קוסמופוליטניזם
קוסמופוליטניזם היא גישה פילוסופית, התומכת בהתעלות מעל להבדלים הלאומיים בין בני האדם. כלומר, גישתו של אזרח מדינת העולם המנותקת מזיקה תרבותית ואידאולוגית של מדינה אחת.
הגדרה
המונח קוסמופוליטניזם הוא תיאוריה פילוסופית-פוליטית שנגזרת מעקרונות הליברליזם ההומניסטי, אשר טוענת שכל האנשים בעולם שייכים לקהילה אחת הכפופה לאותם חוקים מוסריים גלובאליים. פילוסופים והוגים ליברליים וכן תאורטיקנים של המשפט הבינלאומי החלו לקדם את הרעיון הזה עוד בשלהי המאה שעברה, כדי לתאר את הכיוון בו ראוי שיתקדם הסדר העולמי החדש שהחל להתגבש לאחר מלחמת העולם השנייה, וביתר עוצמה לאחר נפילת חומת ברלין. לטענת החוקרים, הופעתה של קהילה אנושית אחת חוצת גבולות ולאום היא תוצאה מהליברליזם, שרואה באדם ובזכויותיו ערך עליון. המונחים קהילות, לאומיות, דתיות ועוד מונחים שונים הם פחות חשובים מאשר הכבוד והחירות של כל אדם ואדם באנושות[1]. בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית ישנה התהדקות של יחסים חברתיים ברמה כלל עולמית, כך שמקומות רחוקים נקשרים זה בזה באופן שבו המאורעות המקומיים מעוצבים ומושפעים על ידי אירועים שמתרחשים במרחק רב משם ולהפך[2].
הודות לגלובליזציה יש דמיון רב בין בני האדם במגוון היבטים של חייהם, ובכך נוצר כפר גלובלי. הגלובליזציה, ויחד איתה מהפכת המידע שמלווה אותה ומסייעת בהפצתה, משנות את היחס לטריטוריה ולגבולות.
קוסמופוליטניזם על ציר הזמן
המונח קוסמופליטניזם החל להופיע לראשונה ביוון העתיקה שהייתה אז מחולקת לערי מדינה. במאה ה-4 לפנה"ס ההוגה דיוגנס אמר את האמרה המפורסמת : "אני לא שייך לפוליס, אני מרגיש שאני אזרח של העולם". בכך לראשונה החלה להישמע התפיסה לפיה האזרח אינו נושא בחוב מוסרי, פוליטי, צבאי כלפי עירו בלבד[3].
הדוגמה החיובית הראשונה לקוסמופוליטניזם מגיעה מהסטואים בני המאה ה-3 לפנה"ס, שטענו כי הקוסמוס, אינו אלא פוליס, מפני שהקוסמוס מאורגן בסדר מופתי על ידי חוקי ההגיון. על פי הסטואים היות אדם טוב פירושו לשרת אחרים, הן בתוך מדינתם והן מחוצה לה. שירות זה כלל מעורבות פוליטית, אך גם הוראה של המידה האזרחית הטובה וייעוץ פוליטי. לעומת אבותיהם היוונים הסטואים סברו כי אדם קוסמופוליט יכול לשקול לעבור למדינה אחרת כדי לשרת את בני האנוש[4].
ברומא העתיקה עם התרחבות השטחים שנכבשו והתווספו לשלטון, החלה התרחבות טבעית במעמד האזרחות והמחויבות כבר הפכה להיות כלפי השלטון הרומי ולא כלפי העיר של האזרח כמו שהיה ביוון העתיקה. כאשר קיבלה על עצמה במאה ה-4 לפנה"ס רומא את הנצרות כדת רשמית עם הביטוי הנודע: "תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים"[5], דבר אשר שינה את הסדר ההיררכי והפך את מושג הקוסמופוליטניזם מדיון בין המקומי לגלובאלי לדיון בין דת לחילון[4].
