רבי שמואל בן רבי יוסף

הרב שמואל בן רבי יוסף (קראקא, בסביבות שנת ה'ת' 1640 - אלטונה, א' באדר ה'ת"ס, 1700) היה מרבני יהדות פולין במאה ה-17. חיבר את הספרים "עולת תמיד" על הלכות יום ויום בשולחן ערוך ו"עולת שבת" על הלכות שבת בשולחן ערוך.

ביוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

נולד בקרקוב בשנת ה'ת' - 1640, חותנו היה רבי חיים אורגלר, מחכמי קרקוב (נפטר ט"ו בחשון תמ"ט). היה תלמידו של בעל הצמח צדק רבי מנחם מנדל קרוכמל, שהיה תלמיד הב"ח ומזכירו בספרו (סי' תס"ז סק"ה), וכמו כן מרבה להביא את הב"ח שהיה רבו של הצמח צדק (יותר מ500 פעם!). יש ששיערו בעקבות מה שכתב בחיבורו (סי' רמ"ו סק"ד): "מצאתי בגליון טור מ"ו [מורי ורבי] בשם אביו מהר"י מלובלין" - שהכוונה לר' יעקב מלובלין אבי רבי העשיל, ושהיה תלמידו של רבי העשיל מקראקא.

שימש כדיין בקרקוב. לאחר שהלך לאמשטרדם להדפיס את ספרו בשובו עבר דרך אלטונה, בני העדה הפצירו בו שישב עמהם ויהיה להם לרב ומורה הוראה, והוא נענה להם. השפעתו על הציבור באלטונה הייתה מרובה והפרנס הידוע רבי ישכר בר כהן היה אוהבו ונשמע לעצתו. כך ישב בבית הדין של הקהילה באלטונה ולמד כנראה בבית המדרש שייסד רבי ישכר בר הנ"ל . בספר זכרונות גליקל מהמלין הביאה סיפור מעניין אודות פטירתו של רבי ישכר בר שהיה בעל העולת תמיד עד בדבר ראה שם.

בשנת תמ"א הוציא לאור את פירושו על השולחן ערוך. בהקדמה לספר כתב שרוצה להוציא עוד ספר שכתב שנקרא: 'טירת כסף' הוא מזכירו הרבה בחיבורו . :

אנא ה' חזקני ואמצני פעם אחר פעם, ותאזרני חיל להוציא לאור תעלומות חכמה, חיבורי הגדול טירת כסף, אשר כבר התחלתי להביאו ולהקריבו על מזבח הדפוס

— הקדמה לעולת תמיד

ככל הנראה לבסוף ספר זה לא יצא לאור. כמו כן מזכיר בחיבורו (סימן תמ"ז סק"ח) חיבור נוסף שלו הנקרא 'תורת אשם'.

התמוטט ונפטר בפתאומיות בליל שבת, א' באדר ת"ס (1700), בעת ביקור באלטונה. הוא נקבר בבית הקברות המקומי יומיים לאחר פטירתו. על מצבת קברו נכתב: "ונעשה ארון מן שולחנו אשר למד עליו".

פירושו לשולחן ערוך

חיבר פירוש על שולחן ערוך אורח חיים (נדפס לראשונה אמסטרדם תמ"א). חלקו הראשון, העוסק בהלכות יום יום (סימנים א-רמא), נקרא "עולת תמיד", וחלקו השני, העוסק בהלכות שבת ומועד (סימנים רמב-תרצז), נקרא "עולת שבת". בהקדמתו מבאר המחבר במליצות וחרוזים את תכלית חיבורו, וכפי היוצא מדבריו עיקר עניין חיבורו היה: "לפרש ולבאר דברי השו"ע מרישא ועד סיפא", ופעמים גם "להעיז פנים ברבותיו הקדושים ולדון לפניהם על הקרקע". הספר יצא בהמלצת רבני וועד ארבע הארצות, בדרכו להדפיס את ספרו עבר דרך אלטונה שם כיהן האב"ד רבי הלל אשכנזי בעל 'בית הלל' על השולחן ערוך, הוא הראה לו את חיבורו ור' הלל נתן לו הסכמה. לאחר מכן נסע לעיר אמשטרדם להדפיס שם את ספרו, והרב האשכנזי שם רבי דוד לידא הסכים על ספרו וכתב: "מה נכבד היום באור יקרו, ומזהיר כצאת השמש בגבורתו, מאיש מופלג בחכמתו וצעיר בשנתו.. דבריו צרופות כסולת ומנופה מכל פסולת..". גם רבני הספרדים באמשטרדם רבי יצחק אבוהב ורבי יעקב ששפורטש כתבו הסכמה על ספרו .

