קרל גוסטב פליישר
 | |
| קרל גוסטב פליישר | |
| לידה |
28 בדצמבר 1883 ביורנור, האיחוד השוודי-נורווגי  |
|---|---|
| פטירה |
19 בדצמבר 1942 (בגיל 58) אוטווה, קנדה  |
| השתייכות |
 צבא נורווגיה |
| תקופת הפעילות | 1905–1942 (כ־37 שנים) |
| דרגה |
 גנרלמיור |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד פלוגה 4 במשמר המלכותי מפקד הרגימנט ה-14 מפקד הדיוויזיה ה-6 | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 צלב המלחמה (נורווגיה) אביר מפקד של מסדר האמבט צלב המלחמה (צרפת) | |
קרל גוסטב פליישר (בנורווגית: Carl Gustav Fleischer; 28 בדצמבר 1883 – 19 בדצמבר 1942) היה גנרלמיור בצבא נורווגיה אשר שימש כמפקד הדיוויזיה השישית במהלך קרב נרוויק במלחמת העולם השנייה. לאחר נפילתה של נורווגיה במלחמה, יצא לגלות בקנדה יחד עם הממשלה הנורווגית, התאבד ב-1942.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
פליישר נולד ב-28 בדצמבר 1883 בעיר ביורנור במחוז דרום טרנדלג. אביו היה הכומר קרל אדואר פליישר (1843-1885) ואמו הייתה יוהנה סופי פרגסטאד (1850–1926) לאחר מותו של אביו, עקרה המשפחה לטרונדהיים. ביתו התאפיין בנצרות אדוקה ובחסכנות. בגלל חוסר ודאות כלכלית, הצטרף פליישר לאקדמיה הצבאית הנורווגית וסיים אותה ב-1905 כסטודנט השני הטוב ביותר במחזורו. ב-1917 הגיע לדרגת קפיטן.
בשנים 1919–1923 היה קצין מטה בדיוויזיה ה-6, ולאחר מכן שימש כמפקד פלוגה 4 במשמר המלכותי. בשנת 1928 הועבר לשמש כמורה במכללת המטה של הבא הנורווגי. ב-1930 הועלה לדרגת מיור, וב-1934 הועלה לדרגת אוברסט ומונה למפקד הרגימנט ה-14. מלבד תפקידיו הניהוליים והפיקודיים, פליישר כתב גם מדריכים צבאיים רבים. הוא שימש גם כעורכו של כתב העת הצבאי Norsk Militært Tidsskrift. פליישר נהג להתריע תכופות מפני מתקפה על נורווגיה, והמליץ להגן עליה באמצעות הגנה על החופים, בזמן שהצבא נסוג אל פנים הארץ. ב-16 בינואר 1939 הועלה לדרגת גנרלמיור ומונה למפקד הדיוויזיה ה-6.
מלחמת העולם השנייה
ככל שהתקדמה מלחמת העולם השנייה, גבר החשש מזליגתה אל נורווגיה, ובהחלטה מיוחדת של הוקון השביעי, מלך נורווגיה, מונה פליישר למפקד כל הכוחות של צבא נורווגיה בצפון הארץ. לנוכח מלחמת החורף, פליישר היה מודאג בעיקר מפלישה של הצבא האדום לנורווגיה ונקט צעדים תקיפים כנגד פעילים קומוניסטיים באזור פיקודו. עם זאת, היה זה דווקא הוורמאכט שפלש לנורווגיה. מפקד הצבא הנורווגי, גנרל אוטו רוגה, רצה לנסות לעכב כמה שאפשר את הגרמנים ולהמתין לבעלות הברית. פליישר לעומת זאת, תמך בפעילות התקפית כנגד אגפי הוורמאכט והעורף. ב-28 במאי פתח פליישר במתקפה בשיתוף פעולה עם הבריטים, הצרפתים והפולנים וכבש מחדש את העיר נרוויק. פליישר קיווה למנף את המתקפה ולהדוף את הגרמנים מהארץ, אולם לאור התקדמות המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, נאלצו בעלות הברית להסיג את כוחותיהם מנרוויק ביוני, והדיוויזיה השישית נותרה לבדה בעיר. פליישר נאלץ להורות על אנשיו להניח את נשקם ולהיכנע.
פליישר עצמו הצליח להימלט ולחבור אל הממשלה הנורווגית שהתארגנה למנוסה מהארץ. מכיוון שהגנרל רוגה נפל בשבי הגרמני, פליישר קיווה שהוא יהיה זה שיהפוך למפקד הצבא הנורווגי החופשי, אולם מכיוון שהיה מסוכסך עם צמרת ההנהגה הנורווגית הגולה, הוא לא קיבל את התפקיד, ובמקומו התמנה מפקד צעיר ואנונימי בשם וילהלם פון טנגן הנסטן. פליישר הגיש את התפטרותו, אולם שוכנע לא לעשות זאת, ותחת זאת נשלח לקנדה כמפקד הכוחות הנורווגיים הגולים שחנו בארץ זו. ב-1 בדצמבר 1942 הועבר פליישר מתפקידו והתמנה במקום זאת לנספח הצבאי הנורווגי בארצות הברית. תפקיד שנחשב לזוטר וזניח. מושפל, ב-19 בדצמבר פליישר התאבד ביריית אקדח.
הסכסוך של פליישר עם הממשלה הנורווגית בכלל, והתאבדותו בפרט, נחשבת עד היום לאחד הנושאים הכאובים והשנויים במחלוקת בחלקה של נורווגיה במלחמת העולם השנייה. מחלוקות אלו המשיכו גם לאחר שאפרו של פליישר הועבר לנורווגיה לאחר המלחמה. הממשלה סרבה לתת הכרה ממלכתית ללווייה, למרות שנציגים ממשפחת המלוכה השתתפו בה.
משפחתו
מוצא משפחת פליישר הוא מפרוסיה המזרחית. אבותיו היגרו לנורווגיה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-17. משפחת פליישר הייתה משפלה משפיעה מאוד בנורווגיה, ורבים מבני משפחתו של קרל גוסטב התברגו בתפקידי מפתח בארץ. אחיו היה הבישוף אנדריאס פליישר. ב-1919 נישא לאנטוני "טוני" שרלוט הייגן (1888–1947).
לקריאה נוספת
- Barr, Susan (2003). Jan Mayen: Norges utpost i vest: øyas historie gjennom 1500 år. Schibsted. ISBN 82-300-0029-8.
- Fleischer, Carl Gustav (1947). Efterlatte papirer (בנורווגית). Tønsberg: Tønsberg Aktietrykkeris Forlag.
- Haga, Arnfinn (1998). Alta bataljon 1940 (בנורווגית). Oslo: J.W. Cappelens Forlag. ISBN 82-02-17629-8.
- Hovland, Torkel (2000). General Carl Gustav Fleischer: Storhet og fall (בנורווגית) (3rd ed.). Oslo: Aschehoug.
- Hermansen, Max, ed. (2008). Hardt Styrbord: Glimt fra norsk sjøkrigshistorie (בנורווגית). Oslo: Sjømilitære Samfunds forlag. ISBN 978-82-997703-0-9.
- Ording, Arne; Johnson, Gudrun; Garder, Johan (1951). Våre falne 1939-1945 (בנורווגית). Vol. 1. Oslo: Norwegian government.
קישורים חיצוניים
- קרל גוסטב פליישר באתר הביוגרפיה הנורווגית
