קרן המדינה של ברית המועצות
קרן המדינה של ברית המועצות (גוספונד) הייתה יחידת תגמול הסובייטית הידועה בכינויה הסוכנות הממלכתית לספרות שהוקמה בסוף 1944 על ידי גאורגי מלנקוב בהוראת סטלין. הייתה זו אחת ממספר וועדות מלחמה שהוקמה על ידי ברית המועצות במהלך מתקפת ויסלה–אודר והוטל עליהן לנכס מפעלים זרים, סחורות, חומרי גלם, בעלי חיים, מכונות חקלאיות, דשן, יבולים, מעבדות, ספריות, מוזיאונים, ארכיונים מדעיים מכל מזרח אירופה הכבושה הסובייטית והעברות כפויות של מהנדסים ומדענים (בעיקר גרמנים). הספרות שהוחרמה על ידי הקרן הועברה לספריות סובייטיות ומוסדות תרבות כולל הספרייה הלאומית על שם לנין, הספרייה הלאומית ההיסטורית, הספרייה הפוליטכנית הלאומית, הספרייה הלאומית לספרות זרה והספרייה הציבורית על שם סאלטיקוב-שצ'דרין[1].
מרבית המסמכים והספרים שנבזזו ונשלחו לברית המועצות על ידי גוספונד, אוחסנו באקראי ולעיתים נדירות קוטלגו וחלק ניכר מהם הוזנח. פריטים בעלי ערך מדעי נערמו בספריות ציבוריות קטנות יותר ובתחנות חקלאיות, בהן הספרים מעולם לא קוטלגו ולא ניתן היה לטפל בהם. מקורן של רכישות זרות כולל מסירת ספרים של גוספונד משנת 1946 כלל 1,857 ארגזי ספרים שהועברו לספריות במוסקבה והוסתרו בקפידה גם מהספרנים וגם מהקהל הרחב.[1][2] את גזל יצירות האמנות תיאם איגור גרבר מלשכת המומחים.[3] הוועדה הפכה לאמצעי מרכזי להוצאת מתקנים, חומרים ודברי ערך תעשייתיים מכל השטחים הכבושים הסובייטיים במהלך מתקפת ויסלה–אודר של הצבא האדום כולל הונגריה, רומניה, פינלנד ופולין (בגבולות שלפני המלחמה),[4] מאוחר יותר, גם מהאזור הסובייטי בגרמניה. ועדת האמנויות של הקרן בראשות אנדריי קונסטנטינוב הייתה אחראית על רישום וחלוקה סובייטית של יצירות אומנות החל מיוני 1945. המשלוחים כללו חפצי ערך שגנבה גרמניה הנאצית משטחי לטביה ואיטליה, שנכבשו על ידי הסובייטים.[5]
יחידות התגמול הסובייטיות
 |
ראו גם – יחידות התגמול הסובייטיות |
כבר בשנת 1942, ברית המועצות הקימה גדודים מיוחדים של הצבא האדום שנועדו להוציא דברי ערך משטחים כבושים (כולל גרמניה) ולהחזיר אותם לברית המועצות - בדרך כלל על ידי שיירות רכבת. הארגון קיבל אחריות על קבלת וקטלוג פריטים אלה, באמצעות "הוועדה לקבלה ורישום שלל", שהוקמה ממש לפני סיום המלחמה באפריל 1945. הוועדה פורקה במהרה מכיוון שהוחלט לרכז פעילות זו תחת הצבא. בשנת 1946 נאספו כ-12,500 ארגזי ספרים ומסמכים, יחד עם חפצי ערך נוספים מהספריות הגרמניות, שנשלחו למוזיאון ההיסטורי הממלכתי במוסקבה ולהרמיטאז' בלנינגרד ואף למקומות מרוחקים יותר כמו טורקמניסטן וטג'יקיסטן. באפריל 1998, בהנהגת בוריס ילצין, הפרלמנט הרוסי הלאים את הפריטים הללו; אך גם הקלה על כל הטענות שהועלו על כל הרכוש הרוסי שעדיין נותר באדמות זרות.[6]
הרעיון של יחידות התגמול כלל פירוק כל תועלת בגרמניה ושימוש בו כדי לבנות מחדש את הכלכלה הסובייטית כגמול ופיצוי בכח.
