רבי יהודה ליב איילנבורג
| כינוי | "המנחת יהודה" |
|---|---|
| פטירה |
1614 י' בטבת ה'שע"ה ניקלשבורג,  האימפריה הרומית הקדושה |
| מקום קבורה |
מיקולוב  צ'כיה |
| מדינה |
האיחוד הפולני-ליטאי האיחוד הפולני-ליטאי האימפריה הרומית הקדושה |
| מקום פעילות |
בריסק (בלארוס), האיחוד הפולני-ליטאי האיחוד הפולני-ליטאי ניקלשבורג, האימפריה הרומית הקדושה |
| תחומי עיסוק | רבנות, פרשנות המקרא |
| תפקידים נוספים | חבר בוועד ארבע ארצות |
| רבותיו | רבי יצחק בן ר' בצלאל |
| חיבוריו | מנחת יהודה |
| אב | עובדיה איילנבורג |
רבי יהודה ליב איילנבורג (נפטר בי' בטבת ה'שע"ה, 12 בדצמבר 1614[1]) היה מחשובי רבני האיחוד הפולני-ליטאי ומוראביה שבתקופתו, ממפרשי המקרא, ומחבר הספר "מנחת יהודה", על שמו הוא מפורסם.
ביוגרפיה
נולד לרבי עובדיה איילנבורג, והוא מזכירו בספרו מספר פעמים. למד אצל רבי יצחק בן ר' בצלאל, שאף אותו הוא מזכיר בספרו וכן בהקדמה לספר[2]. כיהן כרב בבריסק. משנת ה'של"ד כיהן כרב בניקלשבורג עד פטירתו.
בשנת ה'ש"ן מופיע חתום על תקנה מטעם ועד ארבע ארצות ביריד גראמניץ בלובלין, בעניין רכישת רבנות בממון.
מופיע כמסכים בכמה מספרי תקופתו. מהם: "תִּקוני זבח" לרבי משה ברוינשווייג, "זיכרון משה" לרבי משה הלפרין, ו"באר מים חיים" לרבי יעקב שפירא.
בעירו של רבי יואל סירקיש ("הב"ח") היה חזן שהחציף והתריס נגדו, חלק עליו בהלכה בפומבי ובחוסר דרך ארץ, עד שרבי יואל סירקיש גזר עליו נידוי. אותו החזן הלך וקיבל גיבוי מרבי ליבא, רבה של לובלין באותה העת. הב"ח שלח לרבי ליבא מכתב ארוך ומפורט על נושאי המחלוקת, ובתרעומת על שקיבל את גרסת החזן בלא לברר הדברים לאשורם. עם זאת, הוא פונה בכבוד רב לרבי ליבא, בתארים מופלגים וביראת כבוד, שמהם עולה כי רבי ליבא היה דמות מרכזית בין גדולי דורו. לא ברור כיום מיהו אותו רבי ליבא, אך יש המשערים כי מדובר ברבי יהודה ליב איילנבורג, אף שלא ידוע ממקור אחר שכיהן כרב בלובלין[3].
נפטר בעירו ניקלשבורג בתאריך י' בטבת ה'שע"ה[1], ונקבר בעירו.
על מצבתו נכתב[4]: ”י' טבת שע"ח לפ"ק. פה נטמן הבעל המחבר ספר מנחת יהודא ה"ה הגאון הגדול נ"י פ"ה ע"ה מוהר"ר יהודא ליב בן האלוף כהר"ר עובדיה ז"ל תנצב"ה בגן עדן אמן”.
מנחת יהודה
ספרו "מנחת יהודה", שעל שמו התפרסם, הוא ביאור לפירוש רש"י למקרא. לחיבור מספר מרכיבים:
- פירושו של רבי אליהו מזרחי, "מזרחי", על רש"י, אותו הוא מביא בתמצות על מנת להקל על הלומד. אמנם במקומות שלא נראו לו דבריו של רבי אליהו מזרחי, השמיטם כלל.
- הוספות וביאורים בשם אחרים. הוא מביא רבותיו, "ובפרט ממורי מהר"י בצלאל שקיבל מרבו מהר"ש[5]", וכן ביאורים מרבי שלמה לוריא. קיימים ביאורים בשם הרש"ל שאינם מצויים בספרים אחרים מלבד "מנחת יהודה". כמו כן הוא מביא עוד ביאורים מספרים נוספים, כאשר הוא מציין לפני כן שהדבר אינו משלו, כשהוא פותח במילים כמו "מצאתי" או "שמעתי". בין אלו שהוזכרו בשמם בחיבורו נמנה גם רבי אברהם בן אביגדור. הוא עשה שימוש גם בכתבי יד שלא הודפסו, תוך ציון לכתב יד הספציפי.
