כפר בתיה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון בעייתי, פירוט יתר, ליקויים בכיסוי הכרונולוגי.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון בעייתי, פירוט יתר, ליקויים בכיסוי הכרונולוגי. |
כפר הנוער אמי"ת כפר בתיה הוא כפר נוער הממוקם במערב העיר רעננה, בסמוך לפארק רעננה. הכפר נוסד בשנת 1947, אחרי מלחמת העולם השנייה ככפר לילדים ניצולי שואה. הוא קרוי על שם בתיה גוטספלד (1890-1966), נשיאת נשות המזרחי באמריקה בארצות הברית, אשר הובילה להקמת כפר הנוער. לימים נוסף לשם הכפר גם השם אמי"ת על שם הרשת החינוכית אמי"ת (לשעבר: הסתדרות נשי מזרחי באמריקה) המפעילה את רשת מוסדות החינוך הדתיים. כפר נוער, להבדיל ממוסדות אחרים, מבוסס על העקרון כי לנערים יש אוטונומיה מסוימת בניהול הפנימי של הכפר. מייסדו ומנהלו הראשון היה חיים צבי אנוך.
הקמת הכפר
התוכנית להקים את "משק הילדים" במושבה רעננה בשרון, כך נקרא כפר בתיה בתחילה, נרקמה כבר ביוני 1946. הייתה ציפייה כי בעקבות פרסום ה"ספר הלבן" החדש על ידי ועדת החקירה הבריטית שהייתה אז בארץ, יורשו להיכנס לארץ ישראל 100,000 פליטים ולפי החשבון 30,000 מהם יהיו ילדים. הסתדרות נשי מזרחי באמריקה נרתמה למאמץ, והחלה לאסוף כספים לבניית כפר ילדים חדש. התוכניות לבניית הכפר נערכו על ידי האדריכלית ג'ניה אוורבוך. לפי התוכנית אמורים היו לשהות בו 300 ילדים, וכך, ביחד עם שאר המוסדות, יגיע מספר הנקלטים במוסדות נשי המזרחי לכ-800. עיתון "הצופה" מיום 26 בדצמבר 1946 כותב כי בקרוב יגמרו הסידורים הטכניים בכפר הילדים ברעננה, ובחודש הקרוב יגמרו שלושה בנינים שבו יהיו מאה ילדים, "בדרך כלל משתדלת הסתדרות נשי מזרחי להקים את בתי היתומים בצורה כזאת שהיתומים ישכחו מהר מה שעבר עליהם בארצות הגולה תחת הכיבוש הנאצי".
מגמת מייסדי הכפר החדש
נשי המזרחי ביססו את המוסד החדש שברעננה על המוסד משק ילדים מוצא שהוקם עבור ילדי טהראן בין השנים 1943 ו-1947 וקלט בהצלחה ילדים פליטים ניצולי שואה. בתחילת 1947, סוף החופש הגדול של שנת תש"ז, הגיעו לכפר בתיה 54 חניכים ממשק הילדים במוצא, משם נאלצו להתפנות בעקבות המלחמה. בחודשים הראשונים היו התלמידים שותפים לעבודות הבנייה, במסגרתם עזרו לבנאים, לטייחים ולסיידים. ליד בתי הקבע יש קירות מצופים כורכר. קירות אלה נבנו בשיתוף עם ילדים.
קבוצת הילדים הראשונה, ניצולי שואה מהונגריה, הגיעה דרך קפריסין באוגוסט 1947, עוד לפני החלטת האומות המאוחדות. הייתה זו מחווה של שלטונות המנדט למגורשים באוניות המעפילים לאי קפריסין.
הדגש על אסתטיקה
מדיניות הכפר הייתה ליצור עבור התלמידים סביבה אירופאית תרבותית, בדומה למה שהיה נהוג בכפר הנוער בן שמן. הילדים האזינו למוזיקה קלאסית, עשו התעמלות בוקר ולמדו גם את מכמניה של התרבות האירופאית, כמו היצירה "וילהלם טל" מאת פרידריך שילר. הדגש היה להטמיע ביוצאי הגלויות תרבות חילונית אירופאית: אסתטיקה, נוי, הערכה ליופי. לשם כך אף הנהיגו בכפר ריקודי עם מעורבים מדי מוצאי שבת.
