קסטנייטות
פרק זה טעון עריכה. אנא 
הקסטנייטה (בעברית: עַרְמוֹנִיּוֹת) היא זוג כלי הקשה אידיופוני, שהמצאתה מיוחסת לתרבות הפיניקית בתקופת האלף ה-1 לפנה"ס. היא הופצה בארצות הים התיכון אך לאורך השנים שימשה בעיקר בתרבות של ספרד בה נשמר מעמדה עד היום ככלי נגינה לאומי מסורתי.
הקסטנייטה מורכבת לרוב משתי פיסות עץ קעורות הקשורות זו לזו באמצעות שרוך שמושחל דרך חור הנקוב בכל פיסה. את השרוך כורכים סביב האגודל ומקישים את פיסות העץ זו בזו בעזרת האצבעות.
השימוש בקסטנייטות נפוץ בעיקר במוזיקה לטינית, ספרדית, צוענית ומורית ובפרט פלמנקו.
קסטנייטות - Castanuelas
חיפוש מקור המילה "קסטנייטות" מוביל למילה הספרדית "Castanaeta" או "Castañuelas" שנגזרות מהמילים בספרדית castaño (עץ ערמונים) או castaña (פרי הערמון)[1]. הקסטנייטות משתייכות למשפחת כלי ההקשה. הן מורכבות משני חלקים דמויי צדף עשויים מעץ קשה או חומר סינתטי. הן באות בזוגות, זוג קסטנייטות לכל יד, כך שכל יד יכולה להפעיל את הקסטנייטות בנפרד כדי ליצור ליווי קצבי למוזיקה ולריקוד.
היסטוריה
הקסטנייטות אינן ייחודיות לספרד. התיעוד הראשון בהיסטוריה מתחיל במצרים העתיקה, בשנת 3000 לפני הספירה. הקסטנייטות היו קיימות בצורה פרימיטיבית, ובנויות ממקלות עץ חלולים בצידם השטוח, והיו מוחזקות ביד אחת[2].
מהמאה השישית לפני הספירה ישנן עדויות מצוירות המראות נשים וגברים הרוקדים ומנגנים ב- Karotala- מקלות הקשה עשויים מעץ[3].
הקסטנייטות, וכלים מוזיקליים אחרים בעלי קולות דומים, קיימים בצורות שונות במקומות שונים בעולם. ה- Kasik הטורקי, ה- Yotsudate היפני וה-Kartali ההודי. כל אלה מופעלים על ידי הרקדן בזמן הריקוד.
סגנונות
קיימים שני סגנונות להפעלת הקסטנייטות הספרדיות (Castañuelas): הסגנון הקלאסי והסגנון העממי. שני הסגנונות נכונים הן למוזיקה והן ריקוד.
- הסגנון הקלאסי הספרדי, הידוע בשמו הספרדי "קלאסיקו אספאניול" (Clásico Español) הוא סגנון ריקוד בימתי המבוסס על כוריאוגרפיות מדויקות לפי מוזיקה של מלחינים ספרדיים ביניהם: מנואל דה פאייה, אלבניז, גראנדוס ועוד. גם מלחינים בני ארצות אחרות שילבו קסטנייטות ביצירותיהם. לדוגמה, המלחין הצרפתי ביזה שילב אותן ביצירתו "כרמן". בשנת 1861 היוצר והמלחין הגרמני וגנר, כתב יצירה מוזיקלית הנקראת "Venusberg Music Tannhauser" ושילב בתוכה פרקים נבחרים שנכתבו במיוחד עבור הקסטנייטות.
- בסגנון העממי הקסטנייטות מתנגנות לצלילי שירים המתארים בעיקר שמחה, וכן נוטלות חלק במוזיקה של להקות השרות שירי עם ספרדיים באנדלוסיה. לדוגמה בריקוד הנקרא סביאנס (Sevillanas) שהוא ריקוד עם מסביליה.
הרקדן הראשון שהופיע עם קסטנייטות יחד עם תזמורות סימפוניות היה הרקדן האמריקאי קרולה גוי (Crola Goya) בשנת 1955[4].
השיטה לנגינה בקסטנייטות
הקסטנייטות בריקוד הספרדי מוחזקות בשתי הידיים כאשר יד ימין (היד הדומיננטית) מנגנת את הליווי ואילו הקסטנייטה המוחזקת ביד שמאל היא לנתינת קצב קבוע. זוג הקסטנייטות מחוברות בשרוך אלסטי. הן מוחזקות על גבי האגודלים, ומופעלות על ידי שאר האצבעות[5].
