קונסטנד וילויון
| לידה |
28 באוקטובר 1933 סטנדרטון, טרנסוואל, איחוד דרום אפריקה .svg){kind=small} | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 באפריל 2020 (בגיל 86) אוריגסטאד, לימפופו, דרום אפריקה  | ||||
| מדינה | דרום אפריקה | ||||
| השכלה | אוניברסיטת פרטוריה | ||||
| מפלגה | חזית החירות פלוס | ||||
| בת זוג | כריסטינה "ריסטי" הקרודט | ||||
| |||||
| |||||
הגנרל קונסטנד לאובשר וילויון (באפריקאנס: Constand Laubscher Viljoen; 28 באוקטובר 1933 – 3 באפריל 2020) היה איש צבא ופוליטיקאי דרום אפריקני. הוא ייסד את חזית העם האפריקאני ובהמשך הקים את חזית החירות (כיום חזית החירות פלוס)[1]. הוא נחשב למי שמנע התפרצות אלימה בקרב האוכלוסייה הלבנה בדרום אפריקה לפני הבחירות הכלליות שלאחר האפרטהייד[2].
שירות צבאי
וילויון סיים את לימודיו ב־1951 בבית הספר התיכון סטנדרטון[3]. הוא התגייס לכוח ההגנה של האיחוד דרום אפריקה בשנת 1956 לאחר שקבל תואר במדעי הצבא באוניברסיטת פרטוריה[4]. בשנת 1974 מונה וילויון למנהל הפעילות הכללית של צבא דרום אפריקה, ולאחר מכן כיהן כקצין המטה הראשי של ראש כוח ההגנה של דרום אפריקה[3]. הוא ירש את מקומו של הגנרל מגנוס מאלן כראש כוח ההגנה של דרום אפריקה בשנת 1980[5].
המעורבות באנגולה
וילויון היה קצין הצבא הבכיר שפיקד על מבצע סוואנה בשנת 1975. הוא גם תכנן את התקיפה האווירית הגדולה הראשונה בהיסטוריה הצבאית של דרום אפריקה, קסינגה, פשיטה שנערכה נגד מורדי ארגון העם של דרום-מערב אפריקה[6]. למרות דרגתו, וילויון נכח במהלך הקרב, דבר אשר שזיכה אותו בכבודם של רבים בציבור האפריקאנרי[7].
קריירה פוליטית
וילויון היה אחד האנשים שהתבטא בעד זכות בחירה עבור כל הגזעים בדרום אפריקה, למשל בנאומו המפורסם באספה השנתית של ברודרבונד, באומרו על הדרום אפריקאים השחורים בצבאו, "As hulle kan veg vir Suid-Afrika, kan hulle stem vir Suid-Afrika!" (באפריקאנס: "אם הם יכולים להילחם למען דרום אפריקה, אז הם יכולים להצביע לדרום אפריקה!")[8].
בשנת 1993 הקימו וילג'ון ועמיתיו גנרלים בדימוס את חזית העם האפריקאנרי, גוף גג לאפריקאנרים שמרניים. עם זאת וילויון ניהל מערכת יחסים מתוכה עם מנהיגי מפלגות ימין אחרות, שחשבו שהוא מתון מדי[9].
בופוטאצוואנה והחלטה להתמודד בבחירות
מיד לפני הבחירות הכלליות ב -1994 פיקד וילויון על כוחו של בין 50,000 ל -60,000 חיילים לבנים, עם יכולת לתפוס חלקים גדולים במדינה[10]. הכוח הורכב כהכנה למלחמה עם חנית האומה, הזרוע הצבאית של הקונגרס הלאומי האפריקני, במקרה ותפרוץ מלחמת אזרחים.
במארס 1994 הוביל וילויון מאמץ של כמה אלפי מיליציות חזית העם האפריקאנרי להגן על לוקאס מנגופ, נשיא בופוטאצוואנה, נגד הפיכה[11]. אף על פי שביקש מיוג'ין טר'בלאנש ואנשי חזית ההתנגדות האפריקאנרית שלא להשתתף בפעולה בגלל הדעות קיצוניות שלהם, טר'בלאנש ואנשיו התקדמו חמושים לבופוטצוואנה, מה שעורר עימותים עם כוחות הביטחון[12].
| השתייכות | צבא דרום אפריקה |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1956–1985 (כ־29 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
ראש כוחות ההגנה של דרום אפריקה ראש הקולג הצבאי הדרום אפריקני ראש בית הספר לארטילריה ראש אגף תותחנות | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת הגבול של דרום אפריקה | |
| עיטורים | |
|
כוכב דרום אפריקה עיטור הצלב הדרומי הכוכב של משטרת דרום אפריקה לשירות מצוין מדליית הצלב הדרומי מסדר הענן והנס (הרפובליקה הסינית) | |
מיד לאחר התקרית התפצל וילג'ון מחזית העם[13] ויזם את הקמתה של מפלגת חזית החירות כדי להתמודד בבחירות[14]. נראה ההחלטה שלו להשתתף בבחירות מנעה התנגדות מזוינת מצד הימין הקיצוני האפריקאנרי ולרגל פרישתו מהפוליטיקה, ממשלת דרום אפריקה הכירה שבכך שבחר להשתתף בבחירות ולא להחרים אותם נמנעה מלחמת אזרחים עקובה מדם[15].