סדר היום ומגמות הלימוד
ב"כפר בתיה" התחנכו מאות ילדים בעת ובעונה אחת, חלק מהמשנה הפדגוגית של נטילת אחריות וניהול עצמי הוביל לכך שהכפר נוהל על ידי צוות מדריכים מצומצם שפיקח על סדר יום.
כמקובל בכפרי נוער קלסיים, לא הייתה קיימת הפרדה לשכבות גיל, והתלמידים הבוגרים היו החונכים לצעירים יותר. הם גרו יחד והיו מחויבים לדוגמה אישית בפנימייה בכל שעות היממה. בין המדריכים הוותיקים שחיים צבי אנוך נעזר בהם בראשית היווסדו של הכפר ניתן למנות את דוד אליאך, שלמה וזהבה מלכיאל, חיים ציגלר, אסתר פינצ'ובר (לבית פרנקל), מנחם כהן (לימים פרופסור ודיקן למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן וכיום עורך מקראות גדולות הכתר), ויונה פרנקל (פרופסור למדרש וספרות עברית באוניברסיטה העברית, וחתן פרס ישראל לתלמוד).
סדר היום של התלמידים כלל השכמה בחמש וחצי בבוקר לקול מוזיקה קלאסית שהדהדה בכל שטח הכפר, התעמלות בוקר, רחצה, תפילה וארוחת בוקר. כל חניך עבד ארבע שעות ולמד ארבע שעות. לאחר ארוחת הצהריים נדרשו החניכים לנוח. לפנות ערב התקיימה תפילת מנחה ואחריה תפילת ערבית. הזמן לאחר ארוחת הערב הוקדש להכנת שעורים וקריאה עד לשעת כיבוי האורות בעשר בלילה.
"כפר בתיה" מלכתחילה היה מוסד של עליית הנוער שנועד לתת הכשרה מקצועית לחניכים. הנערים קיבלו הכשרה במקצועות שונים: חקלאות, נגרות, מסגרות, סנדלרות ואריגה. השכלה תיכונית בדרך כלל לא ניתנה במוסדות של עליית הנוער עם קום המדינה, אולם "כפר בתיה" היה חריג בכך שבשנת 1951 הוקם בו לראשונה בית ספר תיכון שבוגריו סיימו ארבע שנים ולאחר מבחן הבגרות התגיסו לצה"ל.
עקרונות כפר הנוער
בכפר בתיה, בשנים הראשונות להקמתו, היה ניסיון ליישם את רעיון "כפר הנוער" הלכה למעשה, בהתאם לעקרונות הבאים:
- המדריכים היו ברובן בני הגילאים הבוגרים: כיתות י"א וי"ב. הם קיבלו תמורה על עבודתם לימודים עיוניים במסגרת בית הספר התיכון, אשר לא היו לימודי חינם וחובה בשנים הראשונות לקיום המדינה.[1]
- המגורים היו משותפים לכל הגילאים. בכל חדר מגורים בכפר היו תלמידים בני גילים שונים - כמו במשפחה.
- המבוגר מבין התלמידים בחדר פעל כדוגמת האח הגדול במשפחה הדואג לסידורים בחדר.
- באספה כללית שנתית נבחר ועד התלמידים ויושב ראש. הוועד בחר בבעלי תפקידים, כמו גזבר ואת ראשי הוועדות.
- לוועד היה תקציב נכבד לפעולות תרבות: טיולים, סרטים וכיוצא בזה. גובה התקציב השתנה בהתאם לרמת העצמאות של הנערים בכפר.
- לוועד היה אחריות וסמכויות בתחומים רבים ביישוב, להוציא את בית ספר ותהליך הקליטה של התלמידים.
- הגברת התודעה של הניהול העצמי על ידי צפיה בסרטים על כפרי נוער בעולם.
לשם הפעלת כפר נוער נדרש צוות מצומצם ובעל הכשרה מיוחדת. החיסכון מהפעלת צוות המבוגרים שימש לשיפור רמת ההכנה של הנוער לחיי היום יום, בבוא היום, כאשר יתגייס לצבא ויצא לעולם המבוגרים, בין השאר עם תעודת בגרות.
