קלוס (רשות מקומית)

קלוס
Klos
מדינה	אלבניה
מחוז	דיבר
גובה	277 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ במטרופולין	12,172 (2023)
קואורדינטות	41°29′58″N 20°05′40″E / 41.49944°N 20.09444°E
	https://bashkiaklos.gov.al
	(למפת אלבניה רגילה) טירנה בראט שקודרה דורס הים היוני הים האדריאטי יוון מקדוניה; הצפונית; קוסובו מונטנגרו קלוס

ערך זה עוסק ברשות מקומית באלבניה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קלוס (פירושונים).

קלוס (באלבנית: Klos, אופן היידוע באלבנית: Klosi) היא עיירה ורשות מקומית השוכנת במחוז דיבר אשר בצפון מרכזה של אלבניה.

גאוגרפיה ומינהל

ב-2015 במסגרת רפורמה שבוצעה בשלטון המקומי האלבני, הוקמה הרשות המקומית קלוס ובה עוד שלושה יישובים בנוסף לעיירה קלוס. קלוס שוכנת בעמק המוכנה מאט, לגדות הנהר מאט (אנ'). העיירה שוכנת כ-29 קילומטרים מטירנה בירת אלבניה. ב-2023 התגוררו בעיירה 6,344 תושבים.^[1]

האקלים באזור הוא הררי-יבש למחצה, עם מאפיינים יבשתיים: חורפים קרים ומושלגים וקייצים מתונים ונעימים. הטמפרטורה הממוצעת בינואר נעה סביב −3°C עד +5°C, וביולי סביב 22–26°C ביום. כמות המשקעים השנתית נעה בין 1,100 ל-1,300 מ״מ, ורובם יורדים בחודשים נובמבר–אפריל.

היסטוריה

כפר בשם "קילוס" מופיע לראשונה בדפתר עות'מאני מ-1467 ובו התגוררו שמונה משפחות. במהלך התקופה העות'מאנית היה היישוב קטן ומרוחק, ונשען בעיקר על חקלאות ומסחר מקומי מוגבל. בתקופת מלחמת הבלקן הראשונה נכבש האזור על ידי הארמייה הסרבית השנייה, ולאחר תום מלחמת הבלקן השנייה סופחה האזור לשטח אלבניה. במהלך מלחמת העולם הראשונה (1914–1918) היה נתון השטח לשלטון מתחלף של מעצמות המרכז ומדינות ההסכמה.

ב-1939 נכבשה אלבניה על ידי איטליה הפשיסטית, וקלוס נכללה באזורי השלטון האיטלקיים. ב-1943, במהלך מלחמת העולם השנייה בעקבות הסכם שביתת הנשק עם איטליה, כבש הוורמאכט את אלבניה. ב-1944 שוחרר האזור על ידי כוחות צבא בריטיים ופרטיזנים קומוניסטיים בראשות אנוור הוג'ה אשר תפס את השלטון במדינה. בתקופה הקומוניסטית התפתחה באזור תעשייה המבוססת על כריית מתכות כגון כרום.

סתיו העמים לא פסח על אלבניה, ובראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 קרס השלטון הקומוניסטי במדינה. עם המעבר לכלכלה חופשית, הורע המצב הכלכלי, והייתה הגירה שלילית מהעיירה, בעיקר הגירת עבודה למדינות שכנות, ומגמה זו נמשכה גם במהלך המאה ה-21, כאשר בין השנים 2011–2023 חל קיטון של 27 אחוזים במספר תושבי הרשות.^[2] במהלך העשור השלישי של המאה העשרים ואחת התבססה כלכלת העיר על חקלאות ותיירות.