קליקסטוס השלישי (אנטי-אפיפיור)
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. קַלִיקְסְטוּס השלישי (בלטינית: Calixtus III; מת בין 1180 ל-1184) היה אנטי-אפיפיור מספטמבר 1168 ועד להתפטרותו באוגוסט 1178. הוא היה האנטי-אפיפיור השלישי שנבחר תוך התנגדות לאפיפיור אלכסנדר השלישי במהלך מאבקו של האחרון עם פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
השם שבו הוטבל קליקסטוס היה יואנס (Ioannes, השם הלטיני של יוחנן). הוא הצטרף למנזר סטרומה (Struma) של המסדר הוואלומברוסיאני (אנ') ליד ארצו כילד. בנובמבר 1158 הציב הקיסר את המסדר תחת הגנה אימפריאלית. באותה תקופה, היה יואנס אב המנזר של סטרומה ואחד התומכים החשובים ביותר של הקיסר בטוסקנה. לאחר הבחירות השנויות במחלוקת של האפיפיור בשנת 1159, הוא תמך במועמד הקיסרי ויקטור הרביעי (אנ') על פני אלכסנדר השלישי. הוא זכה לתגמול מוויקטור במינויו כקרדינל-בישוף של אלבאנו, אך הוא לא הוסמך מיד לבישוף, אלא המשיך בתור אב מנזר.[1]
לאחר מותו של יורשו של ויקטור, פסקליס השלישי (אנ') ב-20 בספטמבר 1168, התאספו תומכיו ברומא כדי לבחור (אנטי) אפיפיור חדש. יואנס נבחר באותו חודש. הוא נטל את השם קליקסטוס ושלח את אומפרדו (Umfredo), (פסאודו-)קרדינל של כנסיית סנטה סוזנה (אנ'), לגרמניה כדי להודיע לפרידריך על בחירתו.[1] הוא מצא את הקיסר בדיאט האימפריאלי (אנ') (אספת נבחרים המכונסת על ידי הקיסר) בבמברג ביוני 1169. פרידריך, שהיה במשא ומתן עם אלכסנדר השלישי לסיום הפילוג באותו זמן, לא הכיר מיד בבחירה של קליקסטוס. לפי הקרדינל בוסו מסנטה פודנציאנה (אנ'), תומך של אלכסנדר השלישי, פרידריך "הצטער עמוקות בנפשו" על בחירתו של קליקסטוס, שאותו לא פגש מעולם.[2] למרות זאת, פרידריך הביע את כוונתו לנוע עם צבאו לאיטליה בשנת 1170 כדי להחזיר את אחדות הכנסייה. עם זאת, משלחת כזו לא התקיימה.[1]
בשלהי שנת 1169, שלח קליקסטוס את אומפרדו וסיגווין, הקרדינל-בישוף של ויטרבו, כשליחים אפיפיוריים לגרמניה. הם הביאו פליום עבור בולדווין הראשון, הארכיבישוף החדש של ברמן. פרידריך הורה לאסוף תרומה כספית בגרמניה עבור קליקסטוס.[1] פרידריך הכיר בקליקסטוס רק לאחר שהמשא ומתן שלו עם אלכסנדר נכשל. האנטי-אפיפיור היה בעיקר קלף מיקוח שבעזרתו יכול הקיסר ללחוץ על אלכסנדר, והייתה לו רק תמיכה גאוגרפית מוגבלת בהשוואה לוויקטור הרביעי ופסקליס השלישי. הוא שלט ברומא עצמה, אך זכה להכרה רק בחלק ממדינת האפיפיור, בטוסקנה מולדתו ובחבל הריין. הוא ושליחיו הנפיקו זכויות למספר מנזרים באזור הריין העליון (אנ').[1] הוא התגורר בעיקר בוויטרבו.
בשנת 1173, שלח קליקסטוס את מרטין, הקרדינל-בישוף של טוסקולום, לגרמניה בתור שליח אפיפיורי כדי לעזור לתווך בברית בין פרידריך ללואי השביעי, מלך צרפת. במשך שלוש השנים הבאות לא ידוע דבר על פעילותו של קליקסטוס. פרידריך, כשזה הפך למועיל עבורו מבחינה פוליטית, לאחר תבוסתו בקרב לניאנו, החליף את תמיכתו באלכסנדר כאפיפיור. בנובמבר 1176, הוא חתם על הסכם אנאני, שעם זאת, הגן על קליקסטוס בכך שהעניק לו ראש מנזר והחזרת הקרדינלים שהסמיך למשרותיהם הקודמות. תנאים אלה אושרו בחוזה ונציה (אנ') ביולי 1177.[1]
קליקסטוס לא הכיר מיד בתנאי חוזה ונציה, אך בשנת 1178 הצעיד הארכיבישוף כריסטיאן, ארכיבישוף מיינץ (אנ'), הקנצלר הקיסרי, צבא לאיטליה כדי להשתלט מחדש על מדינת האפיפיור ורומא עבור אלכסנדר. זה הפך את מיקומו של קליקסטוס בוויטרבו לבלתי ניתן להגנה, והוא ברח למונטה אלבאנו (Monte Albano). ב-29 באוגוסט 1178 נכנע קליקסטוס לאלכסנדר השלישי בטוסקולום והתכחש לקרע בכנסייה.[1] האפיפיור אירח אותו במשתה. כמה מהתומכים העקשנים שלו ביקשו להחליף אותו באנטי-אפיפיור חדש, ובחרו באחד, "לנדו די ססה"(Lando di Sezze), כאנטי-אפיפיור בשם אינוקנטיוס השלישי (אנ').
אלכסנדר מינה את קליקסטוס לרקטור (מנהיג אדמיניסטרטיבי של קהילה דתית) של בנוונטו. הוא עדיין מילא תפקיד זה ב-1180, אבל ידוע שב-1184 הוא כבר לא היה בחיים.[1]
קישורים חיצוניים
- קליקסטוס השלישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