במאה ה-20 בעקבות מלחמת העולם השנייה מושג הקוסמופוליטניזם חוזר שוב לתודעה, המדינות שניצחו טענו שהיסוד לשנאה הייתה בדאגה של כל מדינה לעצמה, והחלו תפיסות של שיתוף פעולה בין מדינות כדי למנוע עוד מלחמת עולם כמו זאת. בעקבות כך החלו לקום גופים בינלאומיים כמו האו"ם, בית הדין הבינלאומי בהאג שהוא קובע חוקים שחלים על כל העולם, ובכך קם גוף בין-לאומי בעל סמכות יותר מכל מדינה דבר שהוסיף לכך שהעולם הופך להיות כפר גלובאלי.
חינוך לקוסמופוליטניזם
תהליך האינטרנציונליזציה מנסה להתמודד עם השפעות הגלובליזציה על החינוך בעזרת קביעת המדיניות החינוכית והפעילות המעשית במדינות המערב[6].
החוקר דון ווינינק ערך מחקר שבדק את נושא החינוך לקוסמופוליטניזם ומידת השפעתו בהולנד בכמה מוסדות חינוך:
- בתי הספר הבינלאומיים- בתי הספר האלו מתאפיינים באוריינטציה בין לאומית בתכני הלימוד אשר נלמדים בבתי הספר והכנת התלמידים להתמודדות לקראת החיים בעולם המערבי הגלובלי העכשווי, בעזרת תוכני וערכי לימוד, כמו שלום עולמי, כבוד הדדי וקבלת תרבויות שונות מרחבי העולם. בתי הספר הללו מעניקים לבוגריהם תעודת בגרות בין לאומיות.
- מוסדות להשכלה גבוהה- כיום ישנם סטנדרטים [בין-לאומי|בין לאומיים]] עבור המוסדות להשכלה גבוהה ומכללות להוראה ברחבי העולם ככלל ובישראל בפרט. הדבר מתבטא בתוכניות לחילופי סטודנטים והוספת קורסים דונים במכללות ואוניברסיטאות שונות ברחבי העולם בנושא גלובליזציה.
מסקנות המחקר היו שבתי הספר הבינלאומיים המציעים את תוכנית הלימודים של IB והמוסדות להשכלה גבוהה הבינלאומיים הם בין החשובים במוסדות החינוך הפורמליים. מכיוון שבתי הספר האלו מהווים כמקומות מפגש לילדים, הורים וסטודנטים מכל רחבי העולם, ובכך תורמים להעברה ולהקמת תרבות בין לאומית והתפשטות רעיונית של הקוסמופוליטניזם כמכלול יכולות תרבותיות[7]. כמו כן יש השפעות על מידת החינוך לקוסמופליטניזם בהתאם למעמדות הקוסמפוליטניים שיש בחברה ובהתאם לנכסים הקוסמופוליטניים שיש להורים של הילדים כך הילדים ילכו למוסדות שמשלבים יותר בין לאומיות כחלק מרכזי מתוכנית הלימודים והערכים שלהם[8].
קוסמופוליטניזם בכלכלה
המטרה המעשית של הקוסמופוליטניזם הכלכלי הוא ליצור מצב של צדק חברתי - כלכלי שוויוני (צדק גלובלי) ולהניע תהליך של פיקוח ושימור של מצב שבו פערים כלכליים לא נוסקים אל על. התפיסה הקוסמופוליטנית הכלכלית מדברת על זה שיש דברים שצריכים להיות מוחלים בשווה על כל בני האדם בלי קשר לגבולות בין-לאומיים.
ישנם כמה גישות תיאורתיות בנוגע לקוסמופולטיניזם כלכלי:
- החוקר פרידריך האייק דגל בשיטת הליברטניזם שאומרת בכדי לממש את החירויות של הא זרחים ויצירת תועלת כלכלית מרבית יש לדגול בכלכלת שוק, אי התערבות המדינה בחיים הכלכליים והגנה על הזכויות קנייניות של האדם, כלומר חירות האדם חשובה יותר מכל מושג של מדינה והיא גלובלית יותר וקוסמופוליטית יותר[9].
