קרב מויה
| תאריכי הסכסוך | 1046 לפנה"ס – הווה (כ־3,070 שנה) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מויה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מוחץ לג'ואו ונפילת שושלת שאנג | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב מוּיֶה (בסינית: 牧野之戰, בפין-יין: Mùyě zhī zhàn) הוא קרב שהתנהל בשנת 1046 לפנה"ס בין מלך שושלת שאנג האחרון, המלך ג'ואו-סין, ותומכיו למלך השני של שושלת ג'ואו, המלך וו ותומכיו. הניצחון המכריע של המלך וו הביא לנפילתה של שושלת שאנג ולהפיכתה של שושלת ג'ואו לשליטתה של הציוויליזציה הסינית למשך כמעט 800 שנים. בשל החשיבות של תוצאותיו נחשב הקרב לנקודת מפנה בהיסטוריה הסינית.
רקע לקרב
שושלת ג'ואו התפתחה והתחזקה במשך שנים רבות בזמן שלטונה של שושלת שאנג. האזור בו שלטו היה ממערב למרכז של שאנג, על גדת נהר ווי. ג'ואו אימצו את התרבות רוב המאפיינים של תרבות שאנג, כך בנוגע לדת ולטכנולוגיית הברונזה. בכתובות שבעצמות הניחוש מופיעה ג'ואו בתחילה כבעלת ברית של שאנג ובהמשך כיריבה.[1]
קשה לשחזר באופן ביקורתי מדוע החל העימות בין השושלות, וגם לא ברור אם ג'ואו היו תחת שלטונם של שאנג וביצעו מרד או שמא היו ממלכה יריבה וכבשו את השלטון. על פי ההיסטוריה המסורתית, המלך וון משושלת ג'ואו היה וסל של המלך ג'ואו-סין משאנג, וקיבל את האחריות על המערב כאשר ג'ואו-סין עסק בלחימה בדרום מזרח. שני המלכים מתוארים על פי ההיסטוריה המסורתית, שנכתבה על ידי תומכי שושלת ג'ואו, כהפכים מוחלטים. המלך ג'ואו מתואר כלא יוצלח, אכזרי, חסר יראת אלים ומושחת. כנגדו, המלך וון מתואר כמלך האידיאלי, צדיק, רחום ונדיב עד כדי שזכה לכינוי "המעודן" או "המתורבת".[2] המלך וון תכנן לתפוס את השלטון ולכן דאג בהדרגה ובמחשבה אסטרטגית לטווח ארוך לאסוף תומכים ולהעצים את כוחו. תופעה קוסמית שהתרחשה בשנת 1059 לפנה"ס, התלכדות חמישה כוכבי לכת בקו אחד מול כדור הארץ, נתפסה בעיניו כסימן שיש למגר את שושלת שאנג. ג'ואו-סין שחשש מכוחו של וון, כלא אותו, דבר שהביא למתח גואה בין שתי השושלות. לאחר שג'ואו-סין שחרר את וון החל וון לאסוף צבא, אך מת בערך ב-1047 לפנה"ס, בטרם הספיק לצאת למלחמה כנגד ההנהגה של שאנג.
את השלטון בג'ואו תפס בנו של המלך וון, המלך ווּ. הוא המתין עד שאסף די תומכים וצבא ויצא לקרב כנגד ג'ואו-סין משאנג. הקרב נערך במוּיֶה, אתר הקרוב ליין, בירתה של שושלת שאנג המאוחרת.
מהלך הקרב
כוחותיו של המלך ג'ואו-סין היו במלחמה בדרום מזרח, אולם נשארו (על פי ההיסטוריה המסורתית), 530,000 חיילים להגן על הבירה ויין. מספר זה מוגזם בלא ספק ומחקרים מודרניים נוקבים במספרים נמוכים יותר. ג'ואו-סין רצה להיות בטוח בניצחונו ולכן חימש עבדים רבים שיגנו על העיר כאשר הוא יצא עם הכוחות כולם כנגד המלך וו ובערך 50,000 האיש שהיו אתו. העבדים, שתמכו בוו ולא בג'ואו-סין ערקו והצטרפו אל וו, דבר שפגע קשות במורל החיילים של שושלת שאנג. בעקבות עריקת העבדים ערקו חיילים רבים של שאנג לצד של ג'ואו, בזמן שקדם לקרב ואף במהלכו.
הקרב שהתנהל לבסוף היה עקוב מדם אך בשל העריקות הרבות, הרמה המורלית הירודה וחוסר הסדר בצבא של ג'ואו-סין, הוא הובס באבדות קלות יחסית. הצבא של וו, שכלל מרכבות קרב והיה מאומן יותר הצליח להבקיע את המערך של ג'ואו-סין וטבח בחייליו. המלך וו הפגין חוסר רחמים כלפי המנוצחים ואף ציווה לטבוח את השבויים שנפלו לידיו.
לאחר הקרב
המלך ג'ואו-סין, ששרד את הקרב, התאבד בשרפה, או לפי היסטוריונים אחרים, נרצח. לאחר הקרב כבר לא הייתה תקומה לשושלת שאנג, והבכורה השלטונית הייתה בידי שושלת ג'ואו. שושלת ג'ואו עסקה לאחר הקרב בביסוס שלטונה שנמשך, באופן רשמי, עד למאה השלישית לפני הספירה.
לקריאה נוספת
- יצחק שיחור (עורך), כל אשר מתחת לשמיים - תולדות הקיסרות הסינית, כרך א' - צמיחתה של הקיסרות הסינית, האוניברסיטה הפתוחה, 2011.
הערות שוליים
