קיפאון פנים
קפאון פנים היא תופעה הבאה לידי ביטוי בהופעת סדר גבישי (ארוך טווח) בשכבות הפנים של נוזל.
התופעה התגלתה (נסיונית) בתמיסות אלקאנים ופולימרים דומים בתחילת שנות ה-90 של המאה העשרים על ידי שתי קבוצות בו זמנית. קבוצתו של פרופ' ג'ון ארנשו (אוניברסיטת קווין בבלפסט, אירלנד) חקרה את התופעה על ידי פיזור אור, אך שיטה זו לא אפשרה לקבוע את עובי השכבה הקפואה והאם היא אכן מסודרת. במקביל פרסמה את מחקרה קבוצה בראשות פרופ' משה דויטש (אוניברסיטת בר-אילן) ד"ר בן אוקו (המעבדה הלאומית ברוקהייבן - ניו-יורק) וד"ר אריק סירוטה (תאגיד הדלק הבינ"ל- אקסון) אשר חקרה את התופעה באמצעות השתקפות קרני רנטגן שאפשרה להם להראות שהשכבה הקפואה היא שכבה אחת בה מסודרות המולקולות במקביל לנורמל לשכבת הפנים ובמבנה המערכת הגבישית ההקסגונלית.
תופעה דומה שהתגלתה על ידי פרופסור ג'נס אלס-נילסן (המעבדה הלאומית ריסו-דנמרק) ופרופסור פיטר פרשן (אוניברסיטת הרווארד) בתחילת שנות ה-80, תיארה הופעה של "פאזה סמקטית" בפני המשטח של נפח נוזלי בעל "פאזה נמטית" בגבישים נוזליים. אולם, בתופעה זו שכבת הפנים לא הייתה מסודרת או מוגבלת לשכבה אחת בלבד. מאז גילוי התופעה באלקאנים נצפתה התופעה במגוון רחב של פולימרים ובין מצבי צבירה שונים: נוזל-אוויר, נוזל-מוצק ו-נוזל-נוזל. תופעת קפאון הפנים מייצגת את ההיפך מהתופעה המוכרת והנפוצה יותר- "המסת פנים".