הפירוש מצוטט רבות בפי הבאים אחריו, אך ה"מגן אברהם" מצטט אותו תכופות באופן ביקורתי. הדבר גרם לירידת קרנו והשפעתו של ה'עולת תמיד', כפי שכתב הרב חיים נתן דמביצר בספרו 'כלילת יופי' (חלק א עמ' סא-סב):

ואף כי בתחילת צאתו לאור הדפוס נתקבל לרצון ספר 'עולת תמיד', ובעיני כל היה חביב וחמיד ...אכן כאשר נדפס הספר הנפלא 'מגן אברהם', אשר באו בו גם כן הרבה השגות עליו והורה עליו באצבע הרבה פעמים 'דלא כעולת תמיד', מני אז ביטל התמיד ולא נדפס עוד פעם שנית מני אז ועד עתה, והספר 'מגן אברהם' נתקבל במקומו באהבה ונקבעה הלכה כמותו בכל תפוצות ישראל עד היום הזה.

זאת היות והספר עולת תמיד ועולת שבת יצא לאור בשנת תמ"א (1681) ונתקבל לרצון בקרב לומדי התורה דאז, ובעל המגן אברהם שחיבר את ספרו עוד קודם לכן וכבר בשנת תל"א נטל הסכמת גדולי מדינת פולין לספרו, אלא שבנתיים טרם הודפס מחוסר אמצעים למימון ההדפסה, וכאשר יצא הספר עולת תמיד חייב הדבר את המג"א להכין מהדורה חדשה לספרו עם התייחסות גם לספר זה. וכך כותב בנו של המג"א ר' חיים גומבינר בהקדמתו לספרו של אביו:

"וחיפש בנרות בדוק שבעין, בספר עולת תמיד לידע מאין תמצא כל מרגליות ואבן יקרה גדולה וקטנה, ואיזה הוא מקום בינה. ומה לי להכניס ראשי בין ההרים חמורים, הקורא יקרא כאשר נתווכח עמו בדברים ישרים וברורים.."

. ואכן כאמור עלתה בידי המג"א לבטל את דבריו ולדחות אותו לגמרי עד שהספר אבד מתוך הקהל ולא נדפס יותר משנת תמ"א כנ"ל. וכבר כתב החיד"א : "והרב מג"א והרב אליהו רבה משיגים עליו". אמנם הרב אליעזר יהודה בראדט עמד על כך האם אכן יוצאת דופן היא התייחסותו של המג"א כלפי העולת תמיד בייחס לפוסקים אחרים ראה שם מה שכתב בזה.

אמנם למרות שכאמור ספר עולת תמיד ועולת שבת לא נדפס ודי נשכח, מכל מקום מחידושיו יש ונקלטו עד מאוד בעולם ההלכה, כדוגמת החומרה של מצה שרויה, שהעולת שבת מעלה בספרו (סי' תנ"ג, ע"ג) את הבעיה של מצה השרויה במים והחשש של בישול מצה בגלל הקמח שאולי נשאר על המצה או בפנים, ובעת מגע עם מים הוא מחמיץ. ובמגן אברהם (סי' תנ"ח סק"א) כתב ע"כ: "ודברי העולת שבת תמוהים". אמנם כידוע ראשי תנועת החסידות אימצו חומרה זו של העולת שבת שלא לאכול בפסח מצה שרויה, והובא במשנה ברורה (סי' תנ"ח סק"ד): "ויש אנשי מעשה שמחמירים על עצמם... ומכל מקום מי שנוהג בחומרה זו אין מזניחין אותו".

בשנת תשס"ג נדפס הספר שנית במהדורה מפוארת על ידי מכון 'זיכרון אהרן'.

לקריאה נוספת

• משה דוד צ'צ'יק, פרקים לתולדות המחבר, בתוך: שולחן ערוך אורח חיים, עם הפירושים הקדומים ראשוני מפרשי השולחן ערוך אורח חיים, נחלת צבי ועטרת צבי. ירושלים: זיכרון אהרן, תשס"ג, עמ' 24–32.
• יהודה גולדראט, "מיעוט דמות" של ספרים, בתוך: תגים, בני ברק, תשכ"ט, עמודים 22–27, באתר היברובוקס
• הרב אליעזר יהודה בראדט, ישורון (כרך מ' הקולמוס והספר).

קישורים חיצוניים

• עולת תמיד ועולת שבת באתר Hebrewbooks, הוצאת בית דוד די קאסטרו תארתאס, אמסטרדם שנת התמ"א.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שמואל בן יוסף37403274Q18121767