קינאם

חתיכות אגארווד במכירה פומבית ביוקוהמה יפן, 2018

קינאם (בווייטנאמית: Kỳ nam; ביפנית: 伽藍, Kyara) הוא סוג של אגרווד (Agarwood), עץ ריחני כהה ועשיר בשרף המופק מלב העץ של עצי אקווילריה (Aquilaria) לאחר זיהום (טבעי או מלאכותי) על ידי פטרייה מסוג Phaeoacremonium parasitica. הקינאם נחשב ל"מלך האגר" בשל איכותו הגבוהה ביותר, תכולת השמן הגבוהה שלו (הגורמת לו לשקוע במים) וריחו המורכב והרב-שכבתי. הוא משמש בעיקר לקטורת, בשמים ורפואה מסורתית, ונמכר במחירים גבוהים במיוחד, עד מאות אלפי דולרים לק"ג בודד בחומר טהור איכותי. הקינאם מופק בעיקר מיערות טרופיים בווייטנאם, אינדונזיה, בורנאו וסין (האי היינאן), והוא מהווה חלק חשוב בתרבויות הינדיות, בודהיסטיות, מוסלמיות וסיניות במשך אלפי שנים.

היסטוריה

השימוש באגר, ובפרט בקינאם, מתוארך אלפי שנים אחורה. הוא מוזכר בטקסטים עתיקים כמו הוודות ההינדיות (כ-1400 לפנה"ס), ובשמות כגון עוּד (בערבית عود) בערבית (עץ שמיימי). בסין, הוא מופיע בספר הרפואה "מינג יי ביה לו" (מאות 4–6 לספירה), וביפן – בניהון שוקי (712 לספירה) ובאוצרות שוסואין, שם נשמרה דגימה מהמאה ה-8 מקמבודיה.

בווייטנאם, תחת שליטת שושלת נגויאן (מאות 16–18), היה לקינאם מונופול מסחרי, כאשר פאונד אחד נמכר ב-15 טאלים בשוק חוי-אן ו-600 טאלים בנגסאקי ביפן. במצרים העתיקה שימש לטקסי הלוויה, ובמסורת האיסלאמית – להקטרה במסגדים. במזרח התיכון ובדרום-מזרח אסיה, סחר בקינאם הניע מסלולי מסחר עתיקים, והוא נחשב לאחד העצים היקרים בעולם עקב נדירותו והסיכון בהכחדה.

יצור והיווצרות

הקינאם נוצר בתהליך טבעי ארוך טווח (עשרות עד מאות שנים) בעצי אקווילריה, בעיקר A. crassna, כאשר זיהום פטרייתי גורם לעץ לייצר שרף הגנתי. התהליך כולל מוטציות דמויות סרטן, המושפעות מגורמים כמו אדמה, אקלים, פטריות וגורמים חיצוניים (כגון ברק או נזק מחרקים). לא כל העצים או האזורים מייצרים קינאם; הוא נדיר במיוחד באזורים הרריים בווייטנאם (כגון נה-טרנג, אנ-קה וטאן-לין).

שלבי ההיווצרות

הקינאם עובר שלבים מובהקים:

1. טוק הואונג (Toc Huong): השלב הפרימיטיבי ביותר, שונה מאגר רגיל. העץ בעל מרקם גס, ורידי שמן דקים וישרים, צבע צהוב בהיר ושעווי. הריח טבעי וחזק בטמפרטורת החדר, מתוק ופרחוני מעל 220°C. רבים מהאזורים מייצרים אותו, אך לא כולם מתקדמים.
2. קי הואונג (Ki Huong): שלב שני, באזורים ספציפיים. ורידי שמן עבים יותר, צבע כהה יותר ("ספוג מים"). ריח מתוק יותר, רב-שכבתי, דמוי קינאם. אינו שוקע במים, אך משמש כתחליף טוב לקטורת ושמנים. מסווג לצבעי קווים: לבן, ירוק, צהוב ושחור.
3. קינאם (Ki Nam): השלב הגבוה ביותר, נדיר ביותר. שמן צפוף ושקוף, גמיש ושעווי, שוקע במים. הריח רב-שכבתי, משתנה עם הזמן (פרחוני ב-260°C, יציב בטמפרטורות גבוהות), ללא גירוי. שכבה מחומצנת עליונה עלולה להחליש את הריח הראשוני, אך הסרתה משחררת ריח חזק ומסחרר.

הקינאם יכול להיווצר בגזע, חללים, ליבה, קליפה חיצונית ("קי-בי") או שורשים, עם מאפיינים שונים. נזק מחרקים (כגון נמלים) יוצר צורות אטיפיות, אך אלה נחותות יותר.

סוגים

הקינאם מסווג לארבעה סוגים עיקריים על פי צבע: לבן, ירוק, צהוב ושחור. אין סוג סגול (הסגול מתייחס לצבע השמן, שמופיע בכל סוג). הקינאם הירוק עלול להראות סגול, עם ריח אנרגטי ו"תו מסתורי" פחות מתוק. סוגים נוספים כוללים וריאציות גאוגרפיות ומבניות (גזע/שורש). ביפן, הוא מקביל ל"קיארה" הצעירה או "שין קיארה" – הדרגה הגבוהה ביותר של ג'ינקו (אגר).

שימושים

הקינאם משמש בעיקר ל:

• קטורת ובשמים: כחומר בסיס לבשמים (שמן עוּד - Oud oil), עם תשואת שמן נמוכה (עד 20 מ"ל מ-70 ק"ג עץ). הריח כולל נגיעות עץ-מזרחיות, פירות-פרחוניות, וניל, מוסק וענבר.
• רפואה מסורתית: כחומר מחטא, מרענן נשימה, לטיפול בבעיות קיבה, דיזנטריה וכאבי ריאות/כבד (לפי דיוסקורידס, סוטרה סמהיטה והמסורת המוסלמית).
• פיסול ואמנות: חריטות יד.

בטיבט, קיימים זנים מיוחדים (צהוב, לבן, שחור). השמן מופק בדיסטילציה קיטורית, ומכיל מעל 150 תרכובות, בעיקר טרפנואידים.

משמעות תרבותית

הקינאם בעל ערך רוחני גבוה בתרבויות רבות. ביפן, קיארה משמש בטקסי קודו (ריח טקסי). בסין ובמזרח התיכון – כ"קדוש", סמל למזל וחלומות. במסורת הווייטנאמית, הוא קשור לטקסים דתיים, ומביא "אנרגיה" רוחנית. הריח המיסטי שלו ("קי-יין" בסינית – ריח מסתורי) נחשב למשנה מצב רוח ומעורר השראה, והוא מוזכר כסמל של נדירות ויוקרה. במסורת הבודהיסטית וההינדית, הוא חלק מטקסים "קדושים", ובאסלאם – להקטרה.

קישורים חיצוניים

• פורום על אגר וקינאם

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קינאם42261297