קלרה בראון
| ידועה בשל | סיוע לעבדים משוחררים להתיישב במערב ארצות הברית |
|---|---|
קלרה בראון (באנגלית: Clara Brown; בסביבות 1800-1885) הייתה מנהיגה קהילתית, אשר לאחר ששוחררה מעבדות בווירג'יניה, סייעה להתיישבות של עבדים משוחררים במהלך תקופת הבהלה לזהב בקולורדו.
תחילת דרכה
קלרה נולדה לעבדות בסמוך לאינדפנדנס, מיזורי בסביבות 1 בינואר 1800. בגיל צעיר קלרה ואמה נמכרו לאמברוז סמית', מגדל טבק מווירג'יניה, ועבדו בשדותיו. היא אז עברה עם משפחת סמית' לקנטקי.[1]
קלרה נישאה לעבד בשם ריצ'רד בגיל 18. היו להם ארבעה ילדים: ריצ'רד, מרגרט, פאולינה אן ואלייזה ג'יין, תאומות. פאולינה אן טבעה בגיל 8. ב-1835, כשנפטר סמית', קלרה ומשפחתה נמכרו במכירה פומבית, כל אחד נמכר בנפרד ונשלח למקום שונה, ומרוחק. קלרה נמכרה לבעל מטע מקנטאקי, ג'ורג' בראון.[2]
חירות
.jpg)
בגיל 56 זכתה קלרה בראון בחירותה, על פי הוראות צוואתו של ג'ורג' בראון. היא עזבה את מדינת קנטקי מיד עם קבלת התעודות.
בראון נשכרה כמשרתת וטבחית על ידי משפחה שיצאה מערבה מנקודת המוצא בלוונוורת, בטריטוריית קנזס. משם בראון היה נשכרה על ידי קולונל בנג'מין ודסוורת, באפריל 1859, כדי לבשל עבור 26 גברים בקרון הרכבת. היה זה מסע חם ומפרך בן שמונה שבועות לדנבר, קולורדו, שנעשה אף יותר קשה עבור בראון בשל תלונותיו של אחד הגברים מהדרום על כך שנוסעת עמם אישה שחורה. בראון נחשבת לאישה השחורה הראשונה בבהלת הזהב של קולורדו.[3]
באזור דנוור, בראון התיישבה באורריה הסמוכה, שם עבדה במאפייה. היא הייתה אחת החברים המייסדים של בית ספר של יום ראשון הבלתי-מקושר דתית בעיר, דרך קשריה עם שני אנשי דת מתודיסטים. בשל מספר הכורים הגדל, בראון הקימה את המכבסה הראשונה במחוז גילפין, במה שלימים היה לסנטרל סיטי, קולורדו. היא גם עבדה בתור מיילדת, טבחית ומטפלת. הכנסתה של בראון גדלה באופן משמעותי כאשר היא הרחיבה את עסקי הכביסה, לאחר שהכניסה שותף לעסק. היא השקיעה את רווחיה במכרות, ובתוך מספר שנים חסכה סכום גדול והייתה הבעלים של 16 מגרשים בדנוור, 7 בתים בסנטרל סיטי, ונכסים ומכרות בסלע, ג'ורג'טאון, ואיידהו ספרינגס.
בראון נתנה בנדיבות למען קהילתה. היא אירחה מפגשי התפילות הראשונים של הכנסייה המתודיסטית בביתה, וסייעה לאנשים נזקקים, בין אם היו אלה תושבים אירו-אמריקאים חדשים או ילידים אמריקאים. היא כונתה באהבה "דודה קלרה," וביתה היה ל"בית חולים, בית, ומקלט עבור החולים והעניים." הכנסייה הקתולית וכן הכנסייה הפרוטסטנטית הראשונות בהרי הרוקי נבנו בחלקם באמצעות תרומות של בראון.
החיפוש אחר משפחתה והסיוע לעבדים לשעבר
בראון שלחה מכתבים כדי לאתר את המשפחה שלה, בסיוע של חברים שידעו לכתוב. בראון שמעה כי בעלה ריצ'רד ובתה מרגרט נפטרו, ושבנה ריצרד נעלם ללא עקבות, אבל היא נשבעה להמשיך בחיפושה אחר בתה אלייזה ג'יין. עם סוף מלחמת האזרחים, היא מכרה את נכסיה על מנת לחזור לקנטאקי. היא לא מצאה את אלייזה ג'יין, אבל היא עזרה ל-16 (או 26) קרובי משפחה ואחרים, כולם עבדים לשעבר, לנסוע לקולורדו, וכשהגיעו לשם, עזרה להם למצוא עבודה ומגורים. בראון גם נסעה לקנזס ב-1879, כדי לעזור לעבדים לשעבר "לבנות קהילה ולעבוד את האדמה." בגיל שמונים, כבר התרוקנו חשבונותיה של בראון, בשל הכסף שתרמה, מאמציה לאיתור משפחתה, וכן גם מרמה שנהגו בה סוכני נדל"ן מושחתים.[4]
בראון עברה לדנוור, כשלא יכלה עוד לחיות בגובה הרב שבהרים מבחינה בריאותית, והתגוררה בבית של חברה. אחרי שנים של כתיבת מכתבים, בראון שמעה שבתה אלייזה ג'יין בחיים, ומתגוררת בקאונסיל בלאפס, איווה, היא נסעתה לשם, והיא בת 82, כדי לפגוש אותה. העיתון של קאונסיל בלאפס דווח על ביקורה ב-4 במרץ 1882 ובו נכתב כי בראון היא "עדיין חזקה, נמרצת, גבוהה, שערה עבה עם פסים אפורים, פניה טובי לב". בראון חזרה דנוור עם הנכדה שלה לאחר ביקור ממושך, ומאוחר יותר באה לבקר אותה בתה אלייזה ג'יין, שנשארה עד מות אמה.
בשל תפקידה החלוצי בהיסטוריה של קולורדו, היא נבחרה כחברה באגודת חלוצי קולורדו ורואיינה על ידי עיתון "הדנוור טריביון" ב-26 ביוני 1885.
מותה ומורשתה
קלרה בראון נפטרה בדנוור ב-23 באוקטובר 1885 ונקברה בבית העלמין ריברסייד.[5] ללווייתה הגיעו נכבדים רבים ממדינת קולורדו, כולל ראש העיר דנוור ג'ון לונג רולט והמושל ג'יימס בנטון גרנט. בבית האופרה של סנטרל סיטי, ייסדו מושב זיכרון על שמה.
היא הוכנסה להיכל התהילה לנשים של קולורדו.[6]
הערות שוליים
- ^ Clara Brown Biography, A&E Network.
- ^ Clara Brown, Biography (ארכיון)
- ^ “Aunt” Clara Brown, Colorado Historical Society
- ^ Brown, Clara (1803–1885), BlackPast.org
- ^ Clara Brown, Find a Grave
- ^ Clara Brown, Colorado Women's Hall of Fame
