רבי יצחק בן עמנואל מלאטאש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תמונת שער ספר "שאלות ותשובות - רבי יצחק בן עמנואל מלאטאש". וינה שנת תר"ך. 1859-1860

רבי יצחק יהושע בן עמנואל מלאטיש[1] (de Lattes; סוף המאה ה-15, רומא1570~, פרארה) היה רב ודיין בעיר פרארה, מגדולי רבני יהדות איטליה במאה השש עשרה".[2] כפי הנראה מתעודות ואיגרות כיהן כרב ודיין במקומות נוספים ברחבי איטליה[3]. היה מעורב בפולמוסים רבים ומגוונים אשר היו בעיצומם באותה תקופה, וכמה מהם נדפסו לאחר שנים רבות בתוך הספר שאלות ותשובות של רבי יצחק מלאטאש.[4]. כמו כן, עסק לפרנסתו בהגהה ובדפוס. בתשובותיו נזכר כי בשנת שכ"ז (1567) לימד את בניו של דון יצחק אברבנאל (השני) בפרארה[5].

תולדותיו

מוצאו של רבי יצחק בן עמנואל מפרובאנס; סבו היה רבי בוניט (=יעקב) די לאטיש, החכם הפרובנציאלי, ורופאו של האפיפיור[6].

בשנת ה'ש"א העניק בשתי הזדמנויות שונות כתב הסמכה כשוחטות לשתי נשים במנטובה והתיר לאכול משחיטתן[7].

בשנת 1543 כתב ר' יצחק בן עמנואל דה לטס, נכדו של יעקב בונט דה לטס מבשר הגאולה מסוף המאה החמש עשרה, באחת מתשובותיו:[8]”פקד ה' את עמו ואת ארצו ושם הולכים בני ישראל מגדולה לגדולה בעושר וכבוד"”.

ספריו

שאלות ותשובות ואיגרות שנכתבו בידי רבי יצחק בן עמנואל מלאטאש בשנת תר"כ 1860, נדפסו לראשונה מכתב יד בעיר וינה על ידי מרדכי צבי פרידלנדר (פרידלענדער).

תשובה אחת ממנו נדפסה בקובץ צפונות.[9]

לקריאה נוספת

  • יצחק בן עמנואל מלאטאש, שאלות ותשובות, אשדוד: הוצאת מכון אוצרות גאוני ספרד, תשנ"ח-1998.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפעמים מכונה גם "דה לטס" ולפעמים "די-לאטיש", ולפעמים "די לאטש" ונראה כי הצורה האחרונה היא התקינה, וראו: משה אביגדור שולוואס, רומא וירושלים, עמ' 69; הנ"ל, חיי היהודים באיטליה בתקופת הרנסאנס, עמ' 53, הערה 24; דברי ימי היהודים ברומה להלן; רפאל הלפרין, אטלס עץ החיים, כרך ו', עמ' 181.
  2. ^ ראו: משה אביגדור שולוואס, חיי היהודים באיטליה בתקופת הרנסאנס, עמ' 333.
  3. ^ ראו: א. ברלינר, היהודים ברומה, וילנא תרע"ג (1913), חלק ראשון, עמ' 83: "הדיין רבי יצחק בן עמנואל די לאטש, יליד מדינת פרובאנס, נזכר כבר בשנת 1538 בתור בורר בריבו של ר' שלמה בן יצחק פרובינציאלי (מאביניון) ביחד עם ר' ברוך בן יואב, שני הדיינים הבוררים הללו בחרו בר' ישמעאל המכונה לודאדיו ליושב ראש. מתשובה אחת (ראו: שו"ת עמ' 87) יותר כי גם בשנת 1947 היה די לאטש ברומה.
  4. ^ הרב יצחק בן עמנואל די לאטאש, רב איטליאני ממוצא פרובינסאלי, מאשים פעמים את הרבנים האשכנזיים, ש"כן דרכם לסייע לאשכנזים... בין עושק או עשוק ולחוב ללועזים מבלי הסתכלות בדין או שלא בדין", בתוך: שו"ת רבי יצחק בן עמנואל, עמ' 141 והלאה, מתוך חיי היהודים באיטליה בתקופת הריניסאנס, עמ' 57. וראו עוד: קובץ סיני, ס"ב, עמ' סג. וכן קובץ סיני, ס"ג, עמ' קל"ח, על פולמוסים נוספים שבהם היה מעורב.
  5. ^ ראו: רפאל הלפרין, אטלס עץ החיים, שם.
  6. ^ אודות סבו ראו: סיפור דוד הראובני, ירושלים 1940, עמ' 239. וראו: 'קובץ סיני, כ"ז, עמ' שכה: "מחברו של הספר "בעלי אסופות" הוא ר' יהודה בר' יעקב לבית לאטש. נכדו, ר' יצחק לאטיש כותב מפורש: "ואחריהם הרב הגדול זקנינו הרב ר' יהודה ב"ר יעקב לבית לאטש. וחבר חבורים ופסקים, וחבר ספר קטן הכמות ורב האיכות דרך שאלות ותשובות וקראו בעל אסופות", ראו שם עוד ב"מבוא לספר בעלי אסופות" שדן עוד אודות סבו
  7. ^ אלעזר גרטינהויז, אשל הגדולים, ניו יורק תשי"ח, בערכו אות י' פריט שכ"ט, עמ' קסט. לפי תשובתו בספר תשובותיו עמ' קלט.
  8. ^ ראו: רומה וירושלים, בשם גרץ-שפר, כרך שביעי, עמ' 214.
  9. ^ רבי יצחק יהושע מלאטש, בעניין המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, בתוך: צפונות, ו, טבת תש"ן, עמ' כ ואילך, באתר היברובוקס.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0