קרל ויינו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרל ויינו
Карл Ва́йно
מפלגה КПСС.svg המפלגה הקומוניסטית (1947–1990)

קרל ויינורוסית: Карл Ва́йно; נולד ב-28 במאי 1923, טומסק, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות) היה מדינאי ופוליטיקאי סובייטי, המזכיר הראשון של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית באסטוניה בשנים 19781988 ובפועל שימש כראש הרפובליקה האסטונית באותן שנים, סבו של אנטון ויינו.

ביוגרפיה

נולד ב-28 במאי 1923 בטומסק במשפחת הקומוניסט היינריך ויינו (1889–1965), שעבר מאסטוניה בשנת 1918, ולידיה סאווי, בתם של מתיישבים אסטוניים שהתיישבו בסיביר בראשית המאה העשרים. היינריך ויינו, לאחר ניסיון כושל למרד בולשביקי באסטוניה, ברח לרוסיה, לעיר טומסק, שם נולד בנו קרל[1]. לאחר שסיים את לימודיו במכון טומסק לאלקטרומכניקה למהנדסי תחבורה (כיום OmGUPS (OmIIT)) (1947), עבד כמהנדס וטכנאי באגף האסטוני של משרד הרכבות.

היה חבר במפלגה הבולשביקית מאז 1947 ומאז 1948 עבד בגופי המפלגה. היה מזכיר הוועדה המחוזית של המפלגה בטאלין, 1953-1957 (בפועל, ראש עיריית טאלין), ראש המחלקה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית באסטוניה, 1957-1960, סגן יו"ר מועצת המשק העממי של אסטוניה הסובייטית, 1960-1978 ולאחר מכן היה מזכיר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית באסטוניה. בוגר בית הספר הגבוה של המפלגה (1957).

בשנים 1978–1988 שימש כמזכיר ראשון של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית באסטוניה (כשהחליף בתפקיד זה את יוהנס קבין), בפועל הוא ניהל מדיניות בהסכמה מלאה עם מוסקבה וחיזק את מדיניות הרוסיפיקציה של אסטוניה[2] וניהל את הרפובליקה בשנותיה האחרונות.

בשנת 1979 נעשה ניסיון לא מוצלח להתנקש בחייו[3][4]. במהלך ההפגנות בשנת 1988 הוא ביקש ממרכז המפלגה אישור לבצע פעולה צבאית[5], כתוצאה מהפגנות רבות מצד הציבור האסטוני הוא פוטר מתפקידו והועבר לעבוד במוסקבה. בשנים 1988–1990 שימש כחבר בוועדת הבקרת המפלגתית שתחת הוועד המרכזי של המפלגה שהיה הגוף המרכזי למאבק בשחיתות באותה עת. הוא פרש מהפוליטיקה בשנת 1990 ועבר להתגורר במוסקבה[6].

פרסים

משפחתו

בתו אליאונורה קרלובנה קוצ'טובה (ילידת 1945), אלמנתו של אנדריי וסבולודוביץ' קוצ'טוב (1942–2017), בנו של הסופר וסבולוד קוצ'טוב. עובדת כמרצה באוניברסיטת מוסקבה[7][8]. נכדו של קרל ויינו, אנדריי קוצ'טוב (יליד 1969), עבד במשרד הפנים של רוסיה.

בנו של קרל ויינו, אדוארד (יליד 1949), עבד בחברת הרכבים אווטוואז מאז 2007, בסוף שנת 2010 כיהן בתפקיד סגן נשיא ליחסי חוץ ואינטראקציה עם בעלי המניות, בעבר היה סגן נשיא החברה לפיתוח תאגידי. נכדו של קרל וינו, אנטון ויינו, נולד בשנת 1972 בטאלין, עבד כסגן ראש הפרוטוקול בסגל הקרמלין עבור נשיא הפדרציה הרוסית ולדימיר פוטין (26 באפריל 2007 - 8 באוקטובר 2007), היה סגן מזכיר הממשלה ויקטור זובקוב (מאז 8 באוקטובר 2007)[9]. משנת 2008 עד 2016 עבד כראש מחלקת הפרוטוקולים של ממשלת הפדרציה הרוסית. מאז 12 באוגוסט 2016 הוא משמש כראש המינהל הנשיאותי של הפדרציה הרוסית ובאופן רשמי, חבר קבוע במועצת הביטחון של הפדרציה הרוסית.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "И пришел Вайно - The New Times". newtimes.ru. נבדק ב-2016-08-16.
  2. ^ Mati Graf. «Kalevipoja kojutulek. 1978. aasta poliitilisest pööripäevast 1988. aasta suveräänsusdeklaratsioonini» Tallinn, kirjastus Argo 2008. מסת"ב 978-9949-438-53-2
  3. ^ "«Колесо истории не вертелось, оно скатывалось»". אורכב מ-המקור ב-2017-01-16. נבדק ב-2017-01-15.
  4. ^ Эстонское национально-демократическое движение.
  5. ^ "Новый глава администрации Кремля Антон Вайно и таинственный "нооскоп" - BBC Русская служба" (ברוסית). נבדק ב-2016-08-14.
  6. ^ "Список депутатов Верховного Совета СССР 11 созыва". אורכב מ-המקור ב-2013-04-28. נבדק ב-2015-01-24.
  7. ^ Информационный центр (ОНТИ) Химического факультета МГУ
  8. ^ Кочетова Элеонора Карловна - пользователь, сотрудник | ИСТИНА – Интеллектуальная Система Тематического Исследования НАукометрических данных
  9. ^ Антон Вайно. Биография
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0