קליטת גלי העלייה
מיד עם פרסום החלטת האו"ם על הקמת המדינה, התכונן הכפר לקליטת העולים. תחילה הגיעו ילדים פליטי השואה מהונגריה, אשר נשלחו לאי קפריסין על ידי הבריטיים מנמל חיפה. לאחר מכן הגיעו קבוצות עולים מרומניה, כמו גם ילדי תימן, צפון אפריקה, איראן, הודו ולבסוף גם אתיופיה.
לצבי אנוך הייתה שיטת קליטה אשר באמצעותה הביא לזמן קליטה מינימלי של הילדים. הילדים פוזרו בין כל חדרי המגורים, כך שבכל חדר היו ילדים ממוצא שונה. תוך זמן קצר כולם למדו את השפה העברית. כמו כן, הנהיג כלל לפיו מי שניסה לדבר בשפת אמו ברשות הרבים, נשללה ממנו הזכות להיות נוכח במופעים חברתיים. הקליטה של ילדי איראן הייתה קשה במיוחד בגלל בעיות תקשורת, שנבעה מזיקה נמוכה יותר ליהדות. עם זאת, לאחר חודשים אחדים במסגרת החינוכית עולי איראן דברו עברית כמו כל חבריהם.
במסגרת הארגון-מחדש של מוסדות "עליית הנוער הדתי" בשנת 1949, נסגר מוסד בני עקיבא תחיה שבפתח תקווה והילדים הועברו לכפר בתיה. כן נסגרו מוסדות נוספים של עלית הנוער הדתי כמו תל רענן בבני ברק.
ב-18 בינואר 1955 נקלטה בכפר בתיה קבוצה ראשונה של 12 נערים מאתיופיה, אשר נועדו לחזור לאתיופיה בתום לימודיהם בישראל ולרענן את צוות המורים בבתי הספר העבריים.
בשנת 1955 הפך מוסד נשות המזרחי באמריקה לרשת אמי"ת, וכך השתנה שם הכפר לאמי"ת כפר בתיה.
בית הכנסת מהולנד
בית הכנסת בכפר נבנה על ידי החניכים ב-1950 וב-1951. הוא נותר שנים אחדות ללא ארון קודש וריהוט מתאים. נתן דסברג, מנהל הכפר במחצית השנייה של שנות ה-50 של המאה ה-20 הצליח להביא לכפר בתיה את ריהוט בית הכנסת של קהילת ליוורדן שבהולנד, בית כנסת שנסגר בתקופה השואה בו כיהן אחיו, הרב שמעון דסברג. לבית הכנסת הובאו גם שרידים מבית הכנסת העתיק בעיירה סנייק שבהולנד, אשר נחרב על ידי אנשי NSB, תנועת משתפי הפעולה ההולנדים עם הנאצים בתקופת השואה.[2]
בית הכנסת נחנך ב-י' באב תשי"ד (10 באוגוסט 1954) בנוכחות הרבנים הראשיים לישראל.
מגמות החינוך היום
.jpg)
כיום נמצאים בכפר חמישה מוסדות חינוך שונים, וכן פנימייה ובתי כנסת (בעבר היה בו גם בית ספר חקלאי).
- בי"ס ממ"ד "נועם אמית"
- ישיבת ההסדר "אורות שאול" (במקור ישיבת ההסדר "פתח תקווה")
- ישיבה תיכונית ניסויית "חברותא" ע"ש ביננפלד
- בית הספר המדעי-ישיבתי אמי"ת
- בית הספר "חברה ומשפט"
בכפר פועל מועדון הספורט "אליצור", בייחוד בתחומי האתלטיקה.
שבט הראל של עדת הצופים הוקם בכפר בתיה.
לקריאה נוספת
- ילדי כפר בתיה - מילדי שואה לבוני המדינה, בעריכת צבי ומתוקה אלפר, פתח-תקוה. הוצאת המחברים בסיוע יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, תשס"א 2001, 142 עמ'.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בהיעדר התמורה, מסגרת הלימודים הייתה של בית ספר חקלאי, אשר כמובן שם את הדגש ללימודי חקלאות. העצמאות של הכפר איפשרה לימודים תיכוניים והכרת בבית הספר ללימודי תעודת בגרות - לא אקסטרנית
- ^ ההיסטוריה של בית הכנסת היהודי בסנייק (Sneek) מתועדת במוזיאון להיסטוריה יהודית בהולנד. ראו Jewish Historical Museum, Jewish History in Sneek