החלטתו של וילויון הושפעה לפחות בחלקה מתיווך של אחיו התאום, אברהם וילויון (בראם), שהיה פעיל נגד האפרטהייד[16].
דרום אפריקה לאחר האפרטהייד
בבחירות הכלליות ב -1994 קיבלה חזית החירות בהנהגת וילויון ב־2.2% מהקולות הלאומיים ותשעה מושבים באספה הלאומית. היא הפכה למפלגה החזקה ביותר מחוץ לממשלת האחדות הלאומית של נלסון מנדלה. אף על פי שתומכיו היו מסוכסכים עם הממשלה, וילויון שיבח את מנדלה לרגל נסיגתו מהפוליטיקה בשנת 1999, ואף סיים את נאומו הפרלמנטרי בנאומו בשפת האם של מנדלה, קוסה[17].
בשנת 2001 העביר וילויון את הנהגת חזית החירות לידי פיטר מולדר ופרש מהפוליטיקה וציין את תסכולו בעבודה עם פרלמנט הנשלט על ידי הקונגרס הלאומי האפריקני[18].
פרישה
בשנת 2003 התברר כי וילויון היווה יעד לקבוצת הימין הפרה-צבאית בורמאח, אשר ראתה בו בוגד שמכר את העם האפריקאנרי[19].
בשנת 2008 וילויון, בן 74, נאבק בשני אנשים, שנעצרו לאחר מכן, שניסו לשדוד אותו והבריח אותם[20].
מותו
מנהיג חזית החירות פלוס הנוכחי, פיטר גרינוולד, הודיע ב -3 באפריל 2020 כי וילויון נפטר בחוותו באוריגסטרד, לימפופו. הוא היה בן 86 והיה מוקף בילדיו. וילויון מת מסיבות טבעיות. הוא הותיר אחריו את רעייתו כריסטינה סוזנה הקרודט, ארבע בנים ובת[21].
הערות שוליים
- ^ The who, why and what of South Africa’s minority Afrikaner party, https://theconversation.com/, 11 במאי 2019
- ^ Gen. Constand Viljoen, http://www.volkstaat.net/, 16 למאי 2011
- ^ 3.0 3.1 "Former SA defence force chief General Constand Viljoen fears for democracy in South Africa, but he wouldn't live elsewhere", https://www.pressreader.com/
- ^ VILJOEN, CONSTAND LAUBSCHER, https://omalley.nelsonmandela.org/
- ^ Hamann, Hilton, "Introduction", Days of the Generals, Cape Town: Zebra Press (Struck Publishers), מסת"ב 1-86872-340-2
- ^ Own Reporter, Apartheid brass blamed for Cassinga massacre, https://mg.co.za/, 2 בנובמבר 1998
- ^ Bill Keller, South African Rightists Rally Behind Ex-Generals, https://www.nytimes.com/, 6 במאי 1993
- ^ "Mandela united a nation seeking national pride", https://www.pressreader.com/
- ^ Waldmeir, Patti, Anatomy of a Miracle: The End of Apartheid and the Birth of the New South Africa, Rutgers University Press, 1998, עמ' 223,מסת"ב 978-0-8135-2582-2.
- ^ Proving That One Man Can Make a Difference
- ^ Bill Keller, Homeland Leader in South Africa Flees His Capital, https://www.nytimes.com/, 11 במרץ 1994
- ^ Bill Keller, Mixed Signals Fatal for South African Separatists, https://www.nytimes.com/, 12 במרץ 1994
- ^ Tom Cohen, South Africa Takes Control Of Homeland -- Bophuthatswana's Ruler Removed To Open Up Election, https://archive.seattletimes.com/, 13 במרץ 1994
- ^ Bill Keller, A Homeland's Agony, https://www.nytimes.com/, 13 למרץ 1994
- ^ Mbeki thanks Constand Viljoen
- ^ Abraham Viljoen: Longtime Campaigner For Black-White Solidarity in South Africa
- ^ Chris McGreal, Foes pay tribute as Mandela begins long goodbye, https://www.theguardian.com/, 27 למרץ 1999
- ^ Constand Viljoen to leave SA parliament, http://news.bbc.co.uk/
- ^ Third Boeremag man convicted of high treason, https://www.news24.com/, 30 ליולי 2012
- ^ Ex-SANDF chief turns table on muggers, https://www.iol.co.za/, 18 למאי 2008
- ^ Pieter du Toit, General Constand Viljoen, former SADF commander and political leader, dies at 86, https://www.news24.com/, 3 לאפריל 2020
