך עד מהרה נקבע כי ה-TUC יהיה הגוף הארצי הראשי. לצד זאת המשיכו לפעול מועצות עובדים מקומיות, אם כי השפעתן פחתה עם גידול הבירוקרטיזציה של ה-TUC. ב-1899 הוחלט גם על כינוס ועידה להקמת מסגרת ייצוגית פוליטית לפועלים, שהובילה לייסוד Labour Representation Committee, לימים מפלגת הלייבור.

ועדת הפרלמנט של ה-TUC צמחה בהדרגה לגוף ארגוני מרכזי, וב-1919, בעקבות שביתת הרכבות, הוסב שמו ל"מועצה כללית". בשנות העשרים מילא ה-TUC תפקיד מרכזי בשביתות רחבות היקף, ובראשן השביתה הכללית של 1926. הוא התקרב בהדרגה למפלגת הלייבור, וב-1934 זכה לייצוג משמעותי במועצה הלאומית לעבודה. במקביל התנגד לשלטון רמזי מקדונלד ולממשלתו. בשנות הארבעים והחמישים שיתף פעולה עם תנועות בין-לאומיות והיה שותף להקמת הקונגרס העולמי של האיגודים המקצועיים. ב-1958 נחנך ביתו המרכזי, כהנצחה לחללי תנועת העובדים במלחמת העולם השנייה.

בין 1979 לסוף המאה ה-20 צנח מספר חברי האיגודים המסונפים מ-12 מיליון ל-6.6 מיליון בלבד. מגמה זו נבעה בחלקה מהמדיניות הכלכלית של ממשלות מרגרט תאצ'ר, שהגבילה את כוחם של האיגודים המקצועיים, לצד שינויים מבניים בכלכלה הבריטית. הירידה במעמדו של ה-TUC שיקפה מגמה רחבה יותר של החלשות תנועת העבודה המאורגנת בעולם המערבי.

בשנת 2012 נבחרה פרנסס או'גריידי לעמוד בראש ה-TUC, והייתה לאישה הראשונה בתפקיד. בשנת 2016 הביע הארגון תמיכה פומבית במשאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016), ומנהיגתו השתתפה בעימותים טלוויזיוניים להישארותה של המדינה באיחוד. באוגוסט 2022 הכריז ה-TUC על תמיכתו בהעלאת שכר המינימום ל-15 ליש"ט לשעה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. "Trade union statistics 2022". GOV.UK (באנגלית). 2023-05-24. נבדק ב-2023-11-28.
  2. "About the TUC". TUC. נבדק ב-2016-10-10.
  3. osdjay (2022-07-12). "Paul Nowak to be TUC's next general secretary" (באנגלית). TUC. נבדק ב-2022-07-12.

קונגרס האיגודים המקצועיים42034508Q521207