רבי סעדיה אלמגור
 | |
| מארי סעדיה (סעיד) אלמגור (מגער) | |
| לידה |
1903 ה'תרס"ג ביצ'א, תימן |
|---|---|
| פטירה |
1 בנובמבר 1995 (בגיל 92 בערך) ח' בחשוון ה'תשנ"ו מגדיאל, ישראל |
| תאריך עלייה | ה'תש"ט (1949) |
מארי סעדיה אלמגור (במקור: סְעִיד מַגּעַר; ה'תרס"ג – ח' בחשוון ה'תשנ"ו, 1903 – 1 בנובמבר 1995) היה רב תימני, מגדולי חכמי מחוז ביצ'א.[1]
ביוגרפיה
נולד בביצ'א, בשנת ה'תרס"ג (1903) למארי סאלם ושמסיה מגער, לאחר שנפטר בנם הראשון.[1]
מילדותו נמשך ללימוד התורה וליראת שמים. הוסמך לשחיטה, והיה שוחט ידוע בקהילה. היה בקיא ומחמיר בבדיקת הסכין ומעבירו פעם אחר פעם על ציפורניו, כך שהיה מתעכב זמן רב לפני כל שחיטה. הוא לא היה שוחט אפילו תרנגולת לפני שהיה טובל.[1]
בי"ד בשבט ה'תרפ"ז (1927) נשא לאישה את שרה (זוהרה) בת הרב עובדיה מרחום בכפר אמביר.[1]
עלה לארץ בעלייה הגדולה בשנת ה'תש"ט (1949), והתגורר במושבה מגדיאל.[1]
מארי סעיד נהג מנהגי טהרה רבים, והתנהג בקדושה ובפרישות. דוגמה לכך סיפר חיים בן מארי יוסף קרואני:[1]
בית העלמין במגדיאל היה מלא מפה לפה אנשים. רבים באו להתייחד וללוות בדרכה האחרונה קשישה בת השכונה שנפטרה, והכול היו מבכין אותה. אותו היום היה חורפי וקר, רוחות עזות ומקפיאות נשבו על פני המלווים והגשם לא פסק. בין המלווים היה כמובן הרב סעדיה אלמגור, או כפי שקראנו לו בהערכה 'מארי סעיד'. לאחר סתימת הגולל החל הרב סעדיה להתרחק מציבור המלווים, ותוך כדי התרחקותו היה נראה כמחפש דבר מה. מתוך יראת כבוד אליו הפגנתי את נוכחותי, ואכן מבטו נח עלי, ומרגע זה שמר על קשר עין ללא אומר ודברים. בתוך הלוויה, בשובנו הביתה, רמז לי לבוא אחריו. הלכתי עימו, והוא חיפש ומצא דלי גדול ומילא אותו במים, ועדיין לא נחה דעתו. הוא נכנס לבית ויצא עם מגבת ודלי מים נוסף. הייתי המום ומשתומם לפשר הדבר, והנה הוא צועד לתוך הפרדס שהיה בשכנות לביתינו, ואני אחריו כאשר שנינו נושאים דליי מים כבדים. בעובי הפרדס, בין עצים שענפיהם יוצרים מסתור, פשט את בגדיו באופן הצנוע ביותר, כופף את ברכיו ורמז לי לשפוך עליו באחת דלי מים. הקור והרוח היו עזים וחששתי לבריאותו. המבט ששלח לעברי היה כל כך ברור ותקיף, ובלית ברירה שפכתי על ראשו ועל גופו את המים כפי שביקש. באצבעו רמז לי גם על הדלי השני, וגם אותו שפכתי עליו. הושטתי לו את המגבת והבנתי שרצונו שאלך.
אשתו זוהרה נפטרה בח' בטבת ה'תשמ"ג (1983). שלוש עשרה שנים לאחר פטירתה ביקש לקרוא לילדיו, והודיע להם שהוא עומד להיפטר מן העולם. בח' בחשוון ה'תשנ"ו (1 בנובמבר 1995) נפטר מארי סעיד, ונקבר בבית העלמין במגדיאל.[1]
נכדו הוא אבינועם אלמגור, מנהל ישיבת חברותא בכפר בתיה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 309
- אבינועם אלמגור, זיו פניהם כזיו השמש ומראה דמותם כמלאכי השרת – פרקים ממסכת חייו של סבא קדישא כמו"ר סעדיה אלמגור זצוק"ל.
הערות שוליים
| תקופת חייו של סעדיה אלמגור על ציר הזמן |
|---|
 |
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "רבי סעדיה אלמגור".