קיואו ודאצ'י
 | |
| לידה | 8 בספטמבר 1902 |
|---|---|
| פטירה | 5 בינואר 1995 (בגיל 92) |
| ענף מדעי | סייסמולוגיה |
| מקום מגורים | יפן |
| תרומות עיקריות | |
| מחקר רעידות אדמה עמוקות מוקד באזור ודאטי-בניוף | |
קִיוֹאוֹ וַדָאצִ'י (ביפנית: 和達 清夫, 20 בספטמבר[דרושה הבהרה] 1902 – 5 בינואר 1995) היה פרופסור לסייסמולוגיה בסוכנות המטאורולוגית של יפן. מחקריו על רעידות אדמה עמוקות קשרו את שמו באזור ודאטי-בניוף – תחום של מוקד רעידות האדמה המצוי באזורי הפחתה.
מחקרי רעידות אדמה
במחקריו על רעידות אדמה ביפן גילה ודאצ'י כי ככל שרעידות האדמה התקרבו לשוליים המזרחיים של אסיה, כך גדל עומקן. בשנת 1928 פרסם את הראשון מבין דוחות תצפיותיו, והמשיך לפרסמם עד שנת 1936. עבודתו סיפקה עדויות משכנעות לקיומן של רעידות אדמה עמוקות, והובילה לבנייתם של מודלים שעסקו במבנה התנועה במעטפת כדור הארץ.
השפעת מחקריו
בראיון משנת 1980 סיפר צ'ארלס ריכטר כי מצא מאמר של ודאצ'י בו נערכה השוואה בין רעידות אדמה רדודות לעמוקות, המראה הקבלה בין תזוזת הקרקע המקסימלית לבין המרחק ממוקדי רעידות האדמה. מאמר זה סייע לריכטר בפיתוח הסולם הסייסמי הקרוי על שמו: סולם ריכטר.[1]
מחקריו של ודאצ'י – ששימשו תמיכה יסודית לתאוריית טקטוניקת הלוחות – היו הסיבה העיקרית להחלטת עורכי המגזין "Journal Of Geophysical Research" להקדיש לו חלק נרחב בגיליון שיצא ב-10 בדצמבר 1987.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