- פרשנות עצמאית, העוסקת בדברי מפרשים אחרים, או דנה באופן בלתי תלוי. רבי יהודה ליב איילנבורג עסק בחיבורו בבירור נוסחאות, וכן עשה שימוש בגימטריאות וראשי תיבות. את פירושיו העצמאיים הוא מציין בסיום "ודוק" או "וק"ל", ולרוב "ודוק נ"ל" או "וק"ל נ"ל".
- ציטוט מדברי רש"י במקומות אחרים, כולל פירוש רש"י לתלמוד. בתוך דבריו הוא מציין כללים לדרכו של רש"י בפירושו.
- תרגום המילים הלועזיות ברש"י (מילים צרפתיות בתעתיק עברי).
הספר הודפס לראשונה בחיי המחבר, לובלין שס"ט. לאחר פטירת המחבר הודפס במהדורות נוספות: קרקוב שצ"ח; קושטא תי"ב (רק על חומש בראשית); פראג תל"ח.
תכף עם הדפסתו היה לחיבור פופולרי ביותר מבין הפירושים על רש"י, והוא מוזכר רבות (בשמו ושלא בשמו) בספרות פרשנות רש"י במאה השנים שלאחר הוצאתו לאור, כמו אצל רבי משה מאט בספרו "הואיל משה", רבי יששכר בר איילנבורג בספרו "צידה לדרך", רבי דוד הלוי סגל ("הט"ז") בספרו "דברי דוד", ורבי שבתי בס בספרו "שפתי חכמים". לאחר מכן, הספר נהיה נדיר ולא הודפס שוב, ואזכוריו בספרות התורנית פחתה עד לההדרתו המאוחרת[6]. בשנת תשמ"ט נדפסה מהדורת פקסימיליה שלו מדפוסו הראשון, על ידי הוצאת האחים גיטלר.
קישורים חיצוניים
- יעקב שמואל שפיגל, מבוא לספר מנחת יהודה, מהדורת צילום למהדורת לובלין שס"ט, הוצאת האחים גיטלר, תל אביב תשמ"ט, באתר אוצר החכמה
- הרב נפתלי יעקב הכהן, "קכו: מוהר"ר יהודה ליב איילינבורג", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ד, עמודים ס', באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ראו: "תולדות רבינו המחבר", לספר דמיון אריה <מהדורה חדשה>, ניו יורק תשס"ו, דף ח', הע' ל"ב, באתר אוצר החכמה; אלעזר אליעזר ליפאגארטינהויז, אשל הגדולים, אות מ', סעיף קע"ג, ניו יורק תשי"ח, עמ' רכ"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים). ראו שם להוכחת הדבר, ושלא כתאריך המקובל, המועתק גם מנוסח מצבתו – ה'שע"ח. יש שציינו לשנת ה'שע"א.
- ^ אודות רבי יצחק לא ידועים פרטים רבים. הוא מוזכר בכמה מספרי תקופתו, אך לא השאיר אחריו ספרים.
- ^ דעת רבי מרדכי וייטץ מקאליש. מובא אצל: משה דוד צ'צ'יק, "מיהו ר' ליבא רבה של לובלין?", המעיין מח [ג] (ניסן תשס"ח), עמ' 69–73. וראו שו"ת הב"ח החדשות, סימן צ"א, מהדורת מכון זכרון אהרן, ירושלים תשס"ח, עמ' רס"א, ובהערה 10, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים), לזיהוי אפשרי שלו באזכור בשו"ת הב"ח.
- ^ ראו: וולף ווארנהיים, קבוצת חכמים, "מצבות קבורת הרבנים דמדינת מעהרין משנת שע"ח עד תקמ"ט", וינה תרכ"א, עמ' 117, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ יש המזהים את מהר"ש זה כרבי שלום שכנא מלובלין, רבו של המהרש"ל. ראו: טוביה פרשל, מאמרי טוביה, חלק א', "ענינות רבי שלום שכנא", אות א', ירושלים תשע"ו, עמ' קע"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ ראו לדוגמה אצל: רבי יוסף דוד זינצהיים, מנחת עני, חלק ב', "נשבע לבטל את המצוה", ד"ה ובתומת, ירושלים תשמ"ד, עמ' ק"מ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