- החוקרים מרתה נוסבאום ואמרטיה סן המציאו את "גישת היכולות" אשר אומרת שמטרת ההתפתחות הכלכלית היא הגדלת יכולת האדם לחיות חיים בעלי ערך. השוויון בין האנשים נמדד בהקשר ליכולות שלהם: מהי מידת החירות שיש להם לקדם או להשיג תפקודים שהם מעריכים[10].
קוסמופוליטניזם בתרבות
עניינו של הקוסמופוליטניזם התרבותי הוא בתגובה למפגש עם האחר והאחרות, כמו גם בעיצוב הזהות האישית בעולם משתנה.
התרבות היא חלק חשוב מחייו של האדם:
- יש לה תפקיד קריטי למימוש ערך האוטונומיה.
- החירות לבחור בחירות משמעותיות בחיינו תלויה בתרבות החברתית לה אנו שייכים.
- המבנה החברתי של החברה לה אנו שייכים יוצר את הקשר שבו אנשים מבצעים את הבחירות שלהם.
- האדם צומח בתוך תרבות מסוימת, מתוך התרבות הזו, ההקשר התרבותי הספציפי משפיע על ההחלטות של האדם.
- חברה, דת, חינוך, בידור, כלכלה - ניטעים משמעותית בהקשר תרבותי.
- היכולת ליצור ולעצב את תפיסת החיים הטובים כרוכה בחברות בתרבות חברתית מסוימת.
לפי התפיסה של הקוסמופוליטניזם יש צורך ברב-תרבותיות מכיוון שיש הרבה קבוצות חברה וכל אחת צריכה לקבל אוטונומיה והכרה מצד המדינה. כלומר, לא מספיק שוויון כלכלי חברתי של הליברליזם הקלאסי, צריך להוסיף שוויון תרבותי, להתחשב גם בתרבות של הפרט, ולאפשר לחברות שהן מיעוט שלא להיפגע מפני שהן מיעוט, ולא לפגוע להן באפשרות למימוש עצמי[11]. בקוסמופלטיניזם ישנה הדגשה על השינוי העצמי של צורות ושיח תרבותיים שמתרחשים כתוצאה מהדינמיקה בין המקומי לגלובאלי והפתיחות העולמית.
ראו גם
- קוסמופוליטיות
- אזרחות גלובלית
- ממשלה עולמית
- אינטרנציונליזציה בחינוך
- ילדי התרבות השלישית
- בגרות בינלאומית
הערות שוליים
- ^ Blank, Y. (2011). הממשות של הקוסמופוליטיות The Reality of Cosmopolitanism.
- ^ Norris, P. (2000). Global governance and cosmopolitan citizens. Governance in a globalizing world, 155, 173-175.
- ^ Inglis, D. (2014). Cosmopolitanism's sociology and sociology's cosmopolitanism: retelling the history of cosmopolitan theory from Stoicism to Durkheim and beyond. Distinktion: Scandinavian Journal of Social Theory, 15(1), 69-87.
- ^ 4.0 4.1 Leung, G. (2009). A critical history of cosmopolitanism. Law, culture and the humanities, 5(3), 370-390.
- ^ מתי פרק כ"ב, פסוק 21
- ^ גוסקוב, ע. (2017), על בטלותו של חינוך פטריוטי-קוסמופוליטי במדינת היהודים, דפים, 65,עמ' 33-11
- ^ Weenink, D. (2008). Cosmopolitanism as a form of capital: Parents preparing their children for a globalizing world. Sociology, 42(6), 1089-1106.
- ^ Weenink, D. (2007). Cosmopolitan and established resources of power in the education arena. International Sociology, 22(4), 492-516.
- ^ Palmer, T. G. (2003). Globalization, cosmopolitanism, and personal identity.
- ^ ענת הרבסט. (2010). תיאוריות של צדק חברתי., פרק ה', עמ' 96 -113
- ^ Skrbis, Z., Kendall, G., & Woodward, I. (2004). Locating cosmopolitanism: Between humanist ideal and grounded social category. Theory, Culture & Society, 21(6), 115-136.