חטיבת הספרייה ביחידות אלה נודע בשם "הסוכנות הממלכתית לספרות", או "גוספונד". ממשלת ברית המועצות הקימה סוכנות זו להקצאת הספרות המוחרמת לספריות ומוסדות תרבות סובייטיים. התוכנית כללה את גוספונד שתחלק את החומרים לשיפור האוסף הקיים ברוסיה ורכישת תוספות משמעותיות. עם זאת, הסוכנות הפתיעה במספר הספרים שנשלחו מגרמניה. בסופו של דבר המבצע הידרדר לתהליך הפצה מכני.
באופן מפתיע, היחידות עסקו לא רק באיסוף חפצים יקרי ערך אלא גם בהשבתם וכפי שהעידה מרגריטה רודומינו, מנהלת הספרייה לספרות זרה במוסקבה, שהייתה מקורבת לצוות של הצבא שעסק בנושא וטענה כי הספרייה הגרמנית (Deutsche Bibliothek-Deutsche Bücherei) בלייפציג הייתה נחוצה לבניית גרמניה מחדש ולהשבת הזהות התרבותית הגרמנית. כך פונו למעלה משני מיליון כרכים לתורינגיה, אך לאחר מכן הוחזרו לספריית לייפציג. עם זאת, היא גם טענה להחזרת הספרים מספריית Landesbibliothek (ספריית המדינה הסקסונית) בדרזדן, אך הם נשלחו לרוסיה בטעות והוחזרו, בחלקם, בשנת 1957.[7]
לא כל העברות המסמכים שהוחרמו הלכו כשורה. רבים מהספרים שנשלחו לברית המועצות על ידי גוספונד לא הועילו לא לסובייטים ולא למישהו אחר. עם המספר המכריע של החומרים שהתקבלו, הם חולקו לרוב לספריות ומכונים קטנים יותר, שלעיתים קרובות קיבלו חומרים בלתי הולמים לחלוטין לייעודם. כתוצאה מכך, רבים מהפריטים אוחסנו באקראי, לעיתים רחוקות מקוטלגים או הומצאו ולעיתים קרובות נהרסו בשל הזנחה וחוסר תשומת לב. פריטים שהיו נחוצים במכוני מחקר גדולים נשלחו לספריות ציבוריות קטנות יותר ואל תחנות חקלאיות, בהן הספרים מעולם לא קוטלגו ולא ניתן היה לזכור אותם לצורך הלוואות בין ספריות או פעילויות מועילות אחרות.[8]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Kolasa, Ingo. 1996. “Where Have all the Volumes Gone? A Contribution to the Discussion of `captured government property’ and ‘trophy commissions.” College & Research Libraries. 11. Volume 57, Issue 6, Page 503. Die Deutsche Bibliothek in Frankfurt, Germany: PDF file, direct download from Wayback Machine.
- ^ Konstantin Akinsha & Grigorii Kozlov. "Tracking The Trophy Brigade". Top Ten ARTnews Stories. ARTnews.
Revealing the fate of thousands of artworks that disappeared into the Soviet Union after World War II.
- ^ Erik Nemeth (2014). Cultural Security: Evaluating the Power of Culture in International Affairs. World Scientific. pp. 52, 92. ISBN 1783265507 – via Google Books.
- ^ Kolasa, Ingo. 1996. "Where Have all the Volumes Gone? A Contribution to the Discussion of `captured government property’ and ‘trophy commissions." College & Research Libraries. 11. Volume 57, Issue 6, Page 503. Die Deutsche Bibliothek in Frankfurt, Germany: PDF file, direct download from the Wayback Machine.
- ^ Konstantin Akinsha, Grigoriĭ Kozlov, Sylvia Hochfield (1995). Beautiful Loot: The Soviet Plunder of Europe's Art Treasures. Random House. pp. 45, 163, 264. ISBN 0679443894 – via Google Books.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ Harclerode, Peter and Brendan Pittaway, 2000, The Lost Masters: World War II and the Looting of Europe's Treasurehouses. Pages 201-203, 207-208, 224.
- ^ Genieva, Ekaterina. "German Book Collection in Russian Libraries." IN: The Spoils of War: World War II and Its Aftermath: The Loss, Reappearance and Recovery of Cultural Property. Pages 221-222.
- ^ Kolasa, Ingo. 1996. "Where Have all the Volumes Gone? A Contribution to the Discussion of `captured government property’ and ‘trophy commissions." College & Research Libraries. 11. Volume 57, Issue 6, Page 502.