כל זוג קסטנייטות מורכב מ"זכר" ו"נקבה". כדי להבחין ביניהן צריך להסתכל על הסימנים במקום בו נמצא השרוך. החלק "הגברי" הוא זה שאין בו חריץ, והוא מוחזק ביד הלא דומיננטית. הצליל שמשמיעה הקסטנייטה הזו הוא רציני יותר בהשוואה לזה של "הנקבה" המוחזקת ביד הדומיננטית. הקשה בקסטנייטה "הגברית" מתבצעת באצבע מספר 2 או 3.
הקסטנייטה ביד הדומיננטית מסומנת על ידי חריץ הנמצא במקום בו נמצא השרוך. הצליל "הנקבי" הוא אקזוטי יותר, והדרך המקובלת ביותר לנגינה היא שימוש באצבעות לפי הסימון: זרת- (1), קמיצה- (2), אמה- (3) ואצבע- (4).
שפת הלימוד לנגינה/נקישה בקסטנייטות
פרק זה טעון על מנת לנגן בכלי נגינה מערביים יש ללמוד החזקה נכונה של הכלי וכן ללמוד תווים כחלק מתוכנית לימוד הנגינה. לא כך הדבר בניגון קסטנייטות. על מנת לנגן בכלי הקשה זה, אין הכרח בלימוד תווים באופן מסודר, למרות שקריאת תווים יכולה להועיל.
לתפעול הכלי נחוצה ידיעת השפה המקצועית, וכן שינון המושגים המקצועיים הספציפיים לשימוש בקסטנייטות. המושגים נוצרו על ידי אנשים בעלי כישרון מוזיקלי טבעי, שהיו ללא השכלה מוזיקלית מוסמכת. סימני הצלילים נכתבו כפי שנשמעו. פירוט המושגים לנגינה בקסטנייטות:
1) הקשה באצבע מספר 3 (בשתי הידיים לסירוגין):
- הקשה ביד הדומיננטית נקראת פי. (Pi)
- הקשה ביד השנייה נקראת טה. (Ta)
- מיקום ההקשה: ההקשה מתבצעת בחלק התחתון של הקסטנייטה באזור האמצעי של הקשת התחתונה של הקסטנייטה.
2) הקשה באצבעות מספר 3 בשתי הידיים בעת ובעונה אחת:
- הקשה בשתי אצבעות יד ימין ושמאל נקראת פם. (Pam)
- מיקום ההקשה: ההקשה מתבצעת בחלק התחתון של הקסטנייטה באזור האמצעי של הקשת התחתונה של הקסטנייטה.
3) הקשה באצבעות 4, 3, 2, 1. ביד הדומיננטית:
ההקשה מתבצעת באמצעות פעולת "גירוד" (Raspado) בין אצבע לאצבע.
- "גירוד" איטי בכל האצבעות (ביד הדומיננטית) נקרא קאראטייה (Carretilla)
- "גירוד" מהיר בכל האצבעות (ביד הדומיננטית) נקרא רריאה (Rrya)
לדוגמה: אצבע מספר 1 מקישה ולאחר מכן "מגרדת" את הקסטנייטה, ואצבע מספר 2 באה במקומה. מה שמתקבל הם שני צלילים רצופים, וכך הלאה בכל שאר האצבעות.
נגינת הרריאה מתבצעת בשילוב עם היד הלא דומיננטית, כאשר האצבע היחידה שמנגנת ביד זו היא אצבע מספר 3בלבד. בנגינת כל חמשת הצלילים (ביד הדומיננטית נשמעים ארבעה צלילים רצופים וביד השנייה נשמע צליל אחד) מתקבל רצף צלילי ארוך המורכב מחמישה צלילים רצופים המחוברים זה לזה - צלילים המזכירים קול דהירת סוסים. בשפת המוזיקה המקצועית רצף צלילים אלה נקרא "טריל" המקדים את הצליל. נגינת הרריאה דומה לפריטת הגיטרה, ראסגאר (Rasguear)[6]. 4) מפגש בין שתי הקסטנייטות (ללא שימוש באצבעות):
שתי הקסטנייטות מקישות זו בזו נקרא צ'וקה (Choque) ובתרגום מספרדית: תאונה.
סיכום מקרא סימני ההקשה: פי (Pi), טה (Ta), פם (Pam), קאראטייה (Carretilla), רריאה (Rrrya), טריל המקדים את הצליל וצ'וקה (Choque)
לסיכום, הליווי המוזיקלי בעזרת קסטנייטות מבוסס בדרך כלל על צירופים של צורות נגינה שונות, אשר מוסיפות לריקוד הפלמנקו עושר ריתמי, כאשר השימוש בהן מבוצע באופן עדין ואמנותי[7]. מבצע קובייה עולמית ארחה את הקסטנייטה בתור כלי מיוחד של ספרד..15:40, 10 בפברואר 2009 (IST)
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
