קונסטנטין תון
 |
קונסטנטין תון, (ברוסית: Константи́н Тон; 26 באוקטובר 1794 – 25 בינואר 1881) היה אדריכל רשמי של רוסיה הקיסרית בתקופת שלטונו של ניקולאי הראשון. יצירותיו העיקריות כוללות את קתדרלת אותו האיש ה"מושיע". ארמון הקרמלין הגדול והנשקייה של הקרמלין במוסקבה.
ראשית חייו
קונסטנטין, יליד סנט פטרסבורג למשפחת תכשיטן גרמני, והיה אחד משלושה אחים תון שכולם הפכו לאדריכלים מפורסמים. הוא למד באקדמיה הקיסרית לאמנויות (1803–15) אצל האדריכל בסגנון האימפריה אנדריי וורוניחין, הזכור בעיקר בזכות עבודתו על קתדרלת קאזאן, הממוקמת באמצע שדרת נייבסקי. הוא למד אמנות איטלקית ברומא מ-1819 עד 1828, ובשובו הביתה התקבל לאקדמיה כחבר (1830) וכפרופסור (1833). ב-1854 מונה לרקטור החטיבה האדריכלית של האקדמיה.
תון משך לראשונה תשומת לב ציבורית עם העיצוב המפואר שלו עבור חללי הפנים של בניין האקדמיה. בשנת 1827, הוא הגיש לצאר את הפרויקט שלו לכנסיית סנט קתרין בתעלת אובוודוני בסנט פטרבורג, שהיה העיצוב הראשון אי פעם בסגנון התחייה הרוסית. ניקולאי הראשון, שחש חוסר שביעות רצון מהנאו-קלאסיציזם העריץ של האדריכלות הרוסית, ציין כי "לרוסים יש מסורות אמנות נהדרות משלהם והם לא צריכים להתגמד לפני רומא". הפרויקט של תון היה צריך להפוך למודל עבור כנסיות אחרות בסנט פטרסבורג וברחבי רוסיה.
תקומה הסגנון הרוסי-ביזנטי
ב-1830 השלים תון את העיצוב השאפתני ביותר שלו, של קתדרלת אותו האיש ה"מושיע" במוסקבה.[1] סגנון התחייה הרוסי-ביזנטי אפיין את הפרויקט שלו, שנועד להדגיש את הדמיון של הכנסייה החדשה עם הקתדרלות הישנות של הקרמלין במוסקבה, לא מצא חן בעיני רבים מחבריו, שרצו לראות את הקתדרלה בנויה בסגנון נאו-קלאסי. למרות זאת, הקיסר אישר באופן אישי את עיצובו. תון ותלמידיו המשיכו לעבוד על הקתדרלה במשך 50 השנים הבאות, עד מותו של המאסטר ב-1881.בשנים 1836–1842 פיקח תון על בנייתה של כנסייה גדולה נוספת עם חלל פנים מרווח, שהייתה מוקדשת לגדוד סמנובסקי בסנט פטרבורג. התכנון השפיע אחר כך על עשרות עיצובים נאו-רוסים-ביזנטיים לכנסיות וקתדרלות בעיירות פרובינציאליות, כולל סוויבורג, ילץ, טומסק, רוסטוב-על-דון ועוד. כמה מפרויקטי ההחייאה שלו תועדו באלבום לעיצובי כנסיות (1836).
מ-1838 עד 1851 הועסק תון בבניית ארמון הקרמלין הגדול הנאו-רוסי ונשקיית הקרמלין במוסקבה. הארמון הגרנדיוזי, המפורסם בזכות חללי הפנים המפוארים עם 700 החדרים והאולמות שלו, נועד לסמל את הפאר של המדינה הרוסית. העיצוב היה נועז ושילב חלקים ממבנים קודמים שעמדו במקום. הארמון שימש ברציפות כמעון רשמי של הצארים הרוסיים, השליטים הסובייטים ונשיאי הפדרציה הרוסית. במקביל, שיקם תון את אחוזת איזמאילובו הנטושה לבית אבות לוותיקי מלחמות נפוליאון.
שנים מאוחרות יותר
העבודות החשובות האחרונות של תון היו תחנות הרכבת ניקולייבסקי במוסקבה ובסנט פטרבורג (1849–51). בתכנון שלו לתחנות, יישם האדריכל כמה מטכנולוגיות הבנייה החדשות ביותר. למרות יצירות פלדה גדולות ששימשו לבנייה, היו להם חזיתות ונציאניות ומגדלי שעון חיקוי של ימי הביניים שהסתירו בתחכום את תפקידם המודרני. שני המבנים, עדיין עומדים על תילם.
לאחר מותו של פטרונו, הקיסר, בריאותו הרופפת של תון מנעה ממנו לעבוד על פרויקטים אחרים מלבד הקתדרלה הגדולה במוסקבה.
הוא נפטר בסנט פטרבורג ב-1881.
גם במהלך חייו, רבים דחו את האדריכלות שלו כ"ביטוי ריאקציוני של שלטונו של העריץ". לאחר המהפכה הקומוניסטית, השלטונות הסובייטיים, תייגו את כנסיותיו כמכוערות והרסו בשיטתיות רבות מהן, כולל כל הכנסיות שלו בסנט פטרסבורג ובסביבתה ואת עבודת חייו, קתדרלת אותו האיש ה"מושיע".
נפילת השלטון הסובייטי ב-1991 הביאה לעניין מחודש בעבודתו של המאסטר הנאו-רוסי-ביזנטי.
קישורים חיצוניים
- קונסטנטין תון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Ton's Design, Moscow's Cathedral of Christ the Savior, 92-